מצוד האגדות: פרק 37- כישוף של ברירה

תאליה מיהרה לעוף למיקומו של כריס כדי לסייע לו עם בקשתו.
לצערה, הדבר לא היה קל, לנוכח מצבה.
לצידה ריחפה דמותו של ג'ולס. היא השתדלה להתעלם ממנו ולהתרכז במטרתה, אך ככל שעבר הזמן, כך הוא הפך למוחשי יותר, וכך היא התקשתה לשמור על קור רוחה.
"תמיד רציתי לעוף." הוא אמר לה בחיוך כשהוא שוכב על גבו ומביט על השמיים ברגיעה מוזרה. "איזה כיף, הא?"
"תעזוב אותי." היא ביקשה.
"אני בהחלט הייתי רוצה לומר שהייתי רוצה ואת לא נותנת לי, אבל, את מכירה אותי טוב מדי כדי לדעת שזה דווקא מאוד מהנה, אפילו אם אני רק בדמיון שלך." הוא אמר.
"אתה לא אמיתי." היא המשיכה לומר לעצמה, והוא גיחך מהבידור שהגישה לו.
"ועדיין, את מושפעת ממני." הוא המשיך לגחך בהנאה.
הפעם היא לא ענתה לו. היא התרכזה בלנחות חזרה על הקרקע, היכן שכריס חיכה לה, יחד עם עוד בחורה שלא הכירה טוב, אך ידעה מה היא.
"היי, תאליה!" כריס מיהר לבוא ולחבק אותה. "אני מצטער עם אמא שלך." הוא אמר מיד. "ואני מצטער שהתנתק בנינו הקשר."
"זה בסדר." היא הרחיקה אותו ממנה בעדינות. "אני בסדר עכשיו."
"שקרנית." ג'ולס העיר לה.
"תשתוק." היא אמרה בשקט.
"מה?" כריס שאל אותה.
"מה?" היא חזרה על השאלה.
"אמרת משהו?" הוא שאל שוב.
"לא. לא. רק מלמלתי לעצמי." היא הסבירה ברוגע.
"תהיה בטוח שזה מה שהיא עושה." ג'ולס פנה אליו, אך כמובן, כריס לא ידע. "היא תמיד ממלמלת, ומדברת, ושואלת, וצורחת בעיקר. אין לך מושג כמה זה מתיש."
"תאליה." כריס פנה אליה שוב. "את בסדר?"
"כן." היא השיבה. "למה קראת לי?"
"מצאנו דרך לבטל את הנבואה." ביתה של הפיה הרעה שעמדה לצידו התקדמה והחלה לקדם את העניינים.
"באמת?" תאליה הייתה מופתעת. "איך?"
"אנחנו צריכים למצוא את אקסקליבר ולהוציא אותה מהאבן." כריס הסביר.
"אבל אקסקליבר כבר מחוץ לאבן." תאליה התבלבלה.
"מסתבר שמישהו החזיר אותה לשם, ושם עליה כישוף נוגד איתור כדי שאף אחד לא ינסה למצוא אותה." הפיה הרעה הסבירה.
"למה שמישהו יעשה דבר כזה?" היא שאלה אותם.
"אנחנו עדיין לא יודעים." כריס אמר.
"אבל זה לא חשוב כרגע, כל עוד נחזיר את אקסקליבר." הפיה אמרה. "אני צודקת, או שאני צודקת?"
"אתם רוצים שאעזור לכם." תאליה הבינה. "אבל אני לא בטוחה איך." הודתה.
"תנסי לאתר את החרב." הפיה הסבירה. "זה לא כזה מסובך, נכון?"
"או-קיי." היא אמרה. "יש לכם משהו שהיה קשור אליה?"
שניהם חשבו היטב, וכריס בעיקר. הוא היה האדם שהכיר את החרב הכי טוב, והיה שם כדי להשתמש במידע הזה. "הארון שהיא הייתה בו, כמובן." הוא אמר.
"אז אני אלך לשם." תאליה אמרה ומיהרה לעלות לאוויר במשק כנפיים מהיר.
"לבד?" כריס שאל.
"כן, זה יהיה עדיף." היא השיבה והתקדמה.
"את יודעת, גם הבן של מרלין נמצא איתנו." הפיה הרעה הודיעה לה לפני שנעלמה.
"באמת?" תאליה הסתובבה אליהם כאשר היא ממשיכה לרחף באוויר. "אז אני אעשה את זה מהר." היא שלפה את השרביט הלבן שלה מחגורתה הכסופה והסתכלה עליו כמתכננת מה לעשות איתו כדי לבצע את רצונה. "אני אחזור בקרוב." היא הסתובבה שוב והתעופפה בשמיים לכיוון ארמונו של כריס. מאחוריה היא שמה לב לדמותו של ג'ולס שרץ אחריה וקורא לה לחכות לו, והיא בכוונה האיצה את מהירותה.
ברגע הזה היא כבר לא ראתה אותו, והוקל לה, למרות שידעה שהוא יחזור בקרוב, בוודאי ברגע שתנחת על האדמה שוב.
היא חשבה היטב ונזכרה בדברי בתה של הפיה הרעה, שהודיעה לה שאדוארד נמצא יחד איתם בסביבה. היא הבטיחה שברגע שתעזור להם לאתר את אקסקליבר, היא תיגש אליו מיד, ותבקש ממנו לעזור לה.
היא לא תוכל לשרוד בשפיות עוד זמן רב כאשר היא ממשיכה לראות את דמותו של ג'ולס בכל מקום. זה היה חייב להיפסק, בהקדם האפשרי.

סוף כל סוף איימי החלה לנוע, ואלן הייתה אסירת תודה, אף על פי שבכלל לא ידעה לאן הן הולכות. האמת שלא היה לה אכפת כל כך. כל עוד המצב המעיק הזה ימהר להסתיים, שתעשה מה שהיא רוצה.
איימי עקבה אחרי המוצג בעיגול הבוהק שיצרה כמפה עבורה לאן שלא הלכו, ומיהרה לעשות זאת כדי לצמצם את זמן הפעולה שלהן. אלן עדיין לא ידעה מה היה כתוב במכתב שגרם לאיימי לשנות את דעתה הכוללת בקשר למה שהן מתכוונות לעשות, אבל העיקר שזה גרם לה לעשות משהו. לא לחכות.
"רפאל!" היא לבסוף קראה את שמו כאשר ראתה אותו באופק, והפתיעה את אלן מאוד. אלן הרימה את ראשה קדימה, ואכן, היא ראתה אותו עומד שם, יחד עם אנג'י ונואר לצידו.
"איימי?" הוא עיקם את ראשו כאשר ראה אותה. "אלן? מה לעזאזל אתן עושות כאן?"
"אני לא יודעת." אלן הודתה.
"אנחנו כאן כי אני יודעת איך לבטל את הנבואה." איימי השיבה במקומה.
"את יודעת?" כולם שאלו אותה בבת אחת.
היא הסתכלה עליהם במעט גאווה והשיבה. "כן. אני יודעת."
"איך?" נואר מיהרה לשאול, כמעט מתעלמת מהעובדה שעד לפני כמה שעות איימה שתהרוג אותה.
"דיברתי עם אמא שלי, והיא סיפרה לי הכל." היא הסבירה. "ואני-" היא השפילה מבטה כאשר הסתכלה על נואר. "אני מצטערת שדיברתי אלייך בצורה לא יפה."
"מה?" נואר התבלבלה לגמרי מהמילים שיצאו מפיה, עד שלרגע חשבה שהיא חולמת.
"אני טעיתי." איימי הודתה. "חשבתי שאמא שלך הייתה הרעה בסיפור. מסתבר שטעיתי." הסבירה. "וזהו, לא מדברים על זה יותר." היא הכריזה. "אני אספר לכם עכשיו כל מה שאתם צריכים לדעת כדי לטפל בבעיה שלנו, לפני שיהיה מאוחר מדי."