מה שקסם יכול לעשות בעולם האגדות- פרק 10- העוזרת של העוזרת שלי

היא התהלכה במסדרונות ה'מבצר', וקיבלה במהרה תזכורת לכך שבמצב הנוכחי לא תוכל לקבל שום הפסקה, גם אם תדרוש בכך.
"אנג'י, אנג'י, אנג'י," הפיה הכחולה מיהרה לקרוא לה כאשר צפתה בה הולכת במסדרון בחוסר מעש. החיוך על פניה היה מכשיל מעט, וכשאנג'י הסתכלה עליה לא הייתה בטוחה האם החיוך בא לטובתה, או לטובת הפיה הכחולה עצמה.
"כן?" היא ניגשה אליה במבט האופטימי ביותר שיכלה ליצור.
"חדשות טובות מאוד!" היא אמרה בהתרגשות שעוררה באנג'י סקרנות גדולה. אולי זה דווקא משהו טוב, היא חשבה.
"באמת? מה?" היא שאלה, כמעט מתרגשת כמוה.
"הבאתי לך… עוזרת אישית!" הפיה השיבה בחיוך גדול.
"עוזרת אישית?" אנג'י התקשתה להבין ומבט הפך משמח למבולבל, ומעט פגוע. "בשביל מה?"
"אני אודה לפנייך במשהו, יקירה, אני לא סומכת עלייך." הפיה הכחולה אמרה, והאמת שלא ממש הפתיעה אותה. "ילדי הנבלים מסובבים אותך על האצבע הקטנה שלהם."
"מה? זה ממש לא נכון!" אנג'י שיחקה אותה נעלבת. הפיה הכחולה בחנה אותה במבט לא מאמין, ואנג'י עמדה על שלה בנושא, עד שנכנעה לעיניה. "או שאולי קצת." היא השתדלה לשמור על אותו טון רציני ובוגר.
"בכל מקרה, אני רוצה שתכירי את העוזרת החדשה שלך," הפיה הכחולה הציגה לפניה את הנערה הצעירה שעמדה לצידה. שיערה החלק היה תכול-כסוף, עיניה גדולות, כחולות ובהירות, כנפי הפיה העגולות שלה זהרו בהילתן הלבנה, ועל פניה נעמד מבט תמים וחושש. הפיה הצעירה נופפה לה, והיה אפשר לראות שכל מה שרצתה היה לברוח משם.
"ת'אליה?" אנג'י הופתעה לראותה.
"היי." ת'אליה אמרה בקולה העדין.
"האחיינית שלי צריכה ללמוד קצת אחריות, אחרי שנתנה את השרביט שלה לבן של עוץ לי גוץ לי-"
"כבר אמרתי שאני לא יודעת למה, זה לא עונש מספיק?" ת'אליה נאנחה.
"-והיא צריכה לדעת מה תפקידה של פיה בוגרת, כפי שהיא תהיה בקרוב." הפיה הכחולה חייכה אליה וטפחה על שכמה. "אל תגרמי לי להתחרט על ההחלטה הזאת." היא פנתה אל אנג'י.
"בבקשה, תגרמי." ת'אליה אמרה לה עם שפתיה בקול חלש.
"בהצלחה." הפיה אמרה לשתיהן וחזרה לעיסוקיה. היא השאירה אותך לבד, זו עם זו, ואף אחת מהן לא ידעה מה לעשות. אנג'י העבירה אליה חיוך כדי לשבור את הקרח, ות'אליה החזירה לה באותו חיוך, אך הרגע עדיין היה מוזר.
אנג'י עמדה מולה ולא ידעה בדיוק מה לומר.
ת'אליה, ביתה של הפיה הסנדקית (ששכחה כמעט הכל בקשר לזה בגלל איזושהי עסקה שעשתה בעבר), הולכת להיות העוזרת החדשה שלה מטעם דודתה, הפיה הכחולה, שבכוח דחפה אותה לזה.
היא לא בדיוק הכירה אותה. היא ידעה שהיא חברת ילדות של כריס (למרות שגם את זה שכחה), ושהוא מעריך אותה מאוד, אבל חוץ מזה, לא ידעה שום דבר עליה.
"אז…" היא התחילה לומר בחיוך קל. "נראה שאנחנו הולכות לשתף פעולה יחד."
"כן." ת'אליה הרגישה לא קשורה בדיוק כמו אנג'י. החיוך המבולבל שלה התנוסס על פניה ומנע ממנה להכחיש את זה, ככל שיכלה. "אבל בקשר למה, בדיוק?" היא הוסיפה, וחיוכה של אנג'י נפל.
"רגע, את- את לא יודעת?" היא שאלה אותה בחשש.
ת'אליה משכה בכתפיה כמודה.
"לא נורא," אנג'י נאנחה, עדיין שומרת על החיוך למרות שבתוך תוכה רצתה לעשות נזק לפיה. היא נזכרה במה שרפאל אמר לה כמה דקות לפני כן, ואז מיד מחקה את הרעיון ממוחה. "את כבר תביני." היא הסתובבה וסימנה לת'אליה ללכת אחריה, וכך עשתה.
תוך זמן קצר חזרו אל המזנון, מקום הפעילות היחיד שלהם, מתברר, ואנג'י התמלאה פליאה. לא מפחד, אלא מגאווה. היא ציפתה לגרימת אסון תוך זמן קצר, אבל במפתיע שום דבר לא השתנה.
"זה… מרשים." היא אמרה.
"מה מרשים?" ת'אליה בחנה בקפידה את המזנון בחיפוש אחר הדבר הזה שגרם לאנג'י להעלות חיוך שמח באמת.
"הו, עדיף לך לא לדעת אם לא נתקלת בזה." אנג'י השיבה, ות'אליה הנהנה. אנג'י הסתכלה על הילדים ופתאום הבחינה במשהו שבכל זאת אינו קשורה. "רגע," היא אמרה. "כולכם אמורים להיות ביחד, אז… איפה איב?"
קארל ורפאל הרימו אליה את ראשם. איימי לא שמה לב לדבריה כי הייתה עסוקה בלבהות בחולמנות ברג'י, שהוא בעצמו ניסה שלא לחשוב על כך, ובמקום זאת העדיף להקשיב לאנג'י ואף לגשת אליה במהירות.
"היי, רוצה שאעזור לך לחפש אותה?" הוא הציע את עצמו מיד.
"אתה רציני?" היא הופתעה. "ממתי אתה מלא אנרגיות? לפני רגע השטחת על הרצפה."
"כן, כן, כן, האנרגיות באות אליי בעיקר בגלל שאני רוצה לעשות כל דבר שימנע ממנה להמשיך להסתכל עליי כאילו אני העכבר לנחש שלה." הוא הפנה אצבע מאשימה לכיוונה של איימי.
"זה לא דבר נחמד כל כך לומר," אנג'י העירה. "חשבתי שאתה דווקא בסדר איתה."
"עם איימי בת השמונה-עשרה, כן, בטח. עם איימי בת השש-עשרה… פשוט תצילי אותי." הוא שילב את ידיו כמתחנן.
אנג'י גיחכה בצחוק.
"זה כל כך לא מצחיק!" רג'י גער בה במתינות.
"זה דווקא כן." אנג'י התווכחה. "תתגבר על זה איכשהו, כי אסור לך לעזוב את המקום הזה." היא תחמה את המזנון בסימון עם ידיה.
"טוב, גם את. את הרי העוזרת שלי." הוא כמעט ושכח להתגאות כשאמר את זה בגלל הלחץ שהיה שרוי בו, שלא לדבר על כך שאם תרגיש שהיא לא רוצה לעזור לו, לא תעזור, והוא ממש רצה את העזרה שלה באותו רגע.
"לא עוד, לי יש עבודה חשובה יותר לעשות." אנג'י הסבירה. "מפי הפיה הכחולה בעצמה. אפילו יש לי עוזרת משל עצמי." היא הציגה את ת'אליה שעמדה לצידה בגאווה.
"לעוזרת שלי יש עוזרת." רג'י נאנח. "לאן התדרדרנו?"
"למען האמת, 'עוזרת' זה על הדף. אני יותר אמורה לוודא שלא תהרסי את המקום, זה מה שדודה שלי אמרה." ת'אליה העלתה את הפרט לאוויר.
"פיות לא יכולות לסמוך על נסיכות, לאן התדרדרנו?" אנג'י אמרה באנחה נעלבת.
"כי אם אי אפשר לסמוך עלייך, על מי אפשר?" רג'י צקצק באכזבה כוזבת, ואנג'י אליו את פיה בעצבנות.
"הרגע חרצת את הגורל שלך, ידידי." היא אמרה. "אני לא אעזור לך. לך, לך לנסיכה שלך." היא סילקה אותו עם ידה, והזכירה לו למה בכלל התחיל לדבר איתה. רג'י נאנח בתסכול, הסתובב וחזר ללכת אל הדלפק. "לך, תהיה ה- אביר שלה או- משהו כזה."
"אני לא רוצה להיות אביר!" הוא קרא בבקשת רחמים.
"לך!" היא המשיכה לסמן לו לנוע, עד שהגיע ליעדו.
"אז, מה עכשיו?" ת'אליה שאלה אותה כאשר השיחה הסתיימה.
"עכשיו הולכים למצוא פיה אפלה עם תסביך התבגרות." אנג'י הסתובבה והשיבה. "בלי הרס." היא הרימה אצבע כמבטיחה בביטחון ש'התפקיד שעל הדף' לא נחוץ כלל.
היא הסתובבה לצאת מהמזנון ות'אליה אחריה. תוך כדי, הפיה הוציאה דף ורשמה עליו בנוצה.
"ביטחון עצמי מופרז מדי- נבדק." היא סימנה 'וי' לפני אחד הסעיפים שברשימה שנבנתה לה מראש, ואז הרימה חזרה את ראשה אל אנג'י. "דודה צדקה, בני מלוכה באמת מתנהגים מוזר." היא הוסיפה לומר לעצמה.