שלושה שודדים לטובים- פרק 1

זה היה יום שליו במיוחד, השמש זהרה ואף ענן לא נראה בשמיים. מזג האוויר הנעים היה מושלם לתה ולעוגיות.
מרתה העוזרת יצאה לגינה לעבר שיח התה והחלה קוטפת עלים לתוך הקערה שהייתה בידה. כשסיימה מרתה לקטוף, היא הלכה בזריזות לעבר המטבח, והשאירה את הקערה על השיש, לטיפול מביאטריס, הטבחית.
–
המלך ג'ון הזמין את אחיו הצעיר לתה בשעה 17:00, ובשעה זו בדיוק הופיעה כרכרה מפוארת רתומה לשני סוסים לבנים כשלג, מול הארמון.
פרנק יצא מהכרכרה ונכנס לארמון, הוא החל מיד ללכת לחדר ההסבה, פונה במקומות הנכונים כאילו כל הפניות לא מבלבלות אותו כלל, כמובן, הרי שהיה קטן הוא נהג להתרוצץ בין המסדרונות ובמעלה המדרגות שבארמון, הוא הכיר את הארמון כאת כף ידו שלו.
שהגיע לחדר ההסבה, ראה בדיוק את ג'ורג' וריצ'ארד נכנסים דרך הדלת, מאז שמלאו להם 17 הם היו חייבים להימצא בפגישות משפחתיות.
פרנק נכנס, וכל העניים הופנו אליו.
ג'ון מיד קם מכיסאו ורץ לחבק את אחיו, אשתו, המשיכה לשבת בכיסאה, בירכה אותו לשלום וחייכה.
פרנק שעדין היה עטוף בחיבוק הדוב של אחיו, החל להימחץ. "ג'ון בבקשה, אתה יכול להרפות?" הוא שאל. ג'ון הרפה ונפלט לו צחקוק קטן, "או כמובן, שב, שב" פרנק וג'ון התיישבו בקצה השולחן הארוך.
"אז, ריצ'ארד! יש לך כבר חברה?" פרנק פתח בשיחה, ומיד ג'ורג' החל להתגלגל מצחוק.
"ג'ורג'! מה כל כך מצחיק אותך?" פרנק נזף בו.
ג'ורג' החל להירגע והשיב "אין לו חברה, וגם אף אחת לא תרצה אותו" הוא גיחך. "כן הוא צודק" אמר ריצ'ארד במשיכת כתפיים "אני לא מעוניין במילא, אולי בעוד כמה שנים אני יתחיל לחפש, אבל עכשיו? לא, לא נראה לי".
מרתה נכנסה עם מגש שעליו מונחים בקפידה חמשה ספלי תה ושני קערות מלאות עוגיות. מרתה החלה לחלק את הספלים.
אזבל, המלכה, הרימה את כוסה לשפתייה.
קול נפץ נשמע, הכוס נפלה מידה של איזבל.
איזבל מיד קמה, "אני מצטערת, אני מצטערת, אני אלך להביא מטלית" אמרה, ופנתה לעבר הדלתות, אך מיד מרתה עצרה אותה.
"לא, לא, הוד מעלתך, שבי , אני תכף אחזור עם ספל תה חדש ומטלית", אמרה חייכה לעבר איזבל ויצאה מהחדר.
ג'ון הרים את ספלו והניח לפני איזבל, "הנה קחי את שלי, אני אחכה למרתה", הוא אמר לה.
מרתה חזרה כעבור חמש דקות עם ספל תה ומטלית, היא נקתה את שברי החרסינה, והניחה את הספל מול ג'ון. כנראה הבינה שהוא נתן לאשתו את התה שלו.
"תודה לך מרתה" הודה ג'ון למשרתת, וזו יצאה מהחדר.
כולם שתו, אכלו ופטפטו, אבל לבסוף פרנק נאלץ לעזוב בגלל השעה המאוחרת, וכולם התפזרו לדרכם.
–
–
המשך יבואאאאאא