מצוד הפלאות: פרק 14- הפלאות שהלב מבקש

אנג'י דאגה. דאגה מאוד. אולי אפילו קצת פחדה.
המלכה נעלמה, וכך גם כריס, רק שהוא מסיבה ידועה. או ש- טוב, בערך ידועה. הוא חטף מכה בראש מכובע שנחשב קסום ואז התעורר בצורה שיכלה לגרום לאדם מבין לחשוב שמשהו לא בסדר. היא כל כך קיוותה שאין משהו לא בסדר, שזה סתם היא ושהחושים שלה נותנים לה לדאוג לשווא.
מבין עצי היער המעוטרים יצאה דמות הבחור הצעיר והנאה. שיערו החום התפזר ברוח ובחזרתו נראה מעט מהוסס ולחוץ. הוא הסתכל כמעט לכל כיוון, מלבד קדימה.
"כריס! אתה בסדר?" אנג'י מיהרה לגשת אליו. הוא נראה לה שונה, ומבטו אליה נראה שונה. זה הפחיד אותה, אבל היא השתדלה שלא לייחס לכך חשיבות.
"כן. עכשיו כן., הוא נאנח בהקלה, ועבר אותה בהליכה. "יש לי משהו חשוב להגיד." הוא הכריז.
"סוף-סוף." רפאל מלמל בשקט.
"מה בדיוק, נסיך?" איב שאלה במבט מכווץ.
כריס עלה על הבמה הנמוכה שאיימי הציבה עם קסמיה כמה דקות לפני כן, כשהמסיבה הייתה בין הדאגות המעטות על ראשו.
נראה היה שעכשיו הוא צריך להתעסק עם דאגה נוספת, חשובה אף יותר. גם מבלי לדעת, אנג'י ידעה שזה משהו רציני שאסור לדחות.
"אני לא יודע בדיוק איך לומר את זה ישירות, כי ברור לי שזה יעורר יותר שאלות מתשובות." הוא החל.
"אז אתה תתחיל בהקדמה נדושה ומיותרת?" רפאל נאנח, וכריס הנהן כמודה שאין דרך אחרת. "תעשה את זה מהר." הוא ביקש בחוסר סבלנות.
"אני לא יודע אם זה באמת אני שמדבר עכשיו, אבל המכה הזאת גרמה לי להבין דברים בצורה אחרת, ו- טוב, זה עלול להישמע מעט משונה, אמ," הוא נשם בכבדות בניסיון לחשוב על ניסוח מתאים. ליבה של אנג'י ניתר בבית החזה שלה מהלחץ, ורק מלראות אותו מנסה להסביר, היא הבינה שאצלו זה דומה.
"את יכול להגיד." היא העבירה אליו חיוך, אך הוא לא הגיב אליו כמו בדרך כלל.
"אבל האם כדאי?" הוא אמר חצי לעצמו. "כן, כן, כדאי." הוא השיב לעצמו מיד, והפעם בטון בטוח שגרם לאנג'י להעלות חיוך. "אפילו רצוי." הוא קפץ מהבמה בניתור עז לכיוונה. היא השפילה מעט את מבטה והרגישה סומק עולה על לחייה. היא לא הייתה בטוחה למה, אבל הייתה לה תחושה שמשהו שאמור לקרות יקרה בקרוב. משהו שיהפוך את חייה למושלמים, אולי שיתנו לה מעט נחת מהעניין עם העולם החדש אליו הגיעו, משהו מרענן קצת.
"אני אוהב אותך!" האמרה שכבר שמעה לפני כן מספר רב של פעמים הגיעה מאחוריה, וזה הפתיע אותה מאוד. היא סובבה את מבטה לאחור ועיניה ופיה נפערו בתדהמה.
שם היא ראתה אותו, מחזיק בידיה של אחרת, ומסתכל עליה באותו המבט שהעניק לה במשך כל שנות ההיכרות שלהם.
"איב," הוא אמר לה בחיוך קורן. "אני אוהב אותך!"
זה בכלל אפשרי?

בשביל איב זה היה אירוע מיוחד. מישהו אומר לה שהוא אוהב אותה? אם היית רגשנית זו גם הייתה סיבה למסיבה, אבל היא אחת שנוהגת לשמור על פרופורציות (וזה ביחס לבת של הפיה שהרדימה ממלכה שלמה כי לא הוזמנה למסיבת יום הולדת מטופשת), לכן הסתפקה בלהעניק לו חיוך שובבי ומתגאה בבחירתו.
זה היה הנסיך שהודה על כך בפניה, בעצמו, ללא שום כישוף עזר (טוב, לא שלה, לפחות) ולפני בת זוגתו הנוכחית, שנראתה שבורה מכך.
אנג'י המסכנה, היא חשבה, אך לא בכנות. אם יש משהו שהיא אוהבת יותר מלהיות פיה אפלה זה לצפות בתמימים המרוסקים אחרי הפסד, גם אם לא התחילה מלחמה.
אם זאת, זוגיות רומנטית זה ממש לא הקטע שלה, ובטח שלא עם נסיך מצועצע.
"זה מאוד מחמיא, נסיך.," היא השיבה לו בחיוך ובאיטיות החליקה את ידיה מאחיזתו. "אבל אהזה זה לא משהו שאני מתחברת אליו במיוחד. אני ממליצה לך לחזור לנסיכה הקטנה והחמודה שלך." היא פזלה לכיוונה של אנג'י.
"אני לא יכול." כריס הודה לפניה והמשיך לבהות בה כאילו הפנטה אותו עם דבריה. "אל תעלבי, אנג'י, את מדהימה." הוא הסתובב ופנה אליה. "ואני עדיין אוהב אותך, בתור חברה טובה-"
היא סתמה את פיו בסטירה על לחיו, ומבטה העצבני הקשה להראות איזשהו קמצוץ של חרטה על המעשה. היא נהמה בגרונה ופנתה ללכת בזעף במטרה להתרחק ממנו כמה שיותר. כשאיב הסתכלה עליה ממרחק ראתה איך ראשה מושפל ארצה, ובאוויר הצליחה לחוש ברגשות הקשים של הרגע.
זה העלה עליה חיוך צחור שאהבה.
"ואת צוחקת?" נואר כמעט התנפלה על איב מרוב כעס.
"הו, לא, אני שבורה מבפנים." השיבה בטון שרק עצבן אותה יותר.
"תיזהרי לך, מכשפה." נואר איימה.
"היי, היי, היי, לא צריך להעליב!" איזי התעצבנה מה"מחמאה" שנואר נתנה לאיב.
"תיזהרי," נואר חזרה על אזהרתה בתמצית. "לא כדאי לך להכיר את הצד הרע שלי."
"אני דווקא הייתי שמחה להכיר." איב אמרה וצחקה על האירוניה שבבחירת המילים שלה. 'הצד הרע?', איזה נבל לא יחלום על לראות את הצד הרע של הגיבור שהוא הכי שונא? (ובמקרה של איב, אלה יהיו כולם). זה יהיה כמו חלום שיתגשם, לא כך?
"את מעיזה לנצל ככה את הקסם שהכה בו? את באמת מפלצת." נואר הסתכלה עליה בחלחלה.
"הו, תודה!" איב חייכה עם סומק קל על לחייה. "אבל אני עדיין מנסה למצוא את העלבון שלך, שלג."
"את תמצאי משהו גרוע מזה בקרוב." היא הזהירה אותה בפעם האחרונה לפני שעזבה והלכה בעקבות אנג'י חברתה, כנראה בניסיון פתטי לנחם אותה.
קארל וגראנד גם הלכו בעקבותיה, ובכך שוב גרמו לה לתהות באיזה צד הם בדיוק.
גיבורים? נבלים? לא ברור.
"הו, נסיך, אל תהיה מדוכא." איב אמרה לו במבט מרחם.
"איך אני יכול?" הוא נאנח בתסכול. "חברות שלי לא מאמינות בי, ואת לא מסכימה להצעה שלי."
"טוב, בעצם, שיניתי את דעתי." היא ענתה והעלתה בו חיוך שופע.
"באמת?" הוא שאל בשמחה.
"באמת?" שאלו בני בריתה.
"באמת." השיבה לכולם. "מצאתי כאן עושר. לפגוע ולהכעיס את הגיבורים החמודים משני הצדדים. זה כמו חלום שמעולם לא חלמתי סוף כל סוף התגשם." היא הפנתה את מבטה אל כריס שכאילו מילות הזדון שלה עברו דרך אוזניו, ויצאו והתאדו באוויר. היא מעולם לא ראתה מבט מאוהב, אבל כנראה שכך הוא נראה.
כל דבר שתגיד, גם הגרוע ביותר, יישמע לו כאילו יצא מפיו של מלאך.
"אני מוכנה לתת לך הזדמנות, נסיך." היא חייכה אליו בחיוך שכמעט השכיח כל דבר רע שהיה טמון בה, ונראה כמסיכה.
"כן, כן, תודה לך!" הוא חיבק אותה בחוזקה והעיף אותה באוויר, ועל אף שהייתה פיה, זה היה דבר מבהיל מאוד עבורה.
"או-קיי, או-קיי, בוא נשמור על פרופורציות." הציעה כשהניח אותה חזרה על הקרקע.
"ברור, כמובן." הוא השתדל לשמור על איפוק, מה שנראה דווקא חמוד. יחסית אליו.
כל הכעס, כל הדכדוך הנסיכי שלו, כל העול שפעם היה כליו נראה כאילו התמוגג כולו.
זה היה די מעניין בעבורה. היא כבר ציפתה בקוצר רוח לראות מה יקרה בהמשך.