מצוד הנבלים: פרק 21- כרצונך

"קדימה, תשפשפי את זה." רפאל הגיש אל נואר את המנורה שהחזיק בידיו, זו שלפני רגע ניצבה על עמודי התצוגה שבתוך החדר הכמעט ריק אליו פרצו. בהסכמה.
"מ-מה?" היא התבלבלה.
"מה- מה?" הוא שאל אותה בחזרה. "זה היה ברור. תשפשפי אותה."
"למה?" נואר שאלה בעיניים מכווצות והוסיפה לשלב ידיים בספק לגבי רצונו.
"מה זה משנה? תעשי את זה." הוא נאנח.
"לא. אני לא נוגעת בדברים שאני לא יודעת מה הם יעשו לי סתם ככה." היא הסבירה בהדגשה. "תשפשף את זה אתה!" היא הוסיפה להצביע עליו.
"אני? אני לא יכול להסתכן שמשהו יקרה מהדבר הזה." הוא מחה.
"זו מנורה." נואר אמרה.
"נכון." הוא הסכים. "אז תשפשפי אותה, לא יקרה לך כלום." הוא שב לדחוף את המנורה מול פניה.
"אה!" היא נאנחה בעצבנות. "בסדר, בסדר," היא לקחה את המנורה והחלה לשפשף אותה. "אתה כזה מעצבן."
"שום מחמאה לא תגרום לי לוותר לך." הוא הדגיש בהשבתו, ונואר הרימה גבה ועיקמה את פיה כתגובה, משתדלת להתעלם מחוסר ההיגיון או מההבנה המעוותת שלו לגבי כוונותיה.
היא הפסיקה לשפשף את המנורה לאחר כמה שניות, ושום דבר לא קרה.
"טוב, זה היה חסר תועלת." היא אמרה, והותקפה על ידי משב רוח קליל שנגע בגופה וטלטל את שיערותיה השחורות הארוכות. כנראה שדיברה מוקדם מדי.
היא בחנה את המנורה שהחזיקה בידיה, ואז הרימה את ראשה והביטה קדימה.

רג'י בחן היטב את מנורת בקסמים הקטנה שלקח מאימו. בידית שלה הייתה מושחלת על דרדרת הזהב שזו ענדה על צווארה לפני רגע. היא הייתה יפה, ומלאת חן. מבריקה ונקייה, כאילו היא לא בת אלפי שנים.
"זה דווקא רעיון חכם." הוא אמר בקשר לעיצוב החדש שלה כתכשיט. "הייתי צריך לעשות את זה."
"רג'י, תקשיב לי רגע-"
"אני סיימתי להקשיב." הוא אמר בתקיפות.
"אה," טון קולה השתנה והבעתה נעשתה מודאגת. היא הסתכלה עליו בפליאה. אילו לא היה מרגיש במשהו שונה בגופו לא היה מבין, אבל מכיוון ודווקא כן שם לב, הוא הסיט את מבטו למטה, ולא הצליח לראות את כפות רגליו. במקום בו היו, היה רק עשן לבן ועדין, שהתרומם ועלה והעלים אותו יותר ויותר.
"אבל זה לא יכול להיות." הוא מלמל בעצבנות. "החדר נעול."
"אז נראה שמישהו מצא דרך להיכנס." ג'יני אמרה לו. "והוא הציל אותי."
"אל תהיי בטוחה בקשר לזה." הוא הכניס את השרשרת לכיסו לפני שנעלם לגמרי, ויצא כמשב מהיר מתחת לחריץ הדלת. אותו משב, העיר את שלושת הבנות שעמדו מצידה השני, במסדרון של ארמון הזהב.
"מה זה היה?" איימי הרגישה בבירור את תחושת הרוח הקרירה והמהירה שעברה על פניה ועל פני פאריס וסלוון שעמדו לצידה, וזה, כמובן, גרם לה לחשוד שמשהו קרה. היא הזדרזה לפתוח את הדלת, כשהאחיות מנסות למנוע זאת ממנה בחוסר הצלחה, והתפרצה לתוך החדר.
בתוכו עמדה רק ג'יני, לבדה, והסתכלה על הבנות בעיניים גדולות. חיוך אוטומטי עלה על פניה והיא החלה להתקרב אליהן בעדינות.
"אמא!" פאריס וסלוון שמחו לראותה, להבדיל מרג'י, שהרגיש בדיוק את ההיפך. הן רצו לכיוונה וניגשו לחבק אותה, והיא תפסה בהן חזק. לרגע הן שכחו מרג'י, שנעלם.
"איפה הוא?" איימי פנתה אליה מיד. היא לא שכחה. "מה עשית?"
"אני לא עשיתי כלום." ג'יני מחתה בידיים חצי מורמות. "הוא פשוט לא היה זהיר מספיק."

נואר זיהתה את הבחור שלפתע הגיח אל תוך החדר. בגדיו, שיערו הארוך הכהה, רק מלהסתכל עליהם היה אפשר למחוק מהרשימה את כל שאר ההשערות לזהותו.
"הא, אתה." היא אמרה בעיניים גדולות, ובחנה את רג'י שעדיין ניסה להתאושש מהמעוף שהביא אותו לשם.
"אני די שמח." רפאל הודה בחיוך.
"אוי, תסתום." רג'י פנה אליו באנחה מתוסכלת.
רפאל הוסיף לגחך.
"הפרענו לך ברגע חשוב?" כריס פנה אליו בשאלה. היה אפשר לראות על פניו שהוא דווקא אוהב את זה שרג'י נראה עצבני. זה אומר שמשהו לא הצליח לו, וזה אומר שעוד יש להם סיכוי לעצור אותם מהמזימה שלהם.
"הא, רק קצת." הוא התייצב והתיישר עם גופו. הוא העביר מבט חטוף על כולם, וגילה את פייר, ג'ק ופרספונה, במבט תוהה. "פרצופים חדשים." הוא מלמל לעצמו.
"תאמר לנו איפה איב." כריס דרש ממנו.
"למה לי?" רג'י שאל אותו. "אתה לא אבא שלי, לא שהוא היה מצליח לשכנע אותי לעשות משהו, ואתה לא האדון שלי. אין לי שום סיבה לומר לך דברים."
"אבל אני כן!" נואר העלתה חיוך תחמן מעט, והסתכלה מחדש על המנורה שבידיה. "אני הרי זימנתי אותך כששפשפתי את המנורה."
"את עשית את זה?" הוא קרא בכעס.
"כן. אבל זה היה רעיון שלו." היא הצביעה על רפאל.
"הא, רפאל!" רג'י התקדם לעברו בצעדים מהירים. "כדאי לך מאוד שיהיה לך תירוץ טוב!"
"אתה בכלל מכיר אותי?" רפאל לא נראה מאוים בכלל, הוא אפילו די השתעשע מהעניין.
"לא." רג'י נזכר, כי הרי במשך כל הזמן בו הכירו היה מופנם מדי בהשוואה לכל מה ששמע עליו, אך האמת, שהאומץ ה"חדש" שלו דווקא הרשים אותו. "יש לך מזל גדול שאין לי זמן או אפשרות להחזיר לך על זה, אבל צפה פגיעה." הוא הזהיר אותו בנחישות ברורה, ונחר באפו בזעם.
"להגנתי, לא באמת ידעתי מה זה יעשה." רפאל הרים את ידיו.
"ואני גם מאמין לך." רג'י העיר.
"אה, סליחה, נואר שבה להתערב בנושא. "אבל, המשאלה שלי."
"הו, כן, נכון." רג'י נזכר ולא בדיוק התלהב מהעניין. הוא פנה והתקרב אליה, ונאנח בקול. "מה את רוצה?"
"שתאמר לנו איפה איב ומה היא מתכננת." היא ביקשה.
רג'י חייך בסיפוק. הוא שילב את ידיו, והשיב לה כבקשתה. "אין לי מושג."
"מה?" היא התבלבלה. "אתה משקר!"
"אני אומר את האמת." ענה בחיוך. "אין לי מושג מה התוכנית שלה, כמו שלה אין מושג מה שלי."
"אז תאמר לנו את מה שאתה כן יודע." היא דרשה ברקיעה.
"היא נמצאת בארמון הזהב." הוא השיב בחוסר רצון כנוע.
"רגע, מה?" כריס התפרץ בבהלה. "ארמון הזהב? הבית שלי?"
"אתה הבן של ארתור?" רג'י שאל. כריס הנהן לאישור. "אז כן."
"אנחנו חייבים להגיע לשם כמה שיותר מהר! אני חושב שאני יודע מה עובר לה בראש." כריס הכריז, ובעיקר פנה אל נואר במילותיו. היא הבינה אותו מיד, והנהנה בהסכמה.
"תיקח אותנו לארמון." היא דרשה מרג'י.
הוא שוב נאנח. "כרצונך." הוא הקליק באצבעותיו. "אבל את חייבת להיות יותר נחמדה בדרישות שלך." הוא אמר, והם לפתע מצאו את עצמם בתוך היכל ארמון הזהב המוכר להם, לרובם, בכל מקרה.
כריס מיהר לרוץ קדימה, ולא חיכה לאחרים, ולא הסביר שום דבר. הוא היה נראה מודאג ולחוץ מאוד. השאר לא ממש הבינו, לפחות חלקם.
"הוד מעלתך, חכה!" אדוארד הזדרז לרוץ אחריו.
"משימה חדשה, קדימה!" ג'ק עקב אחרי אדוארד בהתלהבות, ופרספונה קפצה מיד אחריו.
השאר נשארו עומדים דוממים.
"אנחנו- צריכים גם ללכת איתם?" רפאל שאל לאחר מספר שניות.
נואר הסתכלה סביבם, וכיווצה את גבותיה בבלבול. היא הסיטה את גופה עם מבטיה לכל כיוון, רק כדי להיות בטוחה. עיניה היו מכווצות בחוסר הבנה.
"אנחנו? מי אלה אנחנו?" היא שאלה. "איפה אנג'י ופייר?"