לשבור את הקרח_פרק 1

"את רוצה לבנות איש שלג?" אנה שרה בתמימות ונקשה על דלת החדר שבו אלסה הסתגרה. היא התגעגעה ליחס שלה, לפתע היא בכלל לא מתקרבת אלייה ולא יוצרת קשר. היא לא הצליחה לחשוב על מאיפה חל השינוי הפתאומי, היא קיוותה להיות עם אחותה אחרי הרבה זמן שלא התראו. אלסה העבירה את חייה בתוך חדר קטן ונעול, אנה לא הבינה למה היא נמצאת שם כל כך הרבה זמן ורצתה להיכנס. אך הוריה אסרו עליה להיכנס. היא בתור ילדה, רק רצתה לבנות עם אחותה איש שלג. "לא שיחקת איתי מזמן," היא פרשה את ידייה לצדדים. "אנחנו כבר לא מתראות," היא התיישבה על יד הדלת וניסתה להציץ פנימה, "כמו שתי זרות, כאילו את לא כאן." היא אמרה בעצב והעיניים הכחולות שלה ברקו.
"שיחקנו פעם יחד. היום כבר לא, אולי בוא נשלים ודי?" אנה שרה ונאנחה, חיכתה כמה שניות והמשיכה לשיר, "את רוצה לבנות איש שלג?" אנה אמרה בחיוך שובב וילדותי. היא הצמידה את שפתיה אל חור המנעול, "זה לא חייב להיות איש שלג…"
אנה נשענה על הדלת, "תלכי אנה!" אלסה אמרה בהתרסה ואנה הרכינה את ראשה בבושה.
"אוקיי… ביי." אנה מלמלה כשהיא עדיין שרה והתהלכה לעבר החדר שלה באכזבה.

****

בחדר, מול האח המחממת, אלסה ישבה והסתכלה אל רחבי החדר, הוא היה מכוסה ערמות גדושות של שלג צח. אלסה הניחה את ידיה על הברכיים וקמה באיטיות כשהיא מושכת את עצמה מעלה ככל האפשר. היא התקדמה אל החלון והתבוננה החוצה לרגע, היא הניחה את ידיה על החלון והן הקפיאו אותו ונטיפי שלג התווספו על אדן החלון, היא הופתעה ונרתעה מעט אחורנית. אביה עטה שתי כפפות צחורות על היד שלה. "הכפפות יעזרו לך." הוא קבע, אלסה נשאה את מבטה אליו וחייכה חיוך צדדי ועצוב.
"סוד להחביא," ג'ון אמר כשהוא רכון בגובה של אלסה.
"אל תחשפי," היא השלימה אותו.
שניהם אמרו ביחד, כשהם מביטים אחד בשני, "אסור שיידעו."

****

אנה גדלה, היא התקרבה לכיוון החדר שאלסה שהתה בו. שתי הצמות הג'ינג'יות שלה נעו מצד לצד והיא טילטלה אותן בעדינות כשדילגה לכיוון החדר שבו אלסה בילתה את כל השנים האחרונות שלה. סומק קל עלה על לחייה והיא דפקה על הדלת כמה פעמים, נצמדה אלייה והתחילה לשיר בקול צלול, "את רוצה לבנות איש שלג?" שאלה והמשיכה, "או שנרכב בין חדרים? אורחים בכלל כבר לא באים לפה," אמרה, "התחלתי לדבר על כל הציורים, היי ג'ון דארק! אני בודדה כאן ונשאר לי רק, לראות איך הזמן עובר." היא נזכרה שהייתה בסלון והניחה את רגליה על השעון המתקתק וספרה שניות. אחרי שגמרה להרהר אלסה לא פתחה לה את הדלת והתעלמה מנוכחותה, אז אנה עזבה את החדר וחזרה אל העברת הזמן המייואשת שלה. היא הרגישה בודדה.

****

אלסה התאמנה עם הוריה על השליטה בקרח והשלג. היא העיפה בחוזקה שלג.
אלסה התנשפה במהירות, "אני מפחדת! זה נהיה יותר חזק!" היא אמרה מבועתת.
"תירגעי," האב המודאג שלח את ידו אליה, והיא מיד הלכה אחורה.
"לא, אל תיגע בי!" היא אמרה בלחץ והסיטה את ראשה בהרתעה. "אני לא רוצה שתפגעו!"
שני הוריה המודאגים הביטו בה בחמלה והיא התרחקה מהם חרדה לגורלם.