נבואת האלפיים – סיפור אגדות מיוחד

נבואת האלפיים – הדס טל
פרק א': הגברת בגלימה השחורה (חלק א')

ביער לח, גברת לא ידועה בגלימה שחורה צעדה בין העלים היבשים. היא ענדה שרשרת של פנינים שחורות על צווארה, כובע שחור עם סרטים יקרים היה מונח על ראשה, והיא נעלה נעלי עקב שחורות וגבוהות. היה לה מבט חמור סבר, והיא נראיתה מעט כמו שילוב של מורה קשוחה ומכשפה מרושעת. בגדיה הסתירו את שיערה וכששתי שיערות אפורות בצבצו החוצה, היא מיד הסתירה אותן והמשיכה בדרכה. היא הביטה אל השמיים החיוורים בדאגה והאיצה את צעדיה. היער הדלדל ולבסוף הגברת בגלימה השחורה כבר ראתה את העיר הגדולה לפניה. אפשר היה לראות בקלות שאירוע מלכותי כלשהו עומד להתקיים בקרוב במבט אחד. את הרחובות קישטו דגלונים עם סמל המלכות המפואר, ונראה היה שכולם מדברים בלהט ובהתרגשות. רחובות העיר המו אנשים כיאה לעיר גדולה שכזו, והגברת בגלימה השחורה נבלעה בקלות בתוך הקהל. היא הביטה בעיניים יוקדות במקום, בכל אדם ואדם שחלף על פניה בחשדנות, אבל לא היה לה זמן לספקות. היא הייתה צריכה לפעול במהירות.

הטירה המלכותית הייתה מוקפת שומרים מכל עבר, כל אחד נושא כידון מרתיע למראה. השער הראשי היה עשוי פלדה מוצקה והתנשא לגובה של שישה מטרים, שבמבט נוקב אחד של הגברת הפך לערמת מתכת נמסה. החיילים ההמומים לא הגיבו בהתחלה ואז רצו אל דלת הארמון בצעקות. הגברת בגלימה השחורה הביטה שוב בשמיים ומיהרה אל דלת השער. היא הייתה מפוצצת את המקום, אבל היה עליה להיזהר. הדבר האחרון שרצתה היה להיתפס. היא התקרבה לדלת הכניסה שהייתה ריקה משומרים. "מושלם.." לחשה לעצמה. היא נכנסה באיטיות אל תוך הטירה וחייכה. היא ידעה שזה המקום. במקום התרוצצו מלא שומרים. כל כך הרבה שכמעט ולא ראו את המקום. נברשת הזכוכית הענקית התנפצה ונפלה לרגליה של הגברת בגלימה השחורה. כולם נעמדו והשתתקו והביטו בה בפחד. היא התקדמה בטבעיות אל עבר גרם המדרגות המפואר שהיה עשוי כולה מדרגות שיש מצוחצחות. "עצרי!" היא שמעה צעקה בודדת והסתובבה בחדות. אחד החיילים התקרב אליה. הוא היה לבוש בשריון מתכת כסוף והחזיק בידו חרב עבה ובוהקת. הגברת בגלימה השחורה הושיטה ידה קדימה לכיוונו והוא הודף אחורה והתנגש בקיר. כמה חיילים ניגשו לעזור לו לקום. השאר פשוט הביטו בה בפחד. הגברת בגלימה השחורה עלתה באיטיות במדרגות, מרגישה את הכוח בעודה מתקרבת אליו.

דלת העץ הכבדה נפתחה והנסיכה מריה הסתובבה אחורה בבהלה. הגברת בגלימה השחורה נכנסה פנימה והתנשפה בכבדות. "זה כאן." היא אמרה. הנסיכה מריה החווירה. הנסיכה מריה הביטה בה בתדהמה, אבל אפשר היה לראות שהיא ציפתה שהיא תבוא. הגברת בגלימה השחורה חייכה בעקמומיות. היא ידעה שזה המקום. במכת יד היא שברה את מיטתה של הנסיכה, שישבה בשקט. "איפה זה?" שאלה הגברת. הנסיכה שתקה. הגברת בגלימה השחורה תפסה בצווארון שמלתה. "איפה זה?" שאלה שוב, בתקיפות. הנסיכה שוב שתקה. הגברת בגלימה השחורה זרקה אותה על הקיר. "איפה זה?" שאלה בנוקשות. הנסיכה מריה לא אמרה דבר. הגברת בגלימה השחורה הסתובבה בחדר, מחפשת דבר מה אך לא מוצאת. היא התקרבה אל הנסיכה מריה, רועדת מכעס. "עד שתגידי לי איפה זה, את תסבלי. את תסבלי וכולם יסבלו." אמרה בתיעוב. היא הרימה את ידיה מעליה. חפצי החדר נעלמו כבדרך פלא, הרצפה התקלפה והתחלפה במלט. הקירות הצבועים בורוד כוסו בקיר של אבן מלוכלך. לחלונות נוספו סורגי ברזל. מתוך ידיה נפל כדור כבד קשור לשלשלאות ברזל, אותן כבלה הגברת בגלימה השחורה לרגליה של הנסיכה. מריה הביטה סביבה באימה. "כן, את תסבלי." אמרה הגברת בנימה של טירוף. היא יצאה מדלת החדר שבדיוק ביוצאה הפכה לדלת פלדה נעולה. הגברת בגלימה השחורה ירדה במורד המדרגות. ביקורה במקום לא הלך כפי שציפתה, אבל היא ידעה שבקרוב זה יקרה, היא תקבל את מבוקשה. למטה החיילים כבר התארגנו ללחימה. ברגע שירדה הם התחילו לתקוף. בלא בעיות היא הדפה אותם והגיעה לדלת הכניסה. היא ידעה שהיא צריכה לחסל אותם, אבל היא ידעה גם שהיא צריכה לברוח מיד ואין לה זמן להתרכז. היא פתחה את הדלת. מבחוץ שררה סופת שלג מקפיאת דם. נטיף קרח נפל למרגלותיה והרטיב את נעליה. בחיוך קטן ומרושע היא רקעה ברגלה על הרצפה. סדקי קרח נוצרו במקום בו דרכה, שמהירות הבזק התקדמו ברחבי החדר ומעלה אינספור השומרים. הצרחות מילאו את המקום כשבתוך שניות ספורות כולם הפכו לפסלי קרח. שקט מחריד השתרר במקום. הגברת בגלימה השחורה יצאה מהטירה ונבלעה בתוך הסופה.
~
"המלכה מריגולד!" צעקה בל בעודה רצה אל חדר המלכות. רגליה כמעט והחליקו על רצפת השיש הממורקת. המלכה מריגולד ישבה על כס המלכות באותה עת וקראה מקבץ ניירות משודך. "המלכה מריגולד!" אמרה בל בעודה מתקרבת אליה. המלכה מריגולד הרימה את ראשה והביטה בה. "מה העניין?" שאלה כבדרך אגב. "תסתכלי בעצמך." אמרה בל. המלכה מריגולד, במבט מבולבל, קמה מכסאה והלכה אל עבר מסך קטן בפינת החדר, שהציג תמונה חיה של עולם בני האדם. "לא.." פניה קדרו. "מי אחראי להרס הזה?" שאלה. "היא חדשה.. אומרים שהיא כמעט השיגה את מטה העולמות." אמרה בל. "מה?" רעמה המלכה. "תשלחי את כוחות הביטחון לשם!" אמרה. "הם חזרו לפני חמש דקות. הם אמרו שהיא נעלמה." הסבירה בל. "נעלמה?" שאלה המלכה. "מה נעשה?" שאלה בל. "צריך לחפש את התשובה. את יודעת איפה."

"מצאת משהו?" שאלה המלכה מריגולד. "לא.." אמרה בל בתסכול והכניסה עוד דף בחזרה למגירה. המלכה מריגולד החזיקה בידה כעשרים דפים קטנים וישנים למראה ועברה בהם במהירות. בל הוציאה עוד דף וקראה אותו. עיניה נפערו לרווחה. "מצאתי! מצאתי!" אמרה בהתרגשות. המלכה מריגולד זינקה אליה. היא קראה במהירות את אותיות הדיו המטושטשות.

"מתוך האפלה אויבת חדשה
תחפש אחר כוח ושלטון,
בעזרתו של אדם כסוף עיניים
מרד בשלטון עד מהרה יוצת,
את הארמון אש תקיף
ויד הגורל את שלה תגיד,
ובסופו של דבר האש תכלה
את הטוב ואת הרע."

הן הסתכלו אחת בשנייה. "מה עכשיו?" שאלה בל. "קראת את מה שהיה שם כתוב. אדם כסוף עיניים יפיל את השלטון. חייבים למצוא ולעצור אותו." אמרה. היא הפכה את הדף. "כתוב פה שהנבואה הזאת נכתבה ב.. כפר אלפיים." אמרה המלכה מריגולד. "איפה זה?" שאלה בל. "זה ליד הים, לא בהרבה רחוק מפה. אני אצא לשם על הבוקר, ואת בינתיים תחפשי אדם עם עיניים כסופות." אמרה. "אני אלך לארוז." אמרה בל ויצאה מהחדר בריצה קלה. המלכה מריגולד הביטה שוב בנבואה. "נבואת האלפיים.." לחשה והחזירה את הדף למגירה המאובקת.