סהרה 12

לילה. יצאתי אל המרפסת. "סהרה." חייכתי בהקלה. התמתחתי מעבר למעקה. "נטר? מה אתה עושה שם? אתה תיהרג." הבטתי בו. הוא היה שכוב בערסל תלוי ממוטות תקועים באבנים שמתחת למרפסת. הוא חייך קלושות. "זה לא כל כך מפחיד. רדי, אנחנו צריכים לדבר." הוא התיישב בערסל. לרגע הבנתי שאני בכותונת לילה קצרה. "אני לא לבושה לפגוש אנשים-" באתי להסביר, אך נטר נעץ בי מבט שהשתיק אותי מיד. "אני יורדת." קראתי והשתחלתי אל מעבר למעקה. נטר עזר לי להישכב לידו. הצרצרים צירצרו. מעבר למרפסת נשקפו אלינו מיליות כוכבים. התכרבלתי בחיבוקו. "למה ברחת?" שאלתי בעצב. "הייתי ביישן. לא רציתי לראות אותך בכלל." התוודה. הבטתי בו בשאלה. "אז למה חזרת בסוף?" הוא השתתק, חושב לרגע. "כי אני מניח שבעצם כן רציתי." חייכתי אליו. רוח קרה עברה על גופי החצי עירום, גורמת לי לרעוד. נטר התיישב בפתאומיות. "רק רגע." אמר וטיפס למעלה. שיפשפתי את ידי, מנסה לשמור על חום. חייכתי בהקלה כשהוא חזר עם שמיכה. "איפה הייתי?" שאל, חוזר לתנוחה הקודמת. דאגתי לעטוף גם אותו. "אה כן. אז, הצורך שלי לראות אותך. לא רק כדי להתכרבל איתך, אלא כדי לאמר שאני מצטער. הייתי מאוד גס רוח, וזה לא מתאים לי. אני לא באמת מתכוון לדרוש ממך יחס." הבטתי בו בחוסר אמון. "והנשיקה? זה היה סתם לכיף אני מבינה." קולי נשמע פגוע יותר משרציתי לשדר. נטר הסתובב אלי במהירות. "לא! את לא נפגעת ממני עכשיו?" במבטו נראתה רק הפתעה. "ברור שנפגעתי." אמרתי בבלבול. "את.. גם?" בבת אחת הבנתי למה הוא התכוון. "נטר.." לחשתי. "אתה כמו אח בשבילי. מינקות אנחנו ביחד. תמיד היית האח הקטן שמתנהג כאילו הוא האח הגדול." צחקתי כשהוא הסמיק. "אתה קטן ממני, אבל תמיד שמרת עלי. זה התפקיד שלך, אחרי הכל. יש לי סודות ממך, ויש לי רגשות כלפייך, אבל בסוף היום, ולמרות שאתה ואני.." הסתתי את שיערו אחורנית, "אם תבקש אני אסכים." עיניו נפערו. "את רצינית?" שאל. הנהנתי. "אני כזה טיפש." נטר עצם את עיניו. "למה?" איכשהו הוא הצליח לבלבל אותי מחדש. "את צריכה להיות עם אנגלו. הוא ברון, ואני סתם כפרי, אני אפילו לא יודע איפה נולדתי." נישקתי אותו על לחיו. "אנחנו נסדר הכל." הבטחתי. "אני לא זוכר מתי זה התחיל, אולי בנשף הראשון, פתאום הרגשתי חרטה וכאב לי." השיער הגלי שלו זז ברוח פתאומית. "לא אכפת לי מתי זה התחיל כל עוד זו אהבה, ואלה אנחנו פה בערסל." חייכתי. "למה את כל כך נחמדה אלי?" שאל בהתקף ספק. "כי זה מגיע לך." אמרתי בכנות. לרגע ארוך פשוט התחבקנו. "תספר לי משהו שלא סיפרת לאיש מעולם." ביקשתי. הוא בלע בכוח, בוכה מהרגשות שידעתי שגועשים בו. "אמא שלי. היא הייתה יפה, את יודעת? אבא סיפר לי שהיו לה כנפיים, ושהעיניים שלה היו בדיוק באותו גוון ירוק כמו שלי." ליטפתי אותו, מישירה מבט לעיניו. "זה גוון יפיפה, שתדע." לחשתי. הוא הניח את ידו על לחיי, מנשק אותי חזק. "מי ידע," לחשתי כשהתנתקנו. "שהיום הזה יגיע?" נטר שילב את ידו בידי. "אני לא חלמתי בכלל." הודה. "הערסל לא יציב, נטר שלי. אני מפחדת." אמרתי בחשש. הוא הינהן ועזר לי לטפס בחזרה, עולה בעקבותי ונכנס לחדר השינה.