מצוד האגדות- פרק 15- כישוף של אבק פיות

בריאן השקיף על הקרקע הרחוקה מבעד לחלון היחיד של המגדל הגבוה, וחשב.
"בואי נקפוץ." הוא הציע, ועם הצעתו עיניה של הבחורה האדמונית נפערו בבהלה. "ואולי לא." הוא הוסיף באותו קול ולאחר מכן נאנח. הוא הסתובב אליה ונשען עם ידיו על אדן החלון. "יש לך הצעה אחרת לדרך שבה נצא מכאן?"
"כן." השיבה הנערה. "לא נצא. נישאר."
"אבל אז נמות ברעב." בריאן נאנח בשנית. "לפחות המכשפה הביאה אוכל ומים כשכלאה את אמא שלי, אבל לכאן אף אחד לא הגיע כבר כמה שעות." הבטן שלו קרקה בדיוק בזמן. "אני רעב." הוא נתן לעצמו להתיישב על הרצפה.
"אם אתה כל כך מוכן, למה שלא תלך למגדל של המכשפה הזאת?" הנערה אמרה לו בטון עצבני.
"למרות שאני הבן של רפונזל, לבלות במגדלים זה לא תחביב שאהוב עליי במיוחד." השיב לה. "וחוץ מזה, המכשפה הזאת מתה." הוא ציפה לעוד תשובה ממנה שתמשיך את השיחה, אך כאן היא הסתיימה. הוא בחן ממקומו את הפנים המגדל, אך לא מצא הרבה. הוא ניסה למצוא משהו שיצליח להעביר בשבילו את הזמן, ואולי שיגרום לו לשכוח ממה שקורה באותו רגע.
הוא כיווץ את עיניו מהאור המסנוור שהציק לו בעיניו. הוא שיער שזו השמש, אך מיד נזכר שהוא עדיין נמצא עם גבו לעבר החלון היחיד במבנה. הוא קם מהרצפה במהירות וצפה במחזה המרהיב של כדור האור שנע לו באוויר בחופשיות מהפנטת. הנערה שישבה ממולו חשפה את גובהה בפעם הראשונה בה ראה אותה עומדת. אם היא לא הייתה עושה זאת בקרוב, הוא כבר היה חושב שאין לה בכלל גוף, או שהיא כל כך מפחדת מגובה שהיא כל הזמן זוחלת.
הוא שקע במחשבות פתאומיות, והן הפריעו לו מלהבחין בנערה שהופיעה לפתע מולו. הוא נבהל בשקט כי לא הבין מאיפה צצה, אבל כאשר שם לב לכנפי הפיה הבהירות שלה, הבין שאותו כדור אור היה בעצם היא.
"פיה?" הוא תהה בקול.
"פיה." הנערה האדמונית כיווצה את עיניה ואימתה את המחזה שלפניהם.
"קוראים לי תאליה." הפיה הצעירה הסתובבה כדי להסתכל על שניהם.
"בריאן." הוא הושיט אליה את ידו בשמחה כמעט מיד. היא חייכה בביישנות והפתעה ולחצה את ידו. לאחר מכן, היא הסתובבה אל עבר הנערה.
"ואיך קוראים לך?" תאליה שאלה אותה בחיוך.
"אם אני חייבת לומר אז אנה." היא אמרה וסוף כל סוף חשפה את זהותה. "אבל אני לא ממש מצליחה למצוא סיבה לסמוך עלייך." היא הודתה כשבחנה אותה בקפידה עם עיניה.
"למה- למה לא?" תאליה שאלה אותה בחשש.
"קודם כל, את שמחה מדי." אנה החלה לבקר אותה. "ואת הגעת לכאן פתאום בתור כדור זוהר ומרחף, בלי שום סיבה הגיונית."
"אני, אה," תאליה לא ידעה איך להגיב.
"תתעלמי ממנה, היא לא סובלת מחשבות חיוביות." בריאן ניסה לעודד את תאליה, ובאמת הצליח.
"מה? זה ממש לא נכון!" אנה התנגדה בתוקף.
"גם ההתנגדות שלה לא חיובית." בריאן הוסיף באצבע מורמת.
"זאת אומרת, אני נחמדה מאוד." אנה ניסתה להוכיח לו את טעותו. "אני פשוט לא מאמינה שהיא שמחה כל כך, זה הכל."
תאליה השפילה את מבטה לפתע, וחבקה את זרועותיה. אנה שמה לב לכך, והבינה שעוררה אצלה משהו רע.
"אבל, את יודעת, יותר מדי שמחה אף פעם לא הזיקה לאף אחד!" היא ניסתה לתקן את עצמה, ובלבלה את מחשבותיו של בריאן, שעדיין לא הצליח להבין אותה.
תאליה הרימה אליה את ראשה וחיוך קטן עלה על פניה. היא נשמה נשימה עמוקה כדי לאתחל את כוונותיה מחדש, והכריזה. "באתי לחלץ אתכם מהמגדל הזה."
"תודה לכל הפיות! כבר חשבתי שלא אצליח לצאת מפה בחיים!" בריאן התרגש כל כך עד שלא שם לב למבט העצבני על פניה של אנה, כשהבינה שהוא מאשים אותה בעקיפין. "אבל איך בדיוק תעשי את זה?" הוא שאל אותה בהתרגשות מופחתת.
"ככה." היא הרימה את ידה והעבירה אותה על פניהם. שלג נוצץ מילא את האוויר וכיסה אותם. שניהם הרגישו איך הגוף שלהם מאבד את משקלו לאט והם מתחילים לרחף.
"אה! לא, לא, תורידי אותי מכאן!" אנה התחילה להיבהל.
"זה ממש מגניב!" בריאן התחיל לרחף ולשוטט באוויר להנאתו, שוכח לגמרי שהם בכלל צריכים לצאת מהמגדל, ושההשפעה של אבקת הפיות מוקצבת בזמן.
"בואו." תאליה אמרה להם ועפה דרך החלון החוצה. בריאן שם לב אליה וריחף אחריה, עד כמה שהצליח. הוא ניסה למצוא את הדרך הטובה והנוחה ביותר לעשות זאת, אך זה לקח לו קצת זמן. הוא ניסה לשחות, לפרפר, ללכת, לשהות באוויר, ובסופו של דבר, בעזרת שילוב מוזר של כל הדרכים האלה הוא מצא את עצמו בחוץ.
אנה נשארה קפואה באוויר, עדיין מתקשה להאמין שהיא מרחפת, ומתפללת לגעת באדמה כמה שיותר מהר.
בריאן הכניס את ראשו אל המגדל מבעד לחלון והסתכל עליה. "את באה?" הוא הושיט לה את ידו בחיוך, אך היא לא נדה. אף יותר מזה, היא עצמה את עיניה. "אם לא תבואי תישארי תקועה פה לנצח."
לנצח. המילה הזאת ממש לא מצאה חן בעיניה. אבל היא לא הצליחה לזוז, גופה היה משותק, ולא משנה עד כמה ניסתה וכמה פעמים אמרה לעצמה שהיא חייבת להתגבר על הפחד הטיפשי הזה- היא לא הצליחה.
היא הושיטה אליו את ידה כשעיניה עדיין עצומות בכוח.
בריאן חייך למראה תחושת הרצון שהציגה, וידע שזה מספיק טוב בשביל שתצליח. הוא התקרב אליה, תפס אותה בידה ומשך אותה. הוא עזר לה לצאת מהמגדל ולרחף באוויר בלי בעיה.
תאליה הראתה להם את הדרך, והם ריחפו ועפו באוויר במשך כמה דקות, בהן אנה המשיכה לעצום את עיניה. בריאן הסיט אליה את מבטו מדי פעם, לראות אם היא בכל זאת מעיזה לפקוח את העיניים, אבל לא.
"איך את מרגישה?" הוא שאל אותה לאחר ששם לב שהלחץ שעל פניה נרגע מעט.
"אה, ב- בסדר." היא התקשתה לענות. "מרגיש כמו במים." היא חייכה חיוך קטן.
"התרחקנו מספיק," תאליה אמרה לפתע. "אנחנו יכולים לרדת."
"הא, תודה רבה לך!" אנה מיהרה להודות לה על כך, וגרמה לתאליה לגחך. היא דאתה למטה, ובריאן אחריה. גופם כמעט היה הפוך, וזה הבהיל את אנה מאוד.
"לא!" היא קראה בבהלה.
בריאן תפס בה חזק עד שהגיעו לקרקע. הוא התיישר באוויר והניח את רגליו על הדשא הלח. אנה נעמדה מיד אחריו, אך גם התפרקה מיד. היא נפלה על הקרקע ונשכבה עליה בתענוג.
"אדמה בטוחה!" היא קראה בשמחה, וכלל לא היה לה אכפת שהיא נרטבת מהטל שכיסה אותה.
"היי, תודה." בריאן פנה אל תאליה.
"עכשיו, אני אשמח אם תעשו משהו בשבילי." החיוך שעלה על פניה כמעט ומחק לגמרי את רגש ההרתעה שבמשפט שלה. אנה קמה על רגליה בתהייה וחשדנות, ובריאן, להבדיל ממנה, בעיקר הסתקרן מההצעה.
"איזה מין- משהו?" אנה שאלה.