מילו והניה ביער

מילו והניה ביער
אי שם בעולם הגדול ,חי נער בשם מילו, נער שקט , בישן וסגור שגר לבדו בבקתה קטנה שבנה לעצמו בקרחת יער. הוא טיפל בחיות פגועות ופצועות שמצא ביער, דאג לביטחונן והאכיל אותם והם החזירו לו אהבה בגדול וארחו לו לחברה.
הם היו החברים היחידים שלו. מילו טיפל ודאג גם להניה, ילדה קטנה ובודדה, כבת 10, שגרה בקצה היער אצל קרובי משפחה שהתאכזרו אליה, היא היתה תמיד מלוכלכת ורעבה, ואצל מילו היא מצאה מזון ונחמה, הוא דאג לה כאילו היתה אחותו ולכן אהבה אותו מאד , בכל הזדמנות שהצליחה להתחמק משם היא באה אליו ועוזרת לו לטפל בחיות פצועות.
יום אחד בהיות מילו משוטט כהרגלו ביער, לחפש מזון או חיה פצועה,
שמע קולות ריצה, הסתובב וראה את רעול, הבריון האכזר, שהיה אימת היער כולו,
הוא היה צד חיות , מוכר אותם או סתם מתאכזר אליהם,/
רעול שנא את מילו ורדף אחריו בגלל שהוא הציל חיות והפריע לו לצוד אותם.
מילו התחיל לרוץ הכי מהר שיכול, אך ידע והרגיש שלא יוכל לברוח מרעול,
כי רעול היה גדול וחזק י ממנו בהרבה,.
הניה שהיתה בדרך אל מילו, ראתה את רעול רץ אחרי מילו,
מאחר והיא אהבה אותו בכל ליבה הקטן, קראה לו ונתנה לו שלוש מתנות מיוחדות:
מגבת כחולה, מסרק ירוק מיוחד וראי קסמים, ואמרה לו:
"אם רעול יתקרב אליך , מהר וזרוק את המגבת הכחולה, ואז נהר גדול יזרום מאחוריך ויחסום לו את הדרך", לקח מילו את המתנות והמשיך לרוץ בכל הכוח שהיה לו, אך לא עבר זמן רב ורעול הצליח להשיג אותו, ,
עוד רגע והיה תופס אותו, אז מיהר וזרק את המגבת הכחולה, וכהרף עין זרם נהר גדול וסוער מאחורי מילו, ובנהר שרצו תנינים גדולים, רעול, לא הצליח להשיג את מילו, פחד להיות טרף לתנינים הרעבים, אך לא לזמן רב, כי היה נחוש בדעתו לתפוס ולהרוג את מילו ויהי מה. לבסוף בקושי רב, הצליח רעול להתחמק מהתנינים ולחצות את הנהר.
עוד רגע קט וכבר היה קרוב מאד לתפוס את מילו.
אז נזכר מילו במסרק הירוק, שקיבל מהניה ומיהר לזרוק אותו מאחוריו ,
תוך רגע צמחו מאחוריו, עצים רבים והפכו ליער עבות, בין העצים הסתובבו נמרים ואריות כשהם שואגים. מילו הצליח לחמוק, הוא ידע שהחיות לא יעשו לו דבר,
הוא טיפס על עץ גבוה והתחבא למעלה בין הענפים, שם רעול לא ימצא אותו..
"סוף סוף, אני בטוח", נשם מילו לרווחה, "נשארה לי המראה,"
מראת הקסמים," חשב לעצמו, מענין מה היא מסוגלת לעשות,
הוא הוציא אותה והביט ואז ראה בה את הניה הקטנה, מחייכת אליו, "עכשיו אני יודע ובטוח שיבואו ימים טובים יותר", חשב מילו ונרגע.
הוא המשיך להביט במראה , וראה את שניהם עומדים, אוחזים ידיים ומחייכים אחד לשני.
מילו נשאר על העץ וחשב רק על הניה שלו," עלי למצוא את הניה", חשב מילו ",אני חייב למצוא אותה", לפני שרעול ימצא אותה, אבל איפוא?
אני מקוה ומתפלל שרעול לא מצא וחטף אותה"..
"אני צריך לחשוב על תכנית חיפוש", אמר מילו לעצמו, הוא פחד שרעול ימצא אותו , לכן החליט לחכות לפני שיתחיל בחיפושים. חיכה שלושה ימים .. אחרי זה ירד מן העץ , אכל מפירות היער והמשיך לטפל בחיות ובעופות שמצא, בלילות ישן על צמרות העצים והחיות שמרו עליו וכך היה מוגן יותר.
אחרי שהתאושש והתחזק מעט ,החל בחיפושים, החיות ובעלי הכנף שהציל עזרו לו לחפש את הניה הקטנה.
כעבור שבוע נמצאה הילדה משוטטת ביער, כשהיא תשושה מעייפות, מרעב וצמא,
כל הזמן הזה גם היא חיפשה אותו.
כשנפגשו התחבקו..והחליטו שלא יפרדו שוב לעולם.
בנו להם בקתה ביער ושם חיו בשקט, בשלווה ובאהבה,
כשהם מוקפים בחיות שהם אוהבים.
ואת רעול לא ראו שוב לעולם, "בטח האריות טרפו אותו או שהוא הסתלק.. חשבו,
מאושרים ושמחים היו מעתה ועד תמיד ..
יש אומרים שעד היום הם חיים שם באהבה גדולה, עם ילדים רבים שהם מגדלים בטבע ,
אך איש אינו יודע בוודאות היכן נמצא היער שלהם.