טולפה- פרק 6- שבעת הגדולים

התעוררתי במכה אחת לתוך חדר חשוך, שאור הירח של הלילה כיסה קצת מהרצפה, וממני. נבהלתי בהתחלה, אבל אז זה חזר אליי. לרגע שכחתי שבתוך הבקתה בקושי אפשר לראות משהו כשיורדת השמש.
שמעתי נגינת חליל מתוך החדר. סיירוס ישב על הרצפה והנעים את זמנו עד שאתעורר.
"תפסיק את זה." ביקשתי.
הוא הפסיק את הנגינה והסתכל עליי. העיניים שלנו בהקו באור הירח שהגיח מהחלון. זה היה מחזה מאיים מעט, אבל לא משהו שהרתיע יותר מדי. "חשבתי שאתה אוהב את זה." הוא אמר.
"לא עכשיו." נאנחתי.
"אני מכיר את המבט הזה, היה לך חלום נבואי." הוא אמר.
"על מה אתה מדבר?" שאלתי בסקרנות.
"טוב, אני מניח שבגלל החליל שלי והקמע שלך, איכשהו הצלחת לצפות במשהו מעבר." הוא הסביר. "זה קורה לי בדרך כלל. ככה אני מצליח להשיג עבודה."
"חשבתי שאתה מקבל עבודה כשאתה גורם לעכברושים להיכנס לעיירה." אמרתי.
"אני רק מעודד אותם להישאר." הוא חייך. "בכל מקרה, מה ראית?"
"אני לא בטוח. ראיתי את מליפיסנט, המלכה הרעה, הזאב הרע ומלכת הלבבות. וכולם היו באותו חדר, ביחד." הסברתי.
"זה בטח לא טוב." הוא אמר.
"אתה חיית בעולם הזה. שמעת פעם על מין ארגון כזה של השבעה המסוכנים ביותר?" שאלתי.
"אתה מתכוון ל"שבעת הגדולים"? כן, יצא לי לשמוע."
"מי אלה? מה התפקיד שלהם?" התקרבתי אליו כדי לשמוע טוב יותר.
"אין להם ממש תפקיד. הם פשוט, כמו שאמרת, השבעה המסוכנים ביותר בעולם."
"וחוץ ממליפיסנט, המלכה הרעה, הזאב ומלכת הלבבות, מי עוד נמצא שם?"
"אני לא יודע. הם תמיד מתחלפים. קשה לעקוב." הוא השיב.
"הם מתכוונים להרוג אותי."
"בגלל שהרגת את החיה?" הטון שלו השתנה למודאג לפתע. "זה רע, הם הולכים לגלות אותי. הם הולכים לשלוח אנשים אחרייך, והם יגלו אותי."
"אבל אתה יכול להפנט אותם כדי שלא יזכרו, לא?" שאלתי.
"זה יותר קל להגיד מאשר לעשות." אמר סיירוס. "ויש כאלה שקסם כמו זה לא ישפיע עליהם, כמו – רגע. אתה אמרת שראית רק ארבעה."
"זה אומר ששלושה נמצאים כאן." הוספתי.
"ומהשלושה האלה אנחנו צריכים לפחד." הסביר סיירוס. "בגלל שעד כמה שהם מסוכנים, הם חזקים עוד יותר, ומטורפים פי כמה. "אין להם אלוהים", כמו שאתם אומרים."
"אז מה עושים? בורחים? נלחמים?" שאלתי.
"מחכים." הוא השיב. "עד שהם יכו."