השמועה – פרק 2

"אויי אני כל כך סתומה,עכשיו הוא יחפש אותי וייקח אותי לכלא,או אפילו..יוציא אתי להורג" מלמלה לעצמה מרי בעודה ממהרת לחזור לביתה.
"מריה יקירה,למה חזרת מוקדם כל כך?" שאלה אימה של מרי כאשר היא נכנסה בפתח הבית.
"סתם..פשוט..איפה אבא?" שאלה מריה,לא היה לה עוד כוח לשאלות של אימה.
"הוא לא בנמל?"שאלה אימה כלא מבינה. "לא,הוא הלך לפני יותר משעתיים!" אמרה מריה ורצה מהבית בסערה עוד לפני שאימה הספיקה לענות לה.
"זה לא יכול להיות,בבקשה תגידו לי שהוא לא הלך מהקיצור דרך"מלמלה לעצמה מרי,הקיצור היה דרך מלאת עפר,היא הייתה מקצר את הדרך הביתה ,אך הייתה מסוכנת ותלולה מאוד.
מריה רצה לשביל העפר,'בבקשה שזה לא קורה,בבקשה שהכל בסדר!' זה הדבר היחידי שעבר לה בראש.
היא ראתה דמות שוכבת על הרצפה, היא רצה וקיוותה שזהו לא אביה.
היא רעדה כולה,היא שמה את ידיה על פיה,הדמעות החלו לבצבץ,'זה לא יכול לקראת' חשבה. 'זה חייב להיות סיוט! סיוט שעוד לא התעוררתי ממנו'
אך זה לא היה סיוט,אביה שכב שם. ללא רוח חיים. הרוח הקופחת מעליהם. היא ירדה על ברכיה.
"א..בא, אבא בבקשה תענה לי,אבא תגיד לי שאתה חיי,תגיד לי שהכל יהיה בסדר,א..תה תמיד אומר לי את זה במצבים קשים, בזכותך אני ילדה עצמאית,בזכותך אני יודעת מה טוב בשבילי,בזכותך אני יודעת להבדיל בין הטוב לרע" צעקה מריה,היא לא הייתה מסוגלת לאבד אותו. היא ידעה שמתישהו זה יקרה,אבל היא לא חשבה על זה יותר מידיי,היא השתדלה לעזור לו. השתדלה שהוא יעבוד כמה שפחות בשל מחלת הלב שלו.
"מריה" נשעה צעקה,היא סובבה את ראשה וראתה את גיימס רץ לעברה. הוא הסתכל ודמעות איימו לפרוץ מעייניו. מריה הסתכלה עליו בחוסר אונים,עיניה היו אדומות מרוב בכי.
"ת..תלכי,אני אטפל בו" אמר בקושי "את מסוגלת ללכת לביתך?" שאל.
"אני לא עוזבת אותו" צעקה מרי ממררת עדיין בבכי.
"מרי.."אמר משקט ויד גם הוא על ברכיו. "הוא מת..הוא לא יחזור"לחש וחיבק את מרי חזק.
לפתע עבר עובר אורח מין המחוז.
הוא רץ אליהם כשראה אותם. הוא הסתכל על הגופה, "א..אדון אדמניטס" אמר בקול חלוש. ואז הסתכל על מריה החלושה. "אוו יקירתי" הוא אמר בצער.
במחוז המפרץ כולם הכירו את כולם!
"אני הולך לקרוא לעזרה" אמר ורץ.
גיימס ומרי נשארו לבדם,הדמעות של מרי חדלו. תוך רבע שעה הגיעו האנשים לעזור.

~כעבור שנה~