הנסיכה שרצתה את הירח

מעשה בנסיכה שדרה בארמון בארץ רחוקה.
משאת נפשו היחידה של אביה, הלוא הוא המלך, היה אושר בתו. כל מבוקשה היה ממלא, וכל גחמה שמצאה לה היה מיד שולח משרתים לרוב להשביע רצונה ואילו רק הייתה מרוצה. אהב אותה המלך ככל שליבו אפשר לו ובכל מעודו.
ורק דבר אחד הנסיכה רצתה בכל מעודה ולעולם לא גילתה זאת לאביה. היה זה הירח. בדמיונה הנסיכה הייתה מפליגה לה מעת לעת למחוזות רחוקים, ובהם היא הייתה קוטפת את הירח והוא היה מנחמה ומרונן ליבה תמיד, והיא הייתה שומרת עליו מכל משמר ואוהבת אותו אהבת נפש.
ואולם, יום אחד הנסיכה חלתה. למחלתה לא נמצא כל מזור, ועומדה הייתה הנסיכה להימחות מעל פני האדמה. לב המלך נשבר, והלוא בתו הקטנה היא אחד מעדיו היקרים והמפוארים ביותר, ולא היה נותנה בעד שום הון שבעולם. כבש המלך את פניו בכריתו ומחה דמעותיו שסירבו לעמוד מלכת ולא נותנות מנוח.
עיתות באו, והולכת הנסיכה וכלה. פניה נצבעו סיד, הרזון עיטר כעת את גופה ומחלתה הייתה ניכרת בה. חלושה הייתה מכדי לצאת ממקום משכבה. בעודה מבינה כי קצה קרב ובא, שלחה הנסיכה לקרוא לאביה למצוא בו נחמה. מיד ניגש אליה, שואלה מה יוכל לעשות למענה ולא להקל במעט על כאבה וצערה. "הירח", אמרה הנסיכה בקול חלוש. "אני רוצה שתביא לי את הירח". המלך הרצין, הרכין ראשו, ולאחר אץ למלא את מבוקשה של בתו האהובה. מיד גייס את כל משרתיו, ושלחם לבנות מגדל כה גבוה שיוכלו להביא את הירח אל הנסיכה הגוססת. ואולם, לאחר שבוע ימים, נודע למלך כי המשימה שהטיל הושלמה. הירח כעת בנמצא, וניתן להביאו אל בתו הקטנה. שש המלך לספר לה על הדבר. ואכן, הייתה זו הפעם הראשונה מזה זמן רב שזכה לחזות במאור פניה וחיוכה, כשהביא לפניה את הכדור המוכסף. הייתה הנסיכה מאושרת מאין כמוה. היא בילתה בחברת הירח שעות רבות והוא היה לה נחמה לצרתה. לאחר זמן מה, ירד הליל. השמש שקעה לאיטה, והאור שהפיצה החל מתפוגג יחד איתה. חושך ירד על הממלכה. באותו לילה, החושך היה כה עז עד כי היה נדמה שהירח חדל ממאורו. ואכן הירח חדל ממאורו. הממלכה כולה השתוממה, והרי כיצד נפלה עלינו חשיכה נוראה שכזו?
בת המלך החלה נפחדת בעלטה שכיסתה אותה מכל עבר. המלך בא להרגיעה, בהבינו כי אין מנוס מלהשיב את הירח על כנו, פן ירגזו עליו תושבי ממלכתו שלו ולבל יעורו השדים בלבבם ואולי אף בלבבו שלו. התמהמה מעט מחוץ לחדר הנסיכה, ולאחר נכנס, ארשת כבדה על פניו. הנסיכה מיד הבינה במה מדובר. דאובת לב ומלוחלחת עיניים, השיבה הנסיכה את הירח לאביה. המלך הצטער על מר גורלם, ואך לקח את הירח מידיה בחטף, מנפץ את הכאב הנורא שבשתיקתם בהולכו להשיב את הירח למשרתיו. לאחר שעות מספר, הירח חזר למקום משכנו בשמי הלילה והאור חזר אט אט לבתים הישנים ולרחובות הממלכה. הכל הקלו, מלבד הנסיכה המסכנה. בעודה תוהה על הגורל הנורא שנגזר עליה, הביטה בירח הנטוע בשמיים, ולחשה לעצמה: "אוי, כמה שאני אוהבת את הירח", וקולה נדם. הייתה זו הפעם האחרונה בה חזתה בירח שאהבה בכל נפשה. מאז, כל המביט בירח רואה בו צער חודר, כצלקת על מות הנסיכה הקטנה שכל מבוקשה בעת גסיסתה היה להחזיק במאור הליל, להתעטף בו, ולשקוע בו לעולם.