הנסיכה והמסכה 3

את אביה הזועם..אך כשהסתכלה לעיניו היא הופתעה לגלות שחיוך דק נגלה בפניו הקשוחות ועיניו נצצו מאושר.
כי הוא הבין שהנסיכה הקטנה שלו גדלה להיות נסיכתית ואפילו מאוד..
אבל היא לא הייתה שמחה כי אם היא רק יכלה היא הייתה עולה על המטוס הראשון שיזדמן לה.. היא הייתה עושה הכל בשביל שדמיונה יהפוך למציאות.. שהיא תוכל להיות חופשיה אבל בתור היא עצמה ולא בתור מישהי מחופשת.
היא הסתכלה שוב לאחור בשביל להסתכל אל הנסיך הביישן אשר גנב את לבה
אך הוא אפילו לא הסתכל לעברה..
כמה שהיא היתה עצובה לנוכח זה שעד שהיא מתאהבת זה לא הדדי..
אך היא לא ידעה כי גם הנסיך אוהב אותה אבל רק בתור מי שהיא ולא בתור הדמות שהיא עכשיו ובכן.. איך אומרים? 'חבר יכל לראות את החיוך הרחב אבל חבר אמתי יראה את העצבות אשר בעיניים'.
זה בדיוק מה שקרה.. הנסיך ראה את עינייה הגדולות והעצובות ולא הבין מדוע היא עושה זאת לעצמה?
הנסיכה שנעלבה ברחה על סף דמעות אבל אם ראש מורם.. היא יצאה בדרך נסיכתית ורשמית כדי לעשות את כולם גאים.
הנסיך רץ אחרייה ותפס את ידה, היא הסתובבה אליו מופתעת
והוא פשוט חיבק אותה.
והחיבוק הזה היה כל מה שהיא היתה צריכה.. היא הרשתה לעצמה להתייפח עליו אך נזהרה לא ללכלך את בגדיו עם דמעותיה.
הנסיך הרים את אצבעו על סנטרה והסיט את מבטה אליו ועם ידו השניה הזיז את שיערה מאחוריי אוזנה.
הוא כל כך רצה לדבר איתה.. על הכל!
כל כך הרבה שאלות היו לו בראש אבל לא היה לו נעים לבקש תשובות…
היא לקחה אותו למקום הפרטי שלה בארמון..לאגם עם מפל המים העדן והדשא הירוק והפרחים הצבעוניים עם הפרפרים הלבנים מעליהם והעץ הגדול שהצל על הכל.. המקום היה נראה קסום..
היא לקחה את ידו והושיבה אותו לידה מתחת לעץ.
הם התחילו לדבר והנסיכה הסבירה לו הכל.. הוא הבין אותה ואמר לה שהוא אוהב יותר את מי שהיא באמת אז היא הורידה את המסכה ואז הוא רכן לעברה ונישק אותה..
זה היה רגע קסום <3
ומאז הם חיו באושר ואושר עד עצם היום הזה
והנסיכה למדה שהכי טוב זה להיות מי שאתה.
הסוף :)