פאנפיק(?) 4 -א' למצוד האגדות. כל הזכויות – לאמורה. "כריס נלחם ומנצח" :(

רצף של דפיקות נשמעו מבעד לדלת הברזל הלבנה והגדולה.
המלך ארתור, אשתו – סינדרלה ובנם בן השלוש עשרה, כריס ישבו סביב שולחן העץ שגילופים שונים של חרבות וכלי מלחמה אחרים עיטרו אותו. על השולחן הונחו מאכלים ומשקאות ממגוון סוגים והשלושה, מלך, מלכה ונסיך צעיר ישבו וסעדו סעודת מלכים(תרתי משמע).
עיניהם של השלושה ננעצו בדלת בהפתעה. זאת הייתה שעת ארוחת צהריים והם לא ציפו לאורחים.
"יבוא", קרא המלך ארתור וקם מכסאו כדי להיטיב לראות מי נכנס.
"סלח לי אדוני," מלמל הבן אדם רחב הכתפיים שנכנס לחדר.
"הרולד!" קרא המלך בשמחה, "קרה משהו?"
"האבירים האדומים מצאו שני פולשים, או יותר נכון שתי פולשות ליד הכניסה הדרומית לארמון."
"תפסתם אותם?" שאל המלך בהיסוס.
"אכן." ענה הרולד, "אני יכול להכניס אותן?"
"כן."
הרולד יצא מהחדר ולאחר מספר שניות חזר שבכל אחת מידיו הוא מחזיק נערה כבת שלוש עשרה באוויר כשרגליהן של הנערות בועטות באוויר בניסיון נואש להשתחרר מאחיזתו הלופתת של הרולד.
שתי הנערות היו שונות מאוד במראן. לאחת היה עור חיוור, שיער חום בהיר וגלי, עיניים כחולות בוהקות ואף על פי שעיניה רשפו בכעס, תדמיתה שידרה תמימות ושבריריות.
לשנייה היה עור בגוון מוקה, שיער שחור כהה וארוך, עיניים צהבהבות ולמרות שעיניה הביעו פחד תדמיתה הציגה אומץ והחלטיות.
הרולד שחרר את אחיזתו בבנות והשתיים נפלו בכאב על הרצפה.
"בנות," התחיל המלך להגיד, "מה מעשיכן כא-"
הוא נקטע כאשר הנערה כהת העור שינתה צורה ללביאה עם פרווה חומה ועיניים צהבהבות.
הלביאה ניתרה קדימה וקפצה על הנסיך הצעיר, כריס. היא הפילה אותו ומיהרה להשתנות מהר חזרה לצורת אדם כאשר היא תופסת את ראשו במרפקה ומצמידה ציפורני לביאה חדות לגרונו.
"צעד אחד – והוא מת." היא אמרה בשקט.
כריס היה אמנם צעיר אך הוא למד מגיל צעיר איך להילחם. כריס הבחין באחיזה הרופפת של הנערה וברעד שעובר בגופה. הוא ידע שהיא מפחדת והוא החליט לקחת את ההזדמנות להחזיר מלחמה.
הוא בעט בה אחורנית וניצל את הרגע הקצר שהם נפרדו כדי להסתובב ולתת לה אגרוף לבטן. היא התכווצה בכאב בעוד הוא הסתער עליה והפיל אותה לרצפה. היא קמה במהירות וניסתה לחבוט בפניך אך כריס חסם את כל המכות שלה. הוא חבט בפניה מספר פעמים ובעט לה ברגליים מה שגרם לנפילתה. הוא רכן מעליה ושאל בתקיפות, "מי את?"
"אני וונד, הבת של האריה סקאר" היא אמרה בכעס, "וזאת אנסטסיה, בתה של כיפה אדומה."
"מה מעשיכן כאן?"
"באנו למצוא את הילדות של שלגיה ובל -" התחילה וונד להגיד.
"ולהרוג אותן." סיימה אנסטסיה.