מצוד הפלאות: פרק 20- לטרוף את הקלפים המופלאים

"אנחנו צריכים לספר לכולם." אנג'י הציעה לאחר שרפאל סיפר לה את מה שקורה ומה שקרה. היא תפסה בידו כי ראתה שהוא לא מעוניין להתקרב אליהם יותר.
"לא." הוא שיחרר את ידו מאחיזתה שלא התכוננה להתנגדות כזאת מצידו. "אסור שאף אחד ידע. לא חברים שלך, לא… בני הברית שלי."
"למה לא?" שאלה.
"אם ידעו שאני קשור איכשהו למה שקורה כאן הם יצפו ממני למצוא פתרון." הוא הסביר ונאנח. "ואין לי פתרון. פעם ראשונה בחיי."
"לאף אחד כאן אין." היא ניסתה לעודד אותו. "כולנו באותו מצב. אנחנו פועלים על השערות."
"השערות הן אלה שיהרגו אותנו בסופו של דבר!" הוא הכריז בקריאה מאופקת שאף אחד לא ישמע. "תסמכי עליי, אנג'י, כשאני אומר לך שאם לא נתעשת, נמצא את עצמנו קבורים מתחת לאדמה.
"אז מה אפשר לעשות?" היא שאלה אותו. "ראית מה עובר על כולם, כריס והקטע שלו עם איב, נואר ואיימי מתכננות כל מיני דברים שאני ממש לא רוצה לדעת, והזרים… אני בכלל לא בטוחה שאפשר לסמוך עליהם."
"ועליי את יכולה לסמוך?" הוא העלה בפניה פרט חשוב.
"זה כבר הצליח בעבר," הסבירה. "אוכל לומר שכן."
הוא נאנח וחייך בקלות תוך כדי שהשפיל את ראשו לרצפה. "בסדר." הוא חזר להסתכל עליה. "אם את אומרת."
"כולנו צריכים להתכנס ביחד ולמצוא דרך לעצור את התוכנית של המלכה." אנג'י אמרה. "אני רק מקווה שזה לא יהיה מסובך מדי. "היא נאנחה בדאגה.

ערימות ספרים גבוהות הקיפו את הבחור הצעיר ושחור השיער כאשר ישב אל מול אחד משולחנות הספרייה, אך בעיניו רק ארבעה ספרים היו העיקר.
הוא בחן אותם טוב מאוד לפני שיבצע את הצעד הנועז שלו. אם אסור לא להתערב סתם כך, הוא יהיה חייב להיות חלק מהסיפור.
הוא בחן שוב את כדור הבדולח שניצב במקומו על השולחן ובדק שהכל ממשיך כשורה. בינתיים דבר לא קרה. אבל זה רק בינתיים.
"בנו של מרלין?" הוא שמע קול עדין קורא לו, ואיתו קולות הצעדים של נעליה של אותה נערה שבאה לבדוק מה שלומו.
הוא סגר את כל ארבעת הכרכים הגדולים במהירות ותפס בבקבוקון הקטן ששם על ידו ושתה ממנו לגימה שהפילה אותו על הרצפה בטשטוש חושים ובמכה כבדה.
"בנו של מרלין!" הנערה ניגשה אליו במהירות ורכנה מעליו. הוא הרגיש איך העיניים שלו נעצמות במהירות ואיך הוא עומד להירדם כל רגע. הוא הסתכל עליה מלמעלה, שיערה התכול-כסוף התפזר מעל כתפיה והסתיר את צידי פניה, והילתה הזוהרת על כנפיה הלבנות נתנה לה מראה של מלאך שכאילו בה להציל אותו מהבחירה הטיפשית שעשה. "מה קרה לך?" היא אספה את שיערותיה עם ידיה בשביל לראות אותו בבירור. הוא שם לב שהבחינה בבקבוקון שעוד החזיק בידו, והרגיש איך היא מוציאה אותו מאחיזת ידו. "מה עשית?" היא שאלה כשבחנה את הנוזל שעוד נשאר בפנים, ודבריה כבר בקושי נשמעו לו ברורים.
ראייתו התעמעמה עד כדי חושך מוחלט.
כל גירוי חיצוני כבר לא היווה לו מטרד. הוא הרגיש חולמני יותר מתמיד, אך לרגע לא שכח למה עשה את זה, וכשכאילו פקח את עיניו מחדש, מצא את עצמו במקום שונה לגמרי.

כריס ואיב מצאו את דרכם חזרה אל הקבוצה בדרך פל ממש. כנראה שבארץ הפלאות כל הדרכים מובילות לכל מקום, כי לאף אחד מהם לא היה מושג אמיתי איך הצליחו.
הם פשוט הלכו, בתקווה שיגיעו לחלקה מוכרת שתוכל לרמוז להם לאן לפנות.
"כריס?" אנג'י הייתה הראשונה להבחין בו.
"כריס?" רפאל התפלא אחריה ובעקבותיה. "מה אתם יודעים, אתה לא מת."
"ציפית שלא אחזור?" כריס שאל במעט גאווה.
רפאל משך בכתפיו ועיקם את פיו. "לא ציפיתי שתחזור שלם." הוא העביר מבט לכיוונה של איב, שבחנה אותו בעצמה בהבעה אדישה.
"מה אתם עושים?" כריס שאל תוך כדי והתרצה בליבו שאנג'י לא נראית כועסת או פגועה מדי. הוא חשש שהפגישה המחודשת תהיה קשה עד כדי כך שירגיש אבוד וחסר אונים.
"בונים תוכנית משלנו בשביל לסקל את התוכנית של המלכה." הסבירה לו בנחישות.
"ה- תוכנית של המלכה?" כריס שאל בתהייה.
"היא מתכננת לפתוח את השערים לכל העולמות, ולהפוך אותם לאחד." רפאל הסביר.
"מה? איך הגעתם לזה?" איב התקשתה להאמין שזה באמת זה.
"אחד ועוד אחד." רפאל חייך בגאווה.
"יצא לך שתיים?" איב שאלה ללא כוונה אמיתית לקבל על כך תשובה, אלא כדי לצחוק עליו קצת.
"אז זה אומר שיש לה דרך לפתוח שער חזרה, לכולנו." כריס חייך בשמחה כשהקשיב לפרט החשוב יותר במילותיו של רפאל.
"כבר עברנו על זה קודם, נסיך. המלכה רעה." איב הזכירה לו.
"רעה ועוד איך, היא עלתה לשלטון בגניבה." רפאל אמר. "היא לא באמת הוכתרה."
"רגע, מה?" כריס שאל אותו בבלבול.
"המלכה האמיתית נמצאת… איפשהו. והמלכה שקיבלה את פנינו היא הכובענית המטורפת לשעבר." הוא הסביר לו.
"קארי רצתה את הכס לעצמה." כריס נזכר בקול ופנה אל איב. "קארי היא הכובענית, היא המלכה!"
"מי זו קארי?" הפעם היה תורה של אנג'י להתבלבל.
"טוב, אתם לא היחידים שגיליתם משהו חדש." איב התגאתה בממצאיה כמו שרפאל התגאה בשלו. "פגשנו איזו מישהי,"
"נינה. הנמנמנית." כריס העיר.
"כן, כן, והיא אמרה לנו, טוב, יותר פיהקה לעברנו, שחברתה קארי רוצה לנקום במלכה ולקחת את כס המלכות שלה. היא הרגה את אבא שלה או משהו כזה."
"אבל איך זה קשור לאיחוד העולמות?" כריס העלה את התהייה בקול.
"הקלף המשוגע." רפאל השיב אך לא גרם לו להבין יותר.
"מה זה?" שאל אותו.
"מי זה." רפאל תיקן אותו. "מישהו שאתה לא רוצה לפגוש אחרי רדת החשיכה."
"ואיך הוא קשור לעניין?" כריס המשיך לשאול.
"הוא זה שהעלה בפניה את הרעיון. הוא זה שעזר לה להשתלט על הארמון. הוא זה שירוויח הכי הרבה משילוב העולמות."
"איך אתה יודע?" איב שאלה בחשד.
"דיברתי אותו." הוא הפתיע אות כולם בתשובתו, אפילו את אנג'י, שאמורה לדעת מה שניהם מתכננים. "הוא הציע לי להצטרף אליהם." מבטה של אנג'י נרגע. "תופתע לגלות שסירבתי. אז הוא התחיל להתרברב בתוכנית הגדולה שלהם, והבנתי."
"ועדיין אמרת לא?" איב מעט הופתעה, ונשמע שפקפקה בסיפור שלו.
"אין לי כוח לדברים האלה, ואת יודעת שאני לא מסכים להיות כפוף לאף אחד." הוא השיב לה. "אפילו לי יש גבולות."
"אז מה עכשיו, אחרי שאנחנו יודעים מה התוכנית של המלכה?" כריס שאל.
"נתכנן תוכנית משלנו. אנחנו נוריד את המלכה הנוכחית מהשלטון." רפאל הסביר. "ואנחנו נהרוג את הקלף המשוגע."
אף אחד מהם לא הספיק להתפלא ממה שרפאל אמר במאת האחוזים, כי קול רשרוש חזק הגיח מבעד לשיחים והרתיע את הארבעה. השאר, שהיו רחוקים מספיק בכדי לא לשמוע, לא שמו לב לכך.
"מה זה?" אנג'י שאלה, מעט מפוחדת מעלי השיח הזזים והנעים. כריס, איב ורפאל ניגשו למקור הרעש בזהירות, והיא מיהרה ללכת אחריהם, למרות שחששה.
הבחור הצעיר יצא משיחי העבות הידר אליהם, וחיוך מרוצה עלה על פניו כשהרים את ראשו אליהם. הוא היה לבוש בגדים של עובד מלכות והתכסה כמעט כולו בגלימה חומה וארוכה שדמתה לצבע עורו הכהה, לעיניו הגדולות ולשיערו השחור.
"הנסיך כריסטופר, יש! סוף כל סוף!" הוא אמר בשמחה למראהו.
"אדוארד?" כריס הופתע לראותו. "מה אתה עושה כאן?"
"יש לי זמן קצוב, אז אעשה את זה מהר." הוא הודיע. "הגעתי הנה כדי לעזור."
"לעזור עם מה?" כריס שאל אותו ותהה מה הוא כבר יודע שהם עדיין לא.
"לעזור לכם לצאת מכאן." הסביר. "לפני שהמלחמה תתחיל."
המילה "מלחמה" צרבה אצל כל אחד מהם ולא במובן החיובי, לאף אחד משני הצדדים. כל אחד מהם כבר ידע שמלחמה תביא קורבנות, ושבסופו של דבר הטוב ינצח, אבל גם אם כך יקרה, זה לא אומר שהכל יסתיים לטובה.
גיבורים ונבלים- אף אחד מהם לא רצה שתתחיל מלחמה.