מה שקסם יכול לעשות בעולם האגדות- פרק 11- המקרה המוזר של הכלב האבוד בשעת לילה

לאחר שאנג'י יצאה מהמזנון, קארל ורפאל חזרו לדון בתוכנית שלהם. או ליתר דיוק, בתוכנית של קארל, שרפאל כבר שכח למה הסכים למה מלכתחילה.
הו, כן, הוא לא רוצה לבלות את שארית הקללה בלשמוע את קארל מתלונן שהכל באשמתו. אשמתו של רפאל, כן? קארל לא אדיב מספיק כדי להאמין שהוא אחראי לכל דבר רע שקורה, אפילו אם הרוב באמת היו באשמתו.
כמו הפעם ההיא ש- הו, כן, התרעת ספויילר.
ובכל מקרה, כמו בכל היעלמות מסובכת, תמיד מתחילים בשאלה המכריעה-
"תיזכר, איפה ראית אותו בפעם האחרונה?" רפאל שאל אותו.
"זה כלב, לא ארנק!" קארל התלונן. "לארנק אין רגליים שהוא יכול לברוח איתם."
"הו, אל תהיה כל כך בטוח בקשר לזה." רפאל אמר בשקט. "תופתע לגלות דברים.
קארל נאנח והגיש לו את ידו, וחיכה. רפאל רטן לעצמו באנחה ובפנים עצובות, ולקח את שקיק הבד המלא במטבעות מרשרשים והשפיל את ראשו באכזבה עצמית. "ידעתי שלא הייתי צריך לומר את זה."
קארל שם את הכסף בכיס המעיל הפנימי והמוגן שלו, וחזר לדבר על המקרה המצער.
"הפעם האחרונה שראיתי אותו הייתה בלילה, כשישנו במיטה. אל תשפוט אותי." הוא הסביר ועדין ספג מבט תוהה מרפאל. "ואז בבוקר הוא נעלם!"
"המ, אני יודע מה קרה, קארל." רפאל הנהן בהבנה.
"באמת?" הוא התפלא בחיוך.
"כן." השיב. "לאקי סוף כל סוף הבין שהקשר הזה לא מוצא חן בעיניו והוא הלך לחפש אחרי בעלים אחרים."
קארל כיווץ עיניים בעוינות ובאכזבה שבכלל חשב להאמין לדברים שאמר לו.
"אל תתעצב, קארל. זה לא אתה, זה הוא." רפאל ניחם אותו. "מגיע לו משהו טוב יותר."
"לפעם אחת, תוכל להיות מועיל?" קארל שאל. "הנה, קח הכל." הוא נתן לו את הארנק חזרה. "תמצא אותו עם הכוחות שלך."
"בכיף." רפאל לקח את התשלום בשמחה. "רק חכה שאהיה בן שמונה-עשרה שוב ואקבל אותם. במצב שלנו זה לא כזה הרבה."
קארל חטף את הארנק חזרה מידיו של רפאל, והוא שוב נאנח. "במצב שלי אין לי זמן לבזבז! הוא יכול להיתפס, או למות, או- אה! להיתפס ולמות!"
"אוי, קארל, אתה פרנואידי מדי." רפאל אמר. "אני בטוח שהוא נמצא בידיים טובות." הוא טפח על שכמו, וקארל חזר להיאנח בחוסר אונים וזרק את ראשו על השולחן בתסכול.
"תגיד, מה יש לך מהשולחן הזה? זו כבר הפעם החמישית שאתה מתנגש בו ככה." רפאל אמר וגרם לקארל להרים אליו את ראשו בעיניים עייפות מייאוש. "באמת, מה?"

הידיים בהם לאקי נמצא לא היו הטובות במיוחד, אבל לשמחתו של קארל, לפחות לא היו הגרועות ביותר. אלה היו ידיים קטנות, חמות ולבנות. ידיה של איב, שהתחבאה לה אי שם באחד מחדרי המבצר.
"אל תדאג, כלבלב, אין צורך לפחד." היא אמרה לו. "אחרי שתעזור אצלי את ההתבגרות שלך מחדש, אתה תהיה הכלב הממושמע ביותר שיש. לא כמו שהיית קודם." הסבירה לו. "קארל יודה לי."היא חייכה לעצמה, ולאקי בשלו יילל לעצמו בקול חושש.
היא ישבה במקום חשוך יחסית, מקום שרק היא תוכל להגיע אליו מבלי שאף אחד ישים לב. לכן, כאשר צוהר הכניסה זז ונפתח מלמטה, זה היה מפתיע מאוד בשבילה.
"אוי לא." איב מלמלה בשקט וסתמה את פיו של לאקי כדי שלא יוציא הגה. מיד אחר כך גם סתמה את פיה שלה, כדי שלא תהרוס את התוכנית שלה. אי אפשר להיות זהירים מדי במצבים כאלה.
"איב!" היא שמעה את קולה הכועס והמאופק של אנג'י בפתח דלת הרצפה העשויה מעץ. "מה את עושה?"
"משחקת מחבואים?" היא העלתה חיוך מיתמם.
"על הגג?" אנג'י שאלה בעיניים מכווצות. "עם עצמך?"
"לכל אחד יש את התחביבים שלו." איב השיבה. "יש לך בעיה עם זה?"
"יש לי בעיה שנעלמת סתם ככה!" אמרה. "וזה לאקי?" היא הסתכלה על היצור הקטן שהחזיקה בידיה.
"לא." איב הרחיקה אותו ממנה. "את מדמיינת."
"הו, תאמיני לי שאני יודעת מתי אני מדמיינת ומתי לא. ואת לקחת את הכלב של קארל! תני לי לנחש גם שבכלל לא אמרת לו."
"הוא רצה קצת חופש." איב המשיכה לנסות לשכנע את אנג'י לקחת את צידה, אבל היא לא הצליחה בכלל. הנסיכה הזאת הייתה עקשנית. "מה את מבינה בכלל בחיות?"
"את צוחקת, נכון?"
"כנראה שלא חשבתי על השאלה הזאת עד הסוף." איב הנהנה ונאנחה.
"אז, אני אתן לך לבחור מי יצא מכאן קודם- את או הכלב?"
איב בחנה אותה בעיניים מכווצות בעוינות, והעבירה את לאקי לידיה של אנג'י.
"קחי." אנג'י פנתה אל מי שעמדה מאחוריה, ואז חזרה אל איב. "קדימה, צאי." היא התרחקה מהפתח ונתנה לה מקום לצאת.
איב נשארה יושבת במקומה.
אנג'י התקרבה אליה חזרה. "אני מתכוונת- עכשיו!"
"בסדר, בסדר!" איב נאנחה, ואז חזרה פנימה, אל המבצר. כשנעמדה על רגליה והסתדרה, היא הופתעה לגלות את הפיה הטובה, ת'אליה, יחד עם אנג'י.
אז הבינה עם מי דיברה קודם, אבל… משהו היה חזר, ואנג'י גם כן שמה לב לכך.
"ת'אליה, איפה הכלב?" אנג'י שאלה.
"שמתי אותו על הרצפה." השיבה. "פרווה גורמת לי להתעטש."
"למה לא אמרת?"
"אמרת שאנחנו מחפשות פיה, לא כלב." הסבירה.
"עכשיו הוא נעלם!" אנג'י בחנה את סביבתם בכדי לוודא זאת, ולצערה זה היה נכון.
"דודה שלי לא תאהב שחיה מסתובבת בתוך המבנה." ת'אליה אמרה.
"אז למה היא הכניסה את אנג'י?" איב שאלה בצחוק שהפסיקה מיד כשקיבלה מאנג'י מבט מזהיר.
"אני מצטערת, אנג'י." ת'אליה הוסיפה.
"לא, אל תצטערי." אנג'י אמרה. "אנחנו רק צריכות למצוא אותו לפניה."
"זה לא יהיה פשוט." ת'אליה העירה בחוסר נעימות.
"לא פשוט זו המומחיות שלי." אנג'י הרגיעה אותה.
"וחוץ מזה, היא לא יכולה שלא להסכים לעשות את זה, אחרת היא תחטוף." איב הוסיפה.
"כן, גם זה." אנג'י אמרה בלית ברירה. "עכשיו בואו נמצא את הכלב הזה!" היא קראה ופנתה ללכת בעקבותיו. במהרה גם חזרה לעמוד לצידן. "אין לי באמת מושג לאן הוא הלך." הודתה ונאנחה.
"בואו פשוט נעקוב אחרי הריח." איב הציעה, והשתיים הנהנו בהסכמה.
למרות זאת, הן עשו עצירה אחת נוספת לפני שהמשיכו לחפש אותו.