סהרה 14

הפעם התקבצנו בספרייה של הארמון. הזקן הוציא ספר עב כרס. "האחרון שנגע בערך הזה היה אדם בעל כוחות אפלים. אפלים מאוד. הסיפור וודאי יעניין אותך." הנהנתי בעודי מניחה אותו הצידה. "תולדות האגמים, המלחמה הגדולה." קראתי בהשתאות. "לא בשביל זה אנחנו פה." נטר הביט באביו במבט עיקש. חייכתי, בוחנת במבטי את טבעת האירוסין הקטנה שעל אצבעי. הזקן נאנח בכבדות והתיישב על הספה. "שבו, זה עלול לקחת זמן." הנהנתי, מתיישבת מולו. "דבר ראשון, הייתי רוצה לדעת מי הייתה אימי ואיפה נולדתי, ואיך זה שעד היום מעולם לא טרחת לספר לי?" קולו הפגין תקיפות. חיבקתי אותו, מנסה להרגיע את חוסר הסבלנות שבער בו. "יותר מכך, באותה הזדמנות אספר לך גם מי היה אביך. כי אם לא הבנת," נטר פער את פיו. הבטתי בזקן בחוסר אמון. "זה לא אני." השלים.
"אמא שלך הייתה מלאך משמים, תמיד הכי טובה והכי נחמדה לכולם. היא הייתה החברה הכי טובה שלי, והיא קבעה אותי לסנדקות. אבא שלך, מצד שני, היה משהו בין מפלץ לטרול- יללן מטונף שמעולם לא הבנתי כיצד יצא שהתחבר איתה כל כך בקלות. הוא זרק את אמא שלך וברח לו. כמובן שהיא יצאה אחריו, כי בניגוד אליו, היא ידעה שהיא בהריון. לצערנו, אבא שלך סיבך את המסכנה עם החוק, והיא מתה עוד לפני שילדה אותך. מתוך רחמים המוציאים להורג שלחו אותך בקסם בחזרה לבירה, שם במעבדות הצילו את חייך והביאו אותך אלי. שניהם מתו.." נטר שילב את ידיו. "איפה כל זה קרה?" התעקש. "ארץ דרומית יפיפיה שכעת אינה עוד ואין טעם לנקוב בשמה.. אתה היית בן הנסיכה." נטר קפא. "מה קרה לאותה ממלכה?" שאלתי. "היא התפרקה עם הזמן.. כל זה קשור במידה רבה לאמא שלך, ולספר הזה." הוא הצביע על הכרך בראשו. "לצערנו נטר ממזר, אז הוא לא נחשב נסיך. גם אם עוד הייתה ממלכה.. אתה מאוכזב?" נטר הנהן לאיטו. "לא נורא, נסיך בלב, כמו שאומרים." חייך. "וההורים שלי?" שאלתי לבסוף. "את לא ממזרה, אם לזו הכוונה. ההורים שלך היו נשואים כשנולדת. כבר דיברנו על זה." הבטתי בו בנחישות. "מה את עוד רוצה לדעת? הייתה לך דודה שמתה קצת לפני אמא שלך, וסבתא שנפטרה בשנתה. ההורים של אבא שלך התאבדו והסבא שלך מצד אמא אני בכלל לא יודע לאן הלך. אין לי עוד." נאנחתי. "איך אמא שלי נראתה?" שאלתי בעצב. "היו לה תווי פנים קצת יותר רכים משלך, ועיניים יותר עגולות וישרות.. השיער שלה היה כמו שלך, שחור לילה עם ניצוצות זהב." הנהנתי. "תגיד, מאיפה קיבלתי את צבע העיניים שלי? האם גם לאמא שלי היה כזה? כי לאבי לא, את זה אני יודעת." הזקן עיקם את אפו. "אני כותב המשך לספר, ובו הכל יוסבר. אני זקן כבר, ותאמינו או לא קשה לי לזכור הכל, ככה שעדיף שארשום את המידע לפני שיתפוגג. כשיהיה הספר גמור תמצאו בו את התשובות שאתם רוצים, אך כעת.. הייתי רוצה לנוח." ובמילים אלה נשכב הזקן על צידו ונרדם. העברתי את שיערי אל מאחורי אוזני המחודדת. "בואי אהובה, לא נחלץ עוד תשובות ממנו." אמר נטר בתוכחה. נישקתי אותו ויחד יצאנו מהספריה.