מפעל המכשפות של ז'נבייב- פרק 3 – הספרים, החתולה והשריטה המעוקלת

בעודנו מתגנבים אל חדרו של ג'רארד בשקט מופתי, הרגשתי מעין כאב חד במצחי וצרחתי בלחישה.
לג'רארד לא היו אחים וחדר השינה של הוריו היה בקומה מעל הקומה של חדרו של ג'רארד בביתם הענק, לכן לא הייתה זו בעיה להגיע אל חדרו מבלי שניתפס.
ברגע שג'רארד הדליק את האור הוכיתי תדהמה.
חדרו היה החדר הכי נקי שאי פעם ראיתי.
אפילו החדר של ז'ולייט, חולת הניקיון, לא היה כל-כך נקי וצח.
אפילו עמדת הספרים הענקית שעמדה בפינת החדר כמעט ולא הייתה מכוסה אף לא גרגיר אבק אחד.
רצפת העץ החלקה הייתה נקייה לחלוטין והשטיח התכול שעליה- גם הוא היה נקי ובהיר כאילו נקנה אתמול.
מיטתו הגדולה יחסית הייתה מסודרת אף היא- בדיוק כמו אותן המיטות בבתי המלון המפוארים לאחר שהמנקה נכנסה אל החדר.

תליתי את מעילי על מתלה מאחורי דלת החדר והתיישבתי על מיטתו.
ג'רארד שאל אם אני רוצה לשתות משהו או אפילו לאכול למרות השעה המאוחרת.
בקשתי מים וכמה עוגיות בכדי לסתום את רעב הלילה.

הסתכלתי במראה שעל ארון הבגדים. שיערי החום-בהיר שהיה בדרך כלל ישר ומסודר מטבעו היה מבולגן ומלא בחול.
מתחת לעיניי התגלו שקיות שחורות כפחם שהיו כה עמוקות שלרגע היה נדמה לי שהן הגיעו עד שפתיי היבשות והעבות.
ג'רארד חזר והניח את העוגיות וכוסות המים על שולחן הכתיבה היפיפה שלו. השוויתי מעט בין מראו למראי באותו הרגע.
הוא היה נראה רענן לחלוטין יחסית לאחד שקורא כל היום ולא ישן יותר מדי לפי מה שהוא אומר.

הצצתי בעמדת הספרים המפוצצת. היו שם ספרים בכל נושא, כל עניין וכל דבר.
מדהימה אותי העובדה שאדם הקורא כל-כך הרבה, הנהנה מלגלות דברים חדשים ולהוסיף פרטים לידע הכללי שלו, לומד בצורה כל-כך מזלזלת ולא משקיעה.
הוא טוען שהוא משתדל, הוא טוען שהוא לומד ומנסה להבין, אבל לא מצליח. ובכל זאת, אם תשאלו אותו מהי תמצית תורת היחסות, האוטוביוגרפיה השלמה של איינשטיין, טסלה וגלילאו גליליי, שמותן של כל סוגי הקטפולטות ומקורן, עלילת מלחה"ע ה-1 ומי הייתה המונה ליזה – הוא ידע לענות ולכסות כמעט את כל מלוא הנושא עליו נשאל.
הידע שלו היה נרחב בכל- אבל סוגי הספרים שהכי בלטו באוסף שעל העמדה בחדרו,
היו ספרי התאולוגיה, פילוסופיה והפיזיקה. בעקרון, כנראה שזה אומר שהוא רוצה לדעת את משמעות החיים או משהו פלצני שכזה.

על אחד המדפים בעמדה היו ספרים שנראו מיושנים הרבה יותר מן השאר, אותם דווקא כן ניראה שכיסה מעט אבק. ניסיתי לקרוא את חלק משמות הספרים, אך השפה הייתה זרה לי- משהו שדמה לשילוב בין איזושהי שפה סלאבית לאיטלקית או לטינית. לא יכולתי לזהות בדיוק.

ג'רארד הבחין שאני מעיפה מבטים במדף הספרים המוזרים.
"עיניך נפלו דווקא על המדף ההוא?" הוא שאל בעודו מתיישב בישיבה מזרחית על מיטתו.

"…אני סתם מנסה להבין איזו שפה זו" אמרתי.

"כל הספרים המצויים על המדף ההוא הם ברומנית ולטינית"

"אבל יש לך פטור מלימודי לטינית… ורומנית? מה לך ולשפה הרומנית?"

"אמי חצי רומנייה מצד אמה" אמר ולגם את כוס המים שהייתה בידו.

"הבנתי, אלה סוג הספרים העתיקים שההורים לא רוצים בעצמם ומצד שני אין ברצונם לזרוק אותם לאשפה, לכן הם דוחפים אותם לחדרך… גם אבא שלי עושה את זה"

"כן, בדיוק, מסוג הספרים שמעולם לא אפתח"

"שאתה לא תפתח ספר?"

"כן, ישנם זני ספרים שמעולם לא אקרא… במיוחד אם במילא לא אבין אותם בגלל השפה שבהם הם כתובים"

"חוץ מעניין השפה, אילו סוגי ספרים לא תקרא?"

"ספרים זולים… כדוגמת המון ספרי דרמות נעורים שרוב האנשים בגילנו דווקא אוהבים"

"אל תשכח ספרי לימוד" צחקקתי בעוקצנות.

"האמת היא שישנם ספרי לימוד שאני כן קורא, כגון ספר ההיסטוריה"

"יש לך כאן המון ספרי פיזיקה, בטח גם את ספר הלימוד הזה גם קראת"

"האמת שלא, אני וכל החישובים האלה לא מסתדרים, בגלל זה אני קורא ספרים שמסבירים בצורה מילולית את עקרונות הפיזיקה"

מעולם לא שמעתי על אדם ללא ראש מתמטי המתעניין בפיזיקה.
בכל אופן, באותו הרגע שמענו נקישות על החלון בחדר.
קפצתי ממקומי ומרוב פחד חיבקתי את ג'רארד.
ג'רארד נבהל שלא יהיו אלה צלילי ההתקרבות של הוריו אל החדר.
הבטנו אל החלון וראינו את אותה החתולה בעלת תליון הירח.
ג'רארד נאנח מעין אנחת רוגע.
עכשיו הוא לא יכול להמשיך בשקר הציני הזה שהחתולה לא שלו.

"תכניס אותה" אמרתי לו.

"תניחי לה, היא תלך בסוף"

"ואם היא רוצה לנמנם בתוך הבית?"

"שתלך לבית של בעליה"

"אבל אתה בעליה!"

"אדלין, בפעם המאתיים, זו לא החתולה שלי, אין לי חתולה, תפנימי את זה"

"דיי כבר" אמרתי ופתחתי לה בעצמי את החלון.

"את משוגעת?! כמה עוד אורחים אני עומד להכניס לחדר הלילה?"

"אותי מעניין לדעת איזה תירוץ תציג בפני הוריך כאשר הם ימצאו אותי פה בבוקר"

"אבי ילך לעבודה בסביבות שש וחצי בבוקר וזה לא שהוא נכנס אל החדר ונותן לי ברכת בוקר טוב… ואמי לא תקום עד אחת עשרה… זאת אומרת שהוא לא יהיה פה עד שאנחנו נקום, ועד שהיא תקום, כבר אגיד שהגעת הנה בסביבות תשע-עשר" הוא אמר והביט בי בצורה מוזרה. כנראה מפני שליטפתי בו זמנית חתולה זרה שהחלטתי כך סתם להכניס אל חדרו.

"מה אתה חושב שעשו לילדים שנלקחו עם המשטרה?"

"רק מריה, ז'ולייט וההוא שהביא את האלכוהול נלקחו…"

החתולה קפצה מידיי והלכה אל כיוון עמדת הספרים.
היא רחרחה את המדף האחד לפני הכי התחתון – הלא הוא המדף עם הספרים הרומנים והלטיניים. היא כמעט הוציאה איזשהו ספר בצורה שנראתה מכוונת מאוד, כאשר ג'רארד קם והרים אותה משם.

"אני לא יודעת מה איתך, אבל אני עייפה מאוד" אמרתי ופיהקתי פיהוק ענק.

הוא לא בדיוק הקשיב, הוא ניסה עדיין לעכל את כל עניין החתולה המוזרה ולמה היא לא מרפה.
הוא פתח את החלון והניח אותה על אדן החלון, במצב הזה היא יכלה פשוט לרדת בקלות למטה דרך עץ המתפתל ליד החלון.
ליתר בטחון, בכדי שלא תכנס שוב, הוא סגר את החלון.

"מה אמרת?"

"אני מאוד עייפה" חזרתי.

הוא הוציא מזרן עבה שהיה מתחת למיטתו וכרית ושמיכה נוספת מן ארון הבגדים, ואז אמר-
"תבחרי איפה לישון"

הייתי בטוחה שהוא יאלץ אותי לישון על המזרן.
לא היה לי הכי נעים, אבל כמובן שהעדפתי לישון במיטה.

***

"כמה שטויות בחיבור אחד!" רטן אדון וידאל על ג'רארד המסכן שלא התעניין יותר מדי בסביבה האקלימית של דרום אמריקה.

"אבל אדוני, מה קשור בדיוק עניין האקלים לגאוגרפיה?" הוא רק החריף את המצב.

"כל דבר שנלמד במהלך שיעור גאוגרפיה קשור ועוד איך לגאוגרפיה, לכן אין בזכותך לענות לי כלל, במיוחד עם חיבור שכזה! אני מקווה שכבר הבנת מדבריי שזה נכשל" הוא אמר וניגש להכשיל תלמידים אחרים מיד לאחר מכן.

ג'רארד אפילו לא בחן את טעויותיו בחיבור. הוא ידע טוב מאוד שהוא לא ידע דבר.
הכאב החד במצחי שהרגשתי בביתו של ג'רארד יומיים קודם, חזר.
ג'רארד אמר שיש לי מעין שריטה מעוקלת בדיוק באמצע המצח, אבל זה לא היה ניראה דבר משמעותי.

כאשר נשמע הצלצול להפסקה, אדון וידאל משום מה לא התעכב ולא עיכב אותנו, הוא פשוט מיהר אל חדר המורים ולכן שחרר אותנו מיד.
ז'ולייט נגשה אל שולחננו. היא לא דברה איתי מאז המסיבה.

אבי אמר שאמה כעסה כל-כך מפני שז'ולייט שקרה לה לגבי שעת המסיבה.
אבי הכיר את אמה של ז'ולייט מילדות, הם גדלו באותה השכונה.
משום מה, אבי לא הוטרד מעצם העובדה שנעדרתי לילה שלם מן הבית.
טלפנתי אליו בבוקר שלאחר המסיבה על מנת שיאסוף אותי מביתו של ג'רארד והוא אפילו לא התעניין למי שייך הבית בו שהיתי לילה שלם.
הדבר היה כה לא מתאים לאבי, שמתנהג מוזר לאחרונה.
בזמן האחרון, כל מה שהוא עושה, זה לבלות בבית השכנה, או עם השכנה בביתנו, או לצאת לשתות קפה יחד עמה באחד מבתי הקפה המוכרים של ניס.

בכל אופן, חשבתי שז'ולייט תגיד לי משהו בדבר מה על הזמן הרב בו לא דיברנו…

"ג'רארד, אתה זוכר במקרה את מספר הטלפון של סבסטיאן?" היא אפילו לא העיפה בי מבט.

ג'רארד אמר שאינו זוכר בעל פה והיא פשוט הלכה משם בלי להוסיף כלום. שום דבר.
הרגשתי שעשיתי משהו רע שהוא הסיבה לזה שהיא לא מדברת איתי, אני רק לא בטוחה מה בדיוק. נדמה לי שזה משום שלא התקשרתי לשלומה מיד לאחר המסיבה או זה שלא ניסיתי להגן עליה מפני אמה.
בכל מקרה לא הרגשתי אשמה במיוחד.

***

שוב החל לרדת גשם. אין לדעת מתי החורף הזה ייפסק, ולמרות ה'אקלים הים תיכוני' שאדון וידאל מלמד שהעיר ניס נמצאת בו, הרגשתי שהחורף הולך להיות אינסופי.
ברגע שעמדתי להכנס אל ביתי, התחלתי לחשוב שגם אני נמצאת בתוך חלום.
החתולה השחורה מחוף הים וביתו של ג'רארד הגיע אל ביתי גם כן.
אכן הייתה זו אותה החתולה בעלת תליון חצי הירח המוזהב.
ניראה כי היא מצאה מחסה מן הגשם מתחת לגגון של דלת הכניסה לביתי.
אבי בדיוק הגיע גם הוא. הוא חזר מן העבודה לפני כמה דקות, אך קפץ להגיד שלום לז'נבייב השכנה, שמסתבר שלא הייתה בביתה, לצערו.

בעודנו נכנסים לביתנו, אמרתי לו שהוא מעט מגזים, שכדאי לו להרפות מאחיזת היתר שיש לו כלפיה. הוא פשוט איתה בכל זמן פנוי שיש לו.
בתחילה הוא חשב שאני מקנאה ביחסם, הוא התחיל להסביר לי שזה בסדר וזה לגיטימי שאני חשה כך, ושזה לא אמור לאיים על היחסים ביני לבינו משום שאנחנו משפחה, והמשפחה היא מעל הכל.

עניתי לו שהוא באמת מגזים בזמן שהוא מבלה איתה, ושלי אישית לא מפריע שמדי פעם הוא יצא לבלות בדיוק כמו שאני מצפה ממנו שזה לא יפריע לו שאני מבלה מחוץ לבית גם.
בשורה התחתונה, ניסיתי להבהיר לו את זה שבכל אותו הזמן שאינו בעבודה, הוא עם ז'נבייב.
הוא לא הבין. הוא לא רצה להבין.