מצוד הפלאות: מלכת הלבבות: פרק 27- שערי הארמון המופלא נפתחו

"מה בקשר לדרך הזאת?" קארל הצביע על דלתות הארמון שנפתחו לקראתם. שומרי הקלפים לא זזו, כאילו זה לא הפריע להם.
האווירה הייתה שקטה ומחשידה. אף אחד לא זז, ללא יוצא מן הכלל.
למרות ההזמנה המודגשת, הם לא מיהרו לגשת ולהיכנס.
"ברור שזו מלכודת." גראנד העיר.
"אז מה עושים?" אנג'י שאלה.
"נכנסים." רפאל הכריז.
"מה?" רוב הסובבים קראו בפליאה. אלה שלא- לא היה להם אכפת, כי לא דאגו למה שעומד לקרות. אותם סובבים היו איזי ואיימי, אלה שבטוחות בעצמן מספיק כדי לא לפחד.
"למה אתם נבהלים? הרי זו האפשרות היחידה." רפאל נאנח. "מי שמפחד מדי כדי לעשות את זה, מוזמן להישאר כאן לשארית חייו. "הוא אמר והחל ללכת לכיוון השער. הוא עלה במדרגות הלבנות שכוסו על ידי שטיח אדום וארוך. כשעבר על פני השומרים האט את קצב הליכתו ובחן אותם מקרוב. הוא ראה כיצד רק עיניהם עוקבות אחריו דרך עדשות המשקפיים השחורות, והוא ראה כיצד הם נראו רגועים לחלוטין.
אם לא יצא לו להאמין למה שגראנד אמר, למרות שאי אפשר היה לפספס את הסיבה שכן, עכשיו הוא היה בטוח.
הוא נכנס הישר לתוך המלכודת, וברצון רב. שום ניסיון של המלכה לא יצליח לעצור אותו מלממש את המטרה שלו, גם לא מה שמחכה לו שם בפנים.
"בואו נזוז!" קארל קרא אל העומדים לצידו ורץ מיד קדימה. אחרי שראה שרפאל נשאר בריא ושלם בכניסתו פנימה, בער בו הרצון לעשות כמוהו ולגלות מה הם עומדים לפגוש. לאקי, כהרגלו, עשה כמו חברו וקיפץ אחריו במעלה המדרגות. גראנד ואיזי היו פחות להוטים להיכנס, אבל גם לא היססו לעשות כך.
שניהם החלו ללכת. איזי כבר נכנסה, אבל גראנד לפתע נעצר באמצע גרם המדרגות והשליך את פניו לאחור.
הוא הסתובב לכיוונם של אנג'י, כריס, נואר, איב ואיימי שעדיין עמדו במקומם.
"קדימה." הוא ייעץ להם לבוא יחד איתם.
"אני חושבת שזה רעיון גרוע." נואר אמרה לו.
"אנחנו נכנסים אל לוע הארי." כריס הוסיף.
"תסלח לי, כריסטופר, אבל ממתי נהיית כזה נמושה?" גראנד שאל אותו, וגרם לו להתפלא ממילותיו. "לא חשבתי שבני המלוכה פחדנים כל כך."
"פחדנים?" איימי הרימה גבה בעוינות והחלה להתקדם. "טוב, אני אוכח לך אחרת. הו, ואל תחשוב שלא הבנתי את התרגיל הזה שלך." היא עברה על פניו ונכנסה.
"אחת הלכה, נשארו עוד ארבעה." הוא חייך בעקבות דבריה של איימי, ואז חזר להסתכל עליהם. "כשאחת מהן היא פיה אפלה?"
"נהדר, עכשיו הוא מבקר אותי." איב גלגלה עיניים.
"היי, תעדו לי טוב," גראנד אמר. "תוכיחו לי שאני טועה."
"הא?" אנג'י התבלבלה, כמו שאר חבריה. כן, כנראה שזה באמת היה מוזר להם לשמוע דבר כזה ממנו, או ממישהו שלא נחשב לגיבור בכלל. הוא הבין את זה, וזה היה מהנה לראות אותם נחבטים עם עצמם בקשר לכך.
"תוכיחו לי שאני לא ממעיט בערככם." הוא הסביר את כוונתו. "הרי נסיכים אמורים להיות אמיצים וטובים, וצריכים לחשוב על טובת הכלל. זה לא נראה ככה עכשיו."
"אני חושבת שאתה מצפה ליותר מדי עם המחשבות המקובעות האלה." נואר אמרה.
"ואתם לא?" הוא חייך חיוך אחרון לפני שחזר לפנות לכניסת הארמון, וכפי שאהב לעשות, נתן להם דבר לחשוב עליו מבלי לתת להם תשובה.

"הוא צודק." אנג'י אמרה באנחה מתוסכלת. "אני אומרת שנלך." היא הוסיפה בנחישות.
"בגלל שהאפשרות האחרת היא להישאר כאן ולחכות שמשהו יקרה, אני אומרת שזה רעיון טוב." איב אמרה, כמעט מחמיאה לאנג'י על ההחלטה שלה.
"הו, תודה." היא אמרה בחיוך קל.
"אין בעד מה." היא החזירה לה בחיוך. פחות חברי ויותר יוצא לידי חובה, אבל עדיין חיוך.
איב התחילה ללכת, ואחריה באו האחרים. הם עברו את השומרים השותקים ובמהרה הצליחו לצמצם את הפער עם השאר.
"הו, נהדר." קארל אמר כאשר עצרו בצומת דרכים של מסדרונות ארוכים. "לאן אמורים ללכת?"
"לא אמרת שהיית בתוך הארמון כשהכניסו אותך לכלא?" נואר שאלה בניסיון לעורר את זכרונו, שאולי יוכל לעזור להם למצוא את הדרך הנכונה אל המלכה.
"רק בחדר המלכה ובתאי האסירים." השיב בטון אדיש. "אני לא יודע איך להגיע לשם מכאן."
"אוי, כמה חבל. ניאלץ להתפצל." למרות דבריה, איזי לא נשמעה מאוכזבת מדי.
"למה אני שומעת מעט שמחה בקולך?" נואר שאלה בחשד.
"טוב, ברור שכל אחד מאיתנו נמצא כאן מסיבה שונה." היא העבירה מבט על כל הנוכחים. "אני רק סקרנית לדעת מי יגיע אליה ראשון."
"טוב, אני הולכת עם אנג'י!" נואר קראה בהחלטה והעבירה אליה מבט מחויך.
"למען האמת, נואר, אני דווקא חושבת שעדיף לי ללכת עם רפאל." היא אמרה, והפתיעה את כל מי שהכיר אותה טוב.
"אבל, אנג'י…" נואר מלמלה בעצב.
"את יכולה ללכת עם קארל." אנג'י הציעה במודע למצב.
"אני? למה אני?" קארל שאל, בהחלט משתדל שלא להישמע נעלב ומעליב מדי מאיך שהוא כבר נשמע.
"איזה רעיון נפלא!" איימי תפסה בשניהם וחבקה אותם אליה. "הייתי שמחה להצטרף לקרב הכלבים הזה."
"אף אחד לא נכנס לשום קרב, איימי." כריס מיהר להרגיע אותה.
"כן, אנחנו עוד נראה." היא גיחכה לעצמה.
"אז את רוצה?" כריס פנה אל איב לאחר מכן.
"אני מניחה שאין לי הרבה ברירות." היא הסכימה במסווה של חוסר חשק שהובן על ידו.
"אני מניח שבאמת אין לך." הוא חייך אליה ותפס בידה. היא נרתעה, אך הוא המשיך לאחוז בה ולא נתן לה להתרחק יותר מכך.
"ונשארו רק אתה ואני, נער סיפון." איזי פנתה אל גראנד, והוא לא היה מרוצה מכך בכלל.
הוא הרים את ראשו למעלה. "שמשהו ייקח אותי עכשיו." הוא ביקש.
איזי חייכה ואהבה את חוסר האונים שלו. היא תפסה בידו ומשכה אותו איתה ללכת במסדרון שפנה לכיוון מערב.
"בואו." איימי זירזה את נואר וקארל שעדיין עמדו ולא זזו. הם פנו למסדרון שפנה לצפון.
רפאל החל ללכת למסדרון שפנה למזרח, ולא חיכה לאנג'י. היא, כנראה לצערו, שמה לב לכך מהר ולא הייתה צריכה לצמצם את צעדיה ביניהם.
"התחלנו ללכת." כריס עדיין אחז בידה של איב, והוא לקח אותה איתו למסדרון האחרון שלא פנו אליו, לדרומי.
כל צוות הלך לכיוון אחד, ולכל אחד מהם ציפתה הפתעה אחרת. נעימה או לא, הם יצטרכו להתמודד מולה, ללא יוצא מן הכלל.