כפוי לשלטון- פרק ראשון

מתוך החשכה נראה דמות במרחק בגוון שחור אפל. עם התקרבות הדמות נגלה בפני אורן שהדמות רוכב על גבי סוס. קולות הלילה השקטים עזרו לאוזניו להבחין בדהירות, ולפי הקצב שלהם נשמע שהרוכב ממהר כרוח.
"דווקא בלילה שאני על המשמר?!" אורן היסס לומר. בזהירות ובשקט הוא ניגש אל הפנס שהיה נטוש על האדמה עד לפני רגע. אורן זרק מבט אחרון לעבר הדמות והסוס, ללא מנוח הם מתקרבים הישר אל כיוונו. אורן כבר יכל להבחין בצעיף המתנוסס מסביב לצווארו של הרוכב.
לא היה שום זמן לחלום על המשמר. אורן הסתובב לכיוון השומר בפינה, חמש מטרים מאחוריו וקצת ימינה. הבהב בפנס שוב ושוב בקצב שלוש שניות לאות זהירות. אור כחול נדלק, דמות שומר התקדם לעבר אורן כולו עייף אך ערני לגמרי. בשקט שניהם מביטים בדמות, כבר מבחינים בכובע מעל ראשו של הרוכב ובמעיל השחור.
"אמרתי לך הוא מסתורי." אורן לחש לידידו השומר.
"מתי אמרת בדיוק?" שאל אותו בעצבנות.
"בהבהוב של הפנס!" אורן ענה שוכח שאת קולו הוא מרים. בפינה קצת רחוקה מצד שמאל הגיע הבהוב של אור כתום משומר אחר ששמע אותם. אורן החזיר הבהובים המבהירים על בואו של מבקר.
בין רגע כל השומרים ללא יוצא דופן תיקשרו אחד עם השני ליידע על בואו של המבקר המסתורי.
הרוכב התקרב ונעצר עוד לפני מקום עמידתו של אורן אשר חיכה עם חיוך לגלות את זהותו.
"מה הוא עושה?" שאל השומר את אורן בלחש. שניהם קולטים איך הרוכב מזיז משהו מתחת לאדמה ובורח.
במהירות לפני שהדמות תעלם אורן הבהב לו.
"מה אתה עושה?" קרא ידידו. "אתה מסגיר אותנו!" הוסיף.
הרוכב הפסיק והסתובב מביט אל אורן המתקרב.
"שלום?" קולה של הרוכבת הסגיר את זהותה.
"מי את?" שאל אורן מסתתר בצל הלילה. דמותו נראית חשוכה בעוד דמותה של הרוכבת נמצאת באור הירח.
"אל תאמר לאף אחד שראית אותי. אסור לי להיות כאן!" הקול ענה.
"זה העניין, אני שומר פה בסביבה. ספרי לי למה אני צריך להקשיב לך?" שאל אורן בסקרונות. מאחוריו התחילו הבהובים בשלל הצבעים מכיוונים שונים.
"מה זה שם? מאחוריך?" שאלה הדמות. אורן לא השיב, עליו היה אסור לגלות.
"אני מבינה, אתה לא סומך עליי. מובן. הרי אינך יודע מי אני. מצידך אני מסיגה גבול." היא קראה בקולה הלחוץ ומפוחד אשר גרם לליבו של אורן להרגיש מבוכה.
אולי הוא היה צריך לתת לה להסתלק הרחק מכאן?
"אני לא יודעת מה זה המקום הזה, אני בקושי מכירה את השכונה שלי. אני בת אז אני בעיקרון לא אהיה לבד בלילה, מיותר לציין על סוס." היא הוסיפה לשוחח. "אני בת יחידה להורי, נשארת לטפל באימי החולה ובאבי החרוץ. בלילות אני מתגנבת למרחקים." היא הוסיפה.
"אני מבין. הסוס הוא של אביך, את בורחת בשביל למצוא שקט לעצמך מבלי להודיע או לבקש. לובשת צעיף כי קר כשאת רוכבת בכזו מהירות מופרזת, והכובע הוא בשביל להסתיר את העובדה שאת אישה." אורן אמר גאה בעצמו כאילו פתר חידה מול אביו.
"אל תאמר לאף אחד!" היא לחשה ובמהרה דוהרת למרחקים.
– — – — –
"אורן, תבין. היה לך תפקיד אחד, פישלת!" אביו קרא מול כל חברי המשמר בלי שום רחמים על בנו החורג. "אם הקבוצה העליונה תחליט להדיח אותך, לא יהיה לי שום דרך לעזור לך יותר. אתה תהיה לבד בעולם. כבר הזהרתי אותך אלפי פעמים…" הוא הוסיף הפעם בלחש רק לאורן במלא תקווה ורחמים.
מאז שהוריו של אורן נטשו אותו כתינוק אצל סתם זר הוא נהפך לאביו. הוא שמר עליו מול כל חבריו לקבוצה העליונה, למרות שאורן היה בנו של האיכרים אנשים פשוטים למדי.
כשאורן הצליח להתקבל להיות שומר כמו כל שאר חבריו ושאף יום אחד להיות חבר בקבוצה העליונה, אביו היה צריך להסביר לו שהוא אחר. הוא ניסה לשכנע אותו ללכת להיות איכר, אבל אורן לא רצה לעזוב. במעגל הזה של האנשים היותר "עליוניים" יש אפשרות להיות כל דבר שתרצה להיות, רק אחרי שתמלא את חובתך בכמה שנים של סוג של צבא משמר גבולי. רק ככה יכלו ה"עליוניים" לשמור מהאיכרים להבריח סחורה בשוק השחור או לברוח לארץ אחרת.
ככה הם יכלו לשלוט!
עד כה אביו של אורן עשה הכל שיוכל להיות כמו כולם, אבל ברגע שעשה מעשה חמור כמו זה… כבר ידע שאורן לא בטוח יצא בחיים.
לאחר השיחה הקצרה בין האב ובנו נכנסו לדון על אורן. הישיבה ארכה פרק זמן ארוך ביותר ורק בשעות הלילה הבא יצא הודעה.
"לתת לאביו של אורן לזרוק את הבוגד הרחק אצל האיכרים, או שהבוגד יישלח לחזית המלחמה לתמיד." הודיע ראש הקבוצה. מבטו של אורן היה מופתע וקולות תדהמה עלו מסביב. אביו של אורן נשאר בחדר ישיבה מתלבט מקווה שאורן יברח.
"תפסו אותו!" קרא מישהו, וללא רגע אורן נעמד על ברכיו ראשו מורכן וידיו תפוסות מאחור.
"אני אקח את הבוגד!" קרא אביו של אורן מבלי להישיר מבט אל בנו. "אני אזרוק אותו…"