סהרה 9

"סהרה! אני צריך לדבר איתך, בחוץ." נטר קרא אלי כשהתקרבתי אליו. יצאנו אל הגן. "איך זה הלך?" שאל בציפייה. "די טוב. אני מחבבת את אנגלו הזה." סיפרתי. להפתעתי נטר נראה מאוכזב מעט. "טוב.. הנה, אני מסמן אותו בווי." אמר.
החלטתי לצאת לציד. עברתי את הגבול פעם נוספת בכוונה להגיע אל שטחי המפלצות. כל הסיפור עם הנשף השפיע עלי לרעה, ובילבל אותי. החזיונות רק התחזקו, ובנטר חל שינוי מסויים שלא הייתי בטוחה אם הוא טוב או לא. גיליתי שיש לי סנדק ופגשתי מחזר פוטנציאלי- כל כך הרבה דברים, שבקושי היה לי זמן לעצמי, לסהרה הלוחמת. שלפתי את חרבי והתכוננתי, מתענגת על השקט המתוח. הסתובבתי במהירות כששמעתי רחש בשיחים. שועל. לא מזיק. חייכתי בהקלה, לא התאים לי להילחץ. דבר אחד ירשתי מאימי, כך טען הזקן- את הקסם. יכולתי לשלוט בדברים דוממים, מה שהפך אותי לאוייבת המסוכנת ביותר בממלכה, וליחידה מסוגה. יכולתי לירות בקשת גם אם המטרה מאחורי- מכוונת את החץ במחשבתי אל הנקודה הרגישה ביותר, הלב. החרב הייתה לי חברת ילדות, מתואמת עם רצוני ונעה עימי בשלמות כמו המשך ישיר ליד. הרחתי אש. מחנה אוגים, מטרה מושלמת.
חזרתי אל הארמון. ראשי הסתובב שוב כמסמן לי על בואו של חזיון נוסף. הסקרנות כבשה אותי, והנחתי לעצמי להיגרר אחריו לעולם השני.
קול שבירה, השמיים נופלים. הזאב קפץ מעלי, מגן עלי מהחניתות שאלוהים המטיר עלינו מלמעלה. "לא," קראתי. "אני לא רוצה לראות את זה." הדמעות ירדו במורד פני כשהזאב נרעד מחבטה עזה, עיניו מתרוקנות. החיזיון הזה רדף אותי זה זמן רב, אך בכל פעם עורר בי סלידה מחודשת- כמו גלד ישן שנפתח, צלקת. הזאב ליחשש מילים אחרונות. ראיתי את נשמתו יוצאת, זוהרת בזהב. אט אט הזוהר הקיף את שנינו, ובבת אחת הוא נשאב לתוכי, כמו וואקום. עצמתי את עיני ופקחתי אותן. הרגשתי שינוי, אבל מהו? מה קרה כאן הרגע, והאם אבין אי פעם?
קמתי, מיוזעת, ופילסתי את דרכי אל חדר האמבטיה. "זה לא נעשה קל יותר?" התעניינה אחת המשרתות. "מאיפה את יודעת?" תיחקרתי. "אימי היא רופאה, ויצא לי לראות אנשים הוזים בעבר- בדרך כלל מהחום או מאובדן השפיות. אבל את שפויה לחלוטין. האם זה היה חזיון?" היססתי לרגע. "כן. זה היה. וזה לא הראשון, או האחרון, כך נראה." המשרתת התקרבה ועיסתה את ראשי. "את מאוד מיוחדת, הנסיכה. מעולם לא ראיתי אישה מלאה בכל כך הרבה קסם וסודות." הודתה. "גם אני לא." חייכתי. "אני מקווה שתמצאי מישהו שיהיה ראוי לך." המשיכה. "יש מספר מועמדים, מתוכם רק אחד ממש עורר בי עניין." פלטתי. היא ציחקקה. "זה אולי לא מתפקידי לייעץ לך, אבל גם אני כמו רוב הנשים רכלנית לא קטנה. אני לא ממליצה לך לספר לי על דברים שכאלה." הזהירה. "אבל על החזיונות את תשמרי, נכון?" שאלתי בחשש. "לא אספר." הבטיחה.