מצוד הפלאות: פרק 3- היד והקרס המופלא

אנג'י וכריס נעקבו על ידי אדם משונה. שיערו השחור הקצר והפרוע וזיפיו הבתוליים לא יכלו להעיד על מראה שאפשר לבטוח בו. בגדיו, שבעיניי המתבונן הידר היו נותנים לכל אחד את המחשבה הברורה שעדיף שלא להיכנס איתו לזירה, רק עודדו את התחושה שפניו יצרו.
חושיה של אנג'י התחדדו, והיא הבחינה בניחוח החדש שהתקרב אליהם, עוד לפני שלקחה רגע לבדוק את סביבתם בקפידה. מסיבה מסוימת, מאז שהגיעו לעולם המשונה הזה, הצד הפראי שלה התחזק, והיא כבר מסוגלת לשים לב לדברים שמעולם לא יכלה לראות קודם לכן.
היא נעצרה, וכריס אחריה.
"מה קרה?" הוא שאל אותה בבלבול. "אנחנו חייבים למהר."
"אני יודעת, אבל-" היא בחנה את האוויר בעוד כריס התבונן בה בסקרנות. "תראה את עצמך!" היא הסתובבה לאחור, אל השביל הריק עליו הלכו. עיניו של כריס התכווצו בבלבול, והוא התקשה להבין על מה היא מדברת.
"אנג', אין שם אף אחד." הוא אמר לה בניסיון לעזור, אך נראה שהיא לא ממש הקשיבה לו. היא התקדמה קדימה, לאחור, והמשיכה לבחון את האזור.
השביל שמתחת לרגליהם היה חום, בנוי מחלוקי נחל שבהקו בצבעי הקשת עם מגע קרני השמש הקל. שיחי שושנים אדומים ועצי תפוח תחמו אותו בשיירות מסודרות. ציפורי שיר צהובות ולבנות התעופפות בשמיים הצבעוניים וצייצו מנגינות מוכרות.
אנג'י המשיכה ללכת בשביל ובחנה אותו עם עיניה ועם אפה. היא חשה היטב באדם הנוסף שהיה שם, זה שעקב אחריהם. היא רצתה לומר זאת לכריס, אבל נכנעה לרצון שלה למצוא את הנבל, שהיה חזק מדי וגרם לה לשמור את הרגע של ההסבר לאחר ההוכחה.
היא נעצרה על יד אחד מעצי התפוח האדומים, וידעה בוודאות. היא שילבה את ידיה והעלתה על פניה מבט כועס ורציני, מהסוג שמעולם לא העלתה מעולם.
"תראה את עצמך
היא הורתה לו בשנית, והפעם, האדם לא התנגד. חיוך חושף שיניים לבנות ובוהקות קיבל את פניה, יחד עם יד הקרס הכסופה והחדה שגרמה לה להירתע לאחור.
הבחור, שהיה מבוגר מהם בשנים ספורות ומעטות, בחן את שניהם, מסתכל עליהם מבעד לעיקול הקרס שהחליף את ידו השמאלית. בגדיו השחורים כמעט, בעלי גווני אדום-חום, מעוטרים בקישוטי כסף וזהב, לא הקשו על הצופה לקרוא אותם ולדעת איך לתארם.
"פיראט!" כריס מיהר לגשת אל אנג'י ולעזור לה במקרה והאויב יחליט לעשות מעשה פזיז.
"נסיך. נסיכה." הפיראט הוסיף לתאר בעצמו את הנראה בעיניו החומות והבהירות. "קל לזהות אתכם."
"למה עקבת אחרינו?" אנג'י מיהרה לשאול אותו.
"השאלה הנכונה היא- מה זוג כמוכם עושה כאן?" הוא החזיר לה בשאלה משלו.
"תענה על השאלה שלה." כריס הפציר בו, לא מעוניין במשחקים נוספים, הפעם עם שודד-ים עלוב.
"אתם החדשים כאן, אתם צריכים לענות קודם." הוא אמר, ומשום מה נשמע הגיוני. "אבל, אתם יודעים מה? גם לפיראט כמוני יכולות להיות פשרות. נאמר ש- אגיד לכם מי אני, ואז אתם תגידו לי מי אתם, ומשם נמצא את התשובות שאנחנו באמת מחפשים, מה אתם אומרים?"
"ממש אין לי כוח לעוד עסקאות." כריס ספק אמר ספק מלמל לכיוונה של אנג'י.
"שום עסקה, רק שיחה חברותית." הפיראט הסביר והשתדל להרגיע אותו מהלחץ המאופק שתקף אותו. "אני-" הוא קד לפניהם. "גראנד הוק." הוא הרים קלות את הקרס שלו וחייך אליהם כמציג את עצמו לראווה.
"שם מקורי." כריס אמר לו באדישות חברותית. גראנד הבין, ולפי הגיחוך הקל שלו סביר להניח שזו לא הייתה הפעם הראשונה שלו לשמוע תגובה כמו זאת.
"אני אנג'י." אנג'י הציגה את עצמה ברוגע ובחיוך קל ויותר חברותי. "אני הבת של היפה והחיה."
"הא," גראנד השיב. "ואכן, את יפיפייה.", הוא הסכים עם מילותיה, למרות שלא מצא קשר באזכור הוריה ותיאורם לשיחה. הוא שם לב למבטו הרגזני של כריס ופנה אליו בהנפת קרס ידו. "ואתה, ידידי?"
"כריסטופר." כריס העדיף שלא יכיר אותו כפי שחבריו מכנים אותו. "הבן של- סינדרלה והמלך ארתור." הוא הסביר, וגראנד הרים גבה בעניין.
"המלך ארתור?" הוא שאל. "הוא, כן, כן, המלך ארתור האגדי. הגיבור האחד והיחיד."
"בוא- לא ניסחף עם זה." כריס ביקש.
"כן, כמובן." גראנד הסכים. "ואתם כאן-?"
"אנחנו- לא ממש יודעים." אנג'י משכה בכתפיה והודתה. "פשוט-" היא הסיטה את מבטה אל כריס כשואלת אותו אז זה יהיה בסדר להסביר, והוא הנהן להסכמה. "נשאבנו דרך שער שהופיע מאחורי דלת נעולה בבית של מלכה מרושעת שהיא גם מעין מכשפה."
"אני חושב שאלה יותר מדי פרטים." כריס העיר בעדינות.
"מעט או הרבה, במילא אני מקשיב רק למה שחשוב." גראנד הסביר להם. "אז נשאבתם לכאן דרך שער? לפני כמה זמן?" הוא הוסיף לשאול.
"כמה שעות." כריס השיב לו.
"הא." גראנד הבין. "האם השער היה, ואני מעלה השארה, כמובן, סופה כתומה שהסתחררה במהירות?"
"כ-כן." אנג'י השיבה. "איך- איך אתה יודע?"
"טוב, לפני כמעט חודש," הוא הסביר. "הגעתי לכאן בדיוק באותה צורה."

"פררר… האם מישהו חיפש את צ'שר?" החתולה שכבה על אחד מצמרות גבעולי המדשאות האדירות כשחיוך גדול ובוהק מכסה את פניה. זנבה השחור התנודד מצד לצד, והיא השעינה את ראשה על ידיה בנינוחות. היא הסיטה את מבטיה כלפי מטה, בעיניים גדולות, לכיוונם של השדון והפיה האפלה.
"כן." רפאל פנה אליה מיד. "אנחנו זקוקים לעזרה שלך."
"רוצים." איב תיקנה אותו. "לא זקוקים."
"צ'שר תעשה הכל כדי להעלות חיוך על השפתיים." היא השיבה, לא בדיוק עונה על בקשתם.
"את תוכלי לעזור לנו?" רפאל שאל אותה.
"במה בדיוק, מתוק?" היא התרוממה והופיעה לפתע לצידו, מבלי ששם לב. הוא נבהל כהוגן, אך השתדל לשמור על העובדה הזאת לעצמו.
"אנחנו- אנחנו צריכים לצאת מכאן. עכשיו. כמה שיותר מהר." הוא ביקש והדגיש.
"ואתה חושב שלצ'שר יש חלק בהצלחת המשימה?" היא שאלה באצבעות משולבות.
"את חתולה מסתורית." הוא אמר. "איכשהו, זה נשמע הגיוני."
"היגיון?" היא שאלה וגירדה את סנטרה במבט מבולבל ובטוח. "לא, לא נשמע אמין." היא הרימה אצבע כמודיעה. "צ'שר לא עובדת עם היגיון." היא החלה לעזוב בצעדים מסורבלים דמויי ריקוד תוך כדי שהיא מזמזמת לעצמה, ומשאירה אותם חסרי תשובה.
"היי, צ'שר." רפאל פנה אליה והיא הסתובבה לכיוונו בעיניי החתול הגדולות שלה. "תעשי לנו טובה." הוא ביקש.
היא ניגשה אליהם וטפחה על ראשיהם, זה אחרי זה. "אתם טובים." היא אמרה בחיוך, וחזרה ללכת בדילוגים קופצניים עד שנעלמה באוויר, ששוב, חיוכה נשאר אחרון להיראות.
רפאל היה המום מדי כדי לבקש ממנה לחזור ולהסביר לה את כוונתו במילה "טובה".
"רעיון נהדר, רפי." איב טפחה על כתפו תוך כדי שהתקדמה בשביל שבין הגבעולים. "חתולה משוגעת, רעיון מושלם." היא סיכמה.
"אהה." הוא גנח בעצבנות. "מקום מטופש. חוקים מטופשים. תושבים מטומטמים." רטן. "לעזאזל, אני שונא את ארץ הפלאות." הוא אמר לעצמו, ובלית ברירה המשיך ללכת יחד עם איב, מחפש במוחו המבריק דרך כלשהי לצאת.