מצוד האגדות: פרק 32- כישוף של גיהינום
"למות?" ג'ולס גיחך מהאיום של תאליה. "את? הפיה הקטנה, מתכננת להרוג אותי?"
"תהיה בטוח." היא השיבה לו ובהנפת השרביט שלה הטיחה אותו אל הקיר בעוצמה. הוא נפל על הרצפה באנחת כאב, ואנג'י מיהרה לגשת אליו ולבדוק אם הוא בסדר.
תאליה הסתכלה עליה, וזיהתה אותה בתור ביתם של היפה והחיה, הבחורה שכריס דיבר עליה. הבחורה שגרמה לו לשמוח, והבחורה שגרמה לה להיעצב, רגע לפני שקיבלה את הבשורה הקשה.
עכשיו, היא נמצאת לצידו של ג'ולס?
איזו… איזו נבלה. כריס הוא בחור מדהים, והיא מתעסקת בלדאוג למפלצת הזאת? זה בלתי נסלח.
"למה את מגינה עליו?" תאליה שאלה אותה בכוחנות, ואנג'י הרימה אליה את ראשה.
"אני?" היא שאלה.
"כן, את!" השיבה לה. "למה את מגנה על המפלצת הזאת?"
"המפלצת הזאת." היא חזרה על דבריה.
"תעני!" היא דרשה. "מה את מוצאת בו שאת לא מוצאת בכריס?"
"כריס? מאיפה את מכירה את כריס?" אנג'י הופתעה מהשאלה שלה.
תאליה גיחכה ונדה בראשה ממעשיה של אנג'י. "אני מכירה אותו מאז ומתמיד. אנחנו חברים." היא הסבירה. "אני פשוט לא מצליחה להבין מה הוא מוצא בך."
"כריס הוא אדם טוב, כך גם אני!" אנג'י התרוממה ומבט כועס ומאופק על פניה. "את משפילה אותי, ואת משפילה אותו."
"לפעמים אתה חייב להיות מושפל כדי להבין איזה טעות אתה עושה." היא אמרה. "כמו שאת מגינה על האדם שהרג את אמא שלי בדם קר."
"אני חייבת." אנג'י הודתה. "הוא החיה, והוא בן דוד שלי."
כל הנוכחים הופתעו, אפילו ג'ולס, שנראה היה די נגעל מזה.
"אגלה בפניו אהבת אמת והוא יהיה בסדר." היא אמרה, ותאליה גיחכה בפקפוק.
"זה גם מה שאמא שלי חשבה." היא אמרה. "ואת יודעת מה הוא עשה? הוא תקע לה סכין בגב. טוב, יותר נכון, בצוואר."
"מספיק עם הדיבורים!" ג'ולס נעמד על רגליו. "ממש לא אכפת לי מכל ההתרגשות הרגשית שלכם. אני יודע שאני עומד למות," הוא הסתכל על אנג'י. "ואני לא רוצה להשתנות." הוא אמר וחזר להביט בתאליה. "אני מוכן להתמודד איתך, פיה קטנה, אם אלה באמת השעות האחרונות שלי, מה שאני לא חושב שיקרה, אני מוכן לנצל אותן לטובה." הוא חייך את החיוך המפורסם שלו, ותאליה התכוננה לקראתו.
רפאל מיהר לעבור על פניהם ולתפוס בידה של אנג'י. הוא משך אותה איתו כשהוא פתח את דלת החדר.
"מה אתה עושה?" היא שאלה אותו, מתנגדת בתוקף לכך שיוצא אותה משם.
"מציל את החיים שלך." הוא השיב. "אנג'י, אני יודע שהכוונות שלך טובות, אבל זה מסוכן. תסמכי עליי, אבא שלי מת על פחות כשניסה לעשות את הדבר הטוב היחיד שלו."
"רגע, אבא שלך מת?" היא קפאה במקומה והשפילה מבט בעצב. "אני- מצטערת."
"זה לא הזמן להצטער." הוא תפס שוב בידה. "קדימה." הוא משך אותה והוציא את שניהם מהחדר.
ג'ולס חייך בסיפוק כאשר אלה היו רק שניהם בזירה.
תאליה אחזה בשרביט הלבן שלה בחוזקה, והתכוננה לסיים עם זה מהר, להבדיל מג'ולס, שרצה להמשיך עם זה עד כמה שהיה ניתן, בשביל הכיף.
"עכשיו אני אספר לך סיפור…" הוא עשה את עצמו חושב לשנייה אחת וכשמצא, השיב מיד. "על אמא שלך."
"אל." היא הזהירה אותו.
"היא הייתה מאוד תמימה." הוא החל לדבר בכל זאת, ונהנה לראות את העצב והכעס על פניה.
"אל." תאליה הרגישה איך הדמעות מתחילות להציף את עיניה, ואיך גפיה מתחילים לרעוד.
"היא חשבה שהיא תוכל לרפא אותי." הוא החל ללכת הצידה, במעגל צמוד לקירות החדר, ותאליה, מלבד צפייה ממושכת בו, לא זזה. "אני, כמובן, אמרתי לה שאני מעוניין בזה, למרות ש- לא, לא ממש. אני מבינה, היא אמרה לי שאם הגורל שלי הוא כמו של אבי, אז אני עומד למות. נו, חבל, הרי אנחנו נמות בכל מקרה, לא? אבל השאלה היא- כמה כיף אני אוכל לעשות לפני זה? שאלה קשה, בגלל ש- את יודעת, צריך להיות מאוד… מה המילה? שקדן. את יודעת, לגרום לאנשים להיכנס לטירה, אולי לחטוף אותם, לעשות איזה מיצג קטן, ולסיים כשהם הכי לא מצפים לזה. זה כל הכיף, וזה… מושלם."
"הם שומרים בגיהינום מקום במיוחד בשבילך." היא אמרה בקושי.
"כן, כס המלכות." הוא חייך ונאנח בשמחה רק מלחשוב על עצמו יושב על אחד כזה. "אבל, אנחנו סוטים מהנושא. הממ, לא טוב. בכל מקרה," הוא נעצר ותפס בסכין המוכתמת שהשאיר על הרצפה. "אמא שלך, את רוצה להצטרף אליה?"
"סכין קטנה לא תשתווה לשרביט שלי." תאליה אמרה. "היא לא תוכל להרוג אותי."
"ואת לא תוכלי להרוג אותי." ג'ולס אמר לה. "אני צודק?"
"אני אוכל לעשות מה שאני רוצה." היא התעקשה. "אתה לא מכיר אותי."
"אבל אני מכיר את אמא שלך."
"תפסיק לדבר עליה!" הוא הכתה בו עם כוחו של השרביט שלה והוא הועף פעם נוספת על קיר האבנים, וגיחך בסיפוק. "תפסיק לדבר עליה, אתה לא מגיע לקרסוליים שלה."
"ואת?" הוא שאל אותה. "את הרבה מתחת." הוא השתעל וחזר לעמוד על רגליו, מרגיש את הכאב שבגבו ובראשו אך מתעלם ממנו. "קדימה." הוא אמר לה. "תעשי את זה."
"אני אעשה." היא הסכימה.
"קדימה. אני מחכה." הוא אמר וחייך אליה בגסות. "האם את באמת יכולה?"
"אני יכולה." היא התעקשה.
"אז תעשי את זה!" הוא צעק. "תעשי את זה ותרגישי הרבה יותר טוב, פיה קטנה, תאמיני לי." הוא התקרב אליה בצעדים מהירים. "תעשי את זה ותהיי חופשיה."
"רגע, אל תתקרב אליי." היא איימה עליו עם השרביט שלה אבל הוא המשיך להתקרב. "תפסיק!" היא עצמה את עיניה.
"קדימה, פיה קטנה, תראי לי שאת באמת יכולה." הוא התגרה בה. "או שאת לא יכולה?"
"אני יכולה." היא התעקשה, עדיין עוצמת את עיניה ומכסה אותן עם זרועה, ובכך שומעת אותו מתקרב אליה יותר ויותר.
"את לא יכולה." הוא השיב בטון עצוב.
"אני יכולה." היא המשיכה לומר בחריקת שיניים.
"לא, את לא."
"כן, אני כן."
"לא, את לא."
"כן, אני כן!" הוא השליכה עליו את הדף כוחו של השרביט שלה, ולא ציפתה לכוח שכזה. היא שמעה את הקיר מתפרק מהלבנים שבנו אותו, מכה חלשה מרחוק, ואז שקט.
היא הרימה את מבטה והורידה את זרועה מעל עיניה. היא מצאה את עצמה עומדת כשידה פרושה קדימה יחד עם שרביטה, ומולה הקיר המפורק שהשקיף לנוף היערות ממול.
היא הורידה את ידה השנייה למטה, והתקדמה בעדינות ובשקט קדימה, אל הלבנים ההרוסות שפעם היו אחד הקירות התוחמים של החדר.
היא תפסה בקצה העיגול שנוצר ושמה את ידיה על חלקי האבנים השלמים שלא נפגעו. שיערה האפרפר-תכלכל התבדר ברוח הגבוהה והיא קידמה את ראשה לאט כשהיא מביטה למטה.
היא ראתה אותו שם, כמו פסל אנושי, שוכב, לא נע כלל, בתוך שלולית אדומה שרק גדלה והתרחבה עם הזמן.
היא פערה את עיניה והרגישה שוב כיצד הדמעות זולגות מעיניה, והפעם, בגלל הרגשה אחרת לגמרי. היא נכנסה אל תוך החדר עד כמה שיכלה לפני שהתמוטטה בבכי. השרביט שבידה נפל ארצה, והדמעות שלה החלו להרטיב את הרצפה ואת כפות ידיה איתן כיסתה את פניה.
"מה עשיתי?" היא מלמלה בקול שבור.
תגובות (34)
אני. שונאת. אותך. בכל. כך. הרבה. רמות. עכשיו!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
למה?????????????????
תמותי תאליה! פשוט תמותי!
ועוד אני שמחתי שהעלית פרק…
תמות רפאל. תמותי תאליה. תמותי איב. שג'ולס יהרוג את כולכם מכס המלכות שלו בגהינום!!!!!!!!!!!!!
שישאיר רק את אנג'י, כריס, נואר, איימי ואנה בחיים.
להירגע. פומה תירגעי.
לא רוצה!!! היא הרגה אותו!!!
קטניס תתפלאי, גם לי יש פיצול אישיות.
אני לא רוצה שתמשיכי! רק אם תחזירי אותו בדרך פלא כלשהי לחיים. אני אפילו לא בטוחה שאני רוצה להמשיך לעקוב אחרי הסיפור הזה. לא, עכשיו אני סתם מגזימה. הסיפור הזה טוב מדי -,-
לעזאזל איתך עולם!!!!!!!!!!!!!
אני בהתקף עצבים.
אל תעלבי, בבקשה.
זו לא היתה הכוונה.
זה פשוט שהרגע הרגת את הדמות האהובה עלי.
חחחח זה בסדר זה אומר שאני עושה את עבודתי נאמנה *-*
אבל אל תדאגי, כבר יש לי רעיון לכתוב איזה קטע קצר שהוא מופיע בו אחרי שאסיים את הספר השני. ותסתכלי מה הוא אומר בגיפ שהקדשתי עבורך. לדעתי זה ממש ג'ולס. *-*
לגמרי ג'ולס ^^
אני בדיכאון עכשיו.
תסמכי עליי, את לא תהיי בדיכאון עוד זמן רב (אם אני אעלה את הפרק הבא עוד כמה שעות)
כן!!!!!! כןכןכןכןכןכןכןכןכןכןכןכןכןכן!!!!!!!!!
אז חכי עוד כמה שעות *-*
ג'ולס מת!
ועל ידי תאליה (מפתיע. PX )
הייתי בטוח שרפאל פשוט ישתחרר ויחסל אותו במגניבות יתר. ואפילו יתן על זה בדיחה או הערה צינית.
פרק מעולה!! אחד מהפרקים היותר טובים שלך ^^
הלכתי לקרוא את מבוך האשליות ואחר כך להירשם לסיפור החדש שלך!!
(ציינתי שאני מקנא בכישרון שלך וברעיונות שלך?)
טנירה לנצח!
טנירה לנצח!
חחח תודה רבה ^^ וחכה חכה מה יהיה בהמשך *-*
מה? לא! למה? למה זה טוב? מה? למה? לאאא!!! אבל, אבל למה???
אל תבינו אותי לא נכון, אני שמח שג'ולס מת(אוי נו באמת אמורה, על מי את עובדת? אני יודע שהוא לא מת. איך אני יודע? כי זה צפוי! עכשיו את בטח תנסי להניא אותי מהרעיון או להגיד שיכול להיות שכן ויכול להיות שלא, אבל אני יודע שהוא לא מת. פומה תתעודדי, ג'ולס עוד לא סיים!), אבל למה תאליה???
אני רציתי את איימי!!! איימי הייתה צריכה להרוג אותו!!
תאליה תסתמי. איזה מן בן אדם היא??? משבחת את כריס אבל מגנה את אנג'י? פףף, תתביישי לך, תאליה.
אוי אני שונא שאחרי שדמות רוצחת מישהו, היא אומרת, "מה עשיתי?". בוא נחשוב מה עשית… רצחת אותו! וכ"כ הרבה זמן אמרת שתעשי את זה, אז, אז, תסתמי חתיכת מגנת(לא מלשון הגנה, אלא מלשון גנאי) אנג'י שכמוך.
דאמיט! אני אולי שונא אותו, אבל הבן אדם(/המפלצת) גאון!!!!!! – הכוונה לג'ולס.
אמורה, את, א -, אתתת, ה -, הג – גגי – הג – גיפ הזה מלחיץ אותי. אם יהיו לי סיוטים בלילה, זה לגמרי באשמתך.
פרק שמח!!!(אז מה עם ג'ולס לא באמת מת. הוא עדיין נחשב כמת!!!)
וכמובן שכרגיל, הוא היה מדהים והכתיבה שלך סוחפת אותי בכל רגע ורגע!
תמשיכי!!!
אנד מיי איי אד- מוחעחעחע
"ממש לא אכפת לי מכל ההתרגשות הרגשית שלכם." – הו, ג'ולס. חינני כתמיד. ^^
אני הייתי אומרת לך שאני שונאת אותך על שהרגת אותו, אבל אני לא. כי אמורה, הוא ג'ולס, הוא לא יכול למות. אני יודעת שהוא לא מת, כי… טוב, פשוט כי הוא לא מת.
וחוץ מזה, אם הוא מת ואין לו ילדים, מי יהיה 'כחול הזקן' הבא? ג'ולס הוא דמות חביבה (כן, כן) מכדי למות.
אני לא סובלת את תאליה. הדמות השנואה עליי מהרגע שהיא הופיעה. אני לא אוהבת את אנג'י (בלאק, אם אתה רוצה לבוא לבית שלי ולרצוח אותי, קח בחשבון שיש לי אוסף חרבות ממש מרשים ואני מוכנה להשתמש בו), אבל ברצינות, תאליה? הרי לכם, שני ציטוטים שיבהירו לכם את שנאתי הרבה לדמות הזאת:
"מה את מוצאת בו שאת לא מוצאת בכריס?" – לעזאזל, תאליה, היא לא מאוהבת בג'ולס ואת יודעת את זה! המשפט הזה פשוט נועד כדי להדגיש כמה היא נואשת ל- אין לי מושג איך להגיד את זה בצורה המתאימה, אז אני פשוט אגיד את זה: היא נואשת לכריס.
"אני פשוט לא מצליחה לראות מה הוא מוצא בך." – הממ… בואי נחשוב קצת תאליה. היא יפה (אני יודעת שיצאתי אולי מעט שוביניסטית כי פתחתי ב'יפה', אבל אפילו תאליה לא הייתה יכולה להכחיש), טובת לב ופשוט ילדה טובה.
נסיכה קלאסית, תאליה. חלומו של כל נסיך (והרי לכם, למה אני לא אוהבת את אנג'י.)
אני פשוט לא מצליחה לדמיין מצב שמישהי אומרת דברים כאלו! תאליה, את בן אדם בלתי נסבל! תמותי כבר! (ויפה שעה אחת קודם. או חודש. או שנה.)
אמורה, אני לא אומרת את הדברים האלו על הכתיבה שלך, יותר על הדיבור של תאליה (אני בן אדם עם בעיות -,-) סליחה אם נצמדתי לקטנות (על מי אני עובדת? נצמדתי לקטנות.)
פומה, איך הפיצול אישיות שלך בדרך כלל? (שלי אדישה, פסימית ומעצבנת ברמות. היא בקושי יוצאת, כי היא… טוב, בואי נומר שאם היא הייתה בת אדם בפני עצמה, היא הייתה אישה מרירה בת שבעים, שאפילו כוח לקנות חתולים כדי להשלים את הקלאסיקה אין לה כוח.)
כן, פיצול אישיות יקרה, זה בדיוק מה שאת.
אבל סטיתי מהנושא.
בכל אופן, פרק מעולה! (סליחה שהיית צריכה להגיע עד לפה כדי לקרוא את זה, אמורה.)
קטניס אוורדין, סוף.
וואו, יצא לי לכתוב דמויות יותר קצרות *~*
קטניס אוורדין, סוף.
חחחח אהבתי את החפירה. חפירה כלבבי *~* וכן, בכוונה עשיתי אותה כזאת.
תודה, תודה. ^^
תאליה היא יצור מעצבן, אב כנראה שכל ספר חייב דמות כזאת (ושלא תביני לא נכון, אני בעד המוות שלה. מוות!!)
ודרך אגב, אמורה, אני חייבת שתלמדי אותי איך להכין כריכות (כמו שעשית בווטפאד.)
קטניס אוורדין, סוף.
חחח תודה. עשיתי אותה בפוטושופ.
אגב יש מצב שהיום לא אעלה פרק נוסף כי אני לא בקרבת מחשב (עצב) אבל אני אעלה מחר.
נ.ב סיימתי את הפרק הראשון של הספר השני! והוא יצא שני עמודים וחצי! ממש ארוך!
תודה. אני אחפש מדריכים לפוטושופ אונליין באינטרנט PX
ויאי! בספר משך את מתכוונת ל"שושלת המפלצות," נכון? כדאי שאני אמהר עם הדמות שלי אם אני רוצה שהיא תופיע בקרוב…
קטניס אוורדין, סוף.
חחח לא, שושלת המפלצות זה סוג של ספין אוף. הספר השני של מצוד האגדות ^^
אפילו יותר טוב (:
קטניס אוורדין, סוף.
חחח אכן
אה, ואם כבר מסיימים לכתוב פרק, אני ממש קרובה לסיום של הפרק של התליון! אולי אני אעלה אותו כבר היום.
~התרגשותיתרה(:~
קטניס אוורדין, סוף.
מזל טוב! תעלי!
שאפו! תעלי!
תנו להיות בדיכאון בשקט!
אל תהרסו לי את הפנטזיות, מעולם לא הייתי עצובה על דמות שלי.
אני יודעת שהוא לא באמת מת, אבל כיף לחשוב על זה בצורה הזו.
אז שקט! אני רוצה להיות בדיכאון ושאף אחד לא יפריע לי!
ג'ולס מת בדיוק באותה מידה שאני עשיתי צניחה חופשית.
אפילו הפיצול אישיות שלי עצובה עליו.
אגב פיצול אישיות, קטניס- שלי מתלהבת מכל דבר קטן, וכמדברים איתה על אנימה היא יכולה לחייך במשך כל היום או להיות בדיכאון כל היום. אני מניחה שאם היא הייתה בן אדם חי ונושם, היא הייתה נראית כמו ילדה בת עשר, מתלהבת וקופצנית שמתחברת לכולם, מצחיקה וחייכנית שכל הבית שלה היה מלא בחיות – אני רוצה בית כזה! – ובלכלוך. מה שאני בדרך כלל לא -,-
אני חושבת שאני האישה בת השבעים שאת מחשיבה לפיצול האישיות שלך ^^ בעצם… לא.
פומה אל תדאגי יש לי הזדמנות להעלות פרק נוסף *-* עוד כמה דקות מקווה
אמורה, תגיבי לי כבר בשושלת המפלצות!!!
אני וצה לכתוב את הדמות אבל אני לא יודע!!!
אני אגיב כשאהיה על המחשב שזה יהיה עוד כמה דקות מקווה
בלי לקוות, פשוט תהיי שם!!!
וקטניס, תעליייייייייייייייייייייייייייי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!|
או או או, נזכרתי לשאול, בלה תופיע???
ואפרופו להעלות פרק,
אמורה, יכול להיות שאני אספיק להעלות את ההפתעה היום!
אני עובד על זה…
ייאיי
פומה, אף אחד בעולם לא משתווה לאישה בת השבעים חסרת החתולים שפיצול האישיות שלי היא (היא נפש שלא ברא השטן! או שבעצם כן…)
בלאק, בלה אכן תופיע.
קטניס אוורדין, סוף.
תאליה מניאק. אהבתי אותו.
יש לך כמה טעויות מקלדת לפעמים..
אני היחיד שלא כזההה עצוב שג'ולס מת? כאילו, קללה והכל, אבל הוא היה פסיכופת.
השאלה החשובה היא… מה יקרה לאנג'י???