המפלצת מלוך נס.

החכה של ג'ק חדרה אל קו המים בעדינות כמו בכל בוקר קריר, ואני כרגיל לידו עם חכת הבלאי שלי. אגב תכירו: ג'ק ספרן, הדייג המצליח ביותר באגם ובכלל בסקוטלנד כולה. אני וג'ק אוהבים תמיד לחכות לשעות הבוקר המוקדמות ולהתחיל לדוג כאילו אין מחר. לוקחים את סירת העץ הקטנה שלנו, ושטים אל מרכז האגם השקט שבעירנו.
יום שלישי היום. יום מוצלח. דגנו כעשרים קילו של דגי לוקוס שמנים ובריאים. "הארוחה הבאה תהיה מספקת בהחלט" אמרתי לג'ק. אני וג'ק חוזרים שבעי רצון אל הבתים שלנו ומפנקים את המשפחות.
שמי הוא דייגו שתדעו ותכירו, וכמו שכבר הספקתם להבין, ג'ק הוא החבר הטוב שלי.. חבר ילדות, חבר איכות.

אז אני והוא מתפרנסים מדיג, אז מה?! לא הרבה אנשים עושים כסף כשהם יושבים ומחכים. כך העברנו את כל השבוע, עשינו את הדבר שאנחנו הכי אוהבים לעשות- דיג.
בתחילת השבוע הראשון לחודש, קרה משהו מוזר. אני וג'ק כרגיל לקחנו את סירת העץ בבוקר, ושטנו אל מעמקי האגם. כשהתקרבנו אל מרכז האגם, פינו נפער. רוב הדגים כאילו הפכו למצופים על האגם. הכל פשוט מת.
"כנראה נשפך פה דלק או איזה חומר רעיל מאיזו סירה" שיער ג'ק. זה היה יום של אכזבה. כל הציפיות שהיו לנו קרסו כלא היו. אם לא נשיג כמו בכל שנה את דג הברקודה האיכותי, נאכזב גם את המשפחות שלנו.
אני וג'ק סיכמנו שנקפל את כל הציוד ושנחזור אל האגם השקט בעוד יומיים. עד אז המים יתנקו והאגם יחזור שוב לשרוץ בדגים כהרגלו.
יומיים כבר עברו להם, הסתפקנו עד כה בכל ה"שלל" שאספנו בשבוע שעבר, ועכשיו הגיע הזמן לצאת ולדוג שוב.
יום שני בבוקר, אווירה צלולה והרגשה טובה מטיילת בבטן. אוספים את הציוד, ויוצאים שוב אל האגם העמוק. לאחר חתירה ממושכת, הבטנו אל מרכז האגם, ומאותו הרגע, לא רצינו להאמין למראה ענינו.
שוב, כל הדגים צפים להם על פני המים ללא רוח חיים. כבר התחלנו להילחץ ולא הבנו מה קורה.
לפתע ראינו דג גדול שמפרפר לו על פני המים, זה היה דג הברקודה. יפייפה וגדול, אך כשג'ק הרים אותו והסתכל על כל גופו, הוא כבר לא היה כזה יפה. פצע גדול ומכוער עטף את כל בטנו.

ג'ק התמלא בזעם והשליך בחזרה את הדג אל האגם. הוא התחיל לצעוק כמו משוגע ולבעוט בציוד הסירה ככדורגלן מקצועי ואני, שתקתי. ניסיתי להבין מה לעזאזל קורה פה. לקחתי דלי קטן ומילאתי אותו במי האגם, לקחתי סיכון, ולגמתי. המים טריים. הבנו שהכל בסדר במים אבל ידענו שאנחנו מפספסים פה משהו. "משהו מוזר מאוד קורה באגם שלנו" מלמלתי.
במקום לחפש ולדוג בהתלהבות את דג הברקודה, אנחנו יושבים על הסירה במרכז האגם ונועצים מבטינו על קו המים המתנדנד. ג'ק תמיד מסתובב עם מצלמה עליו, הוא הוציא אותה מכיסו הימני שבמכנסו והתחיל לתעד את המראה המזוויע.
לאחר עוד כמה דקות של תהייה ואכזבה, אחזתי במשוט העץ שבצד הסירה והתחלתי לחתור אל כיוון המזח בחזרה, ואז… קרה המקרה.
בשנייה אחת השתנה זרם המים וסירתנו קיבלה מכה חזקה מאוד בדפנה. ג'ק הועף אל האגם בחוזקה כאבן שיצאה מחיקו של מקלע, ומצלמתו נשמטה מידו והצליחה להישאר על רצפת הסירה.
לפתע המים התחילו להישאב בנקודה מסויימת, בערך כעשרה מטרים ממני. לא הבנתי מה קורה! הייתי כולי עטוף בפחד ובהלה ולא ידעתי למה לצפות. פתאום רגע של שקט שרר באגם. אך הייתה לי הרגשה שמשהו הולך לקרות ולצערי, צדקתי.

ברגע אחד המים הושפרצו כלפי מעלה כמזרקה, ומפלצת ענקית עלתה מגל גדול שזעזע את כל האגם, ואני עומד בפה פעור, משותק! הייתי בהלם טוטאלי. צוואר עבה וארוך מאוד מחזיק בסופו ראש ירקרק ועצום.
זוג עיניים שחורות כלילה אפל מביטות בי, ודמי עוצר את זרימתו בכל עורקי גופי. היא מתקרבת אלי ומריחה אותי. באותו הרגע, אף שריר בגופי לא היה יכול לזוז גם אם הייתי רוצה להזיזו. ליבי קפא במקומו וריאותיי לא יכלו להתנפח עוד. כמעט והתעלפתי במקום.
לאחר שהיא טעמה את גופי באפה, היא מתרחקת מעט, מרימה את ראשה כאילו מסתכלת אל השמיים, ונוהמת נהמה חזקה שגורמת לאגם לרעוד מפחד ואימה. היא מסתובבת, ומתרחקת ממני.
בזמן שהיא מתרחקת ממני באיטיות, אני מתנפל על המצלמה ותוך כדי אני מודה לאלוהים על זה שאני עדיין חי. כיוונתי את עינית המצלמה אל היצור הענק, ולחצתי בחוזקה כזאת שמבטיחה תמונה שלא תישכח לעולם.
המשכתי להסתכל עליה מבוהל, עד שהיא נבלעה אל קו האופק.
לאחר שהסדרתי את נשימתי, התחלתי לחפש אחר ג'ק… קראתי וצעקתי בחוזקה אך לא היו אוזניים שישמעו אותי. עקב המכה שהסירה ספגה, מי האגם התחילו לפלוש אל הסירה ולחבק את כפות רגליי.
חטפתי את המשוטים והתחלתי לחתור אל כיוון המזח כל עוד נפשי בי. למזלי הרע, זה קרה במרכזו של האגם, ויש לי עשרים דקות להגיע לאדמה הבטוחה.
המים חדרו במהירות. חתרתי כמו מטורף עד שלא הרגשתי את שרירי החזה שלי. הסירה מוצפת.

קפצתי אל המים בפחד אדיר! אני כבר רואה את שפת האגם, ושוחה במהירות שלא הייתה מביישת שחיין מקצועי. בלעתי הרבה מים. לאחר 15 דקות לערך, הצלחתי להגיע בבטחה אל המזח.
המום, עייף, לחוץ, מבולבל, מפוחד, נלהב, עצבני ומודאג. אני לא חושב שהייתה הרגשה שלא חוויתי באותו הרגע.
חזרתי בלחץ היסטרי הבייתה וסיפרתי לכולם.
החיפושים אחר ג'ק נמשכו לאורך המזח כשבוע וחצי לאחר המקרה, ואני נשארתי עם תמונה אחת ביד ששווה הרבה יותר מאלף מילים.
את התמונה שצילמתי אתם בטוח כבר ראיתם. המקרה הופץ במהירות בכל מקום ברחבי העולם.
המקרה הנדיר הזה התרחש באגם גדול ומסתורי שהתפרסם עקב הופעתו של היצור. המפלצת האגדית לא חזרה שוב מאז הופעתה הראשונה והיחידה, ונכנסה אל רשימת התעלומות הגדולות בעולם.

לאגם קוראים אגם "לוך נס". האגם המסתורי נמצא במדינת סקוטלנד הקרה. המפלצת מלוך נס כונתה בשם "נסי", ונסי לא נראתה עוד מעולם. עדיין…

אך אם אינכם מאמינים ורוצים אל האגם להיכנס, רק זכרו דבר אחד– יש מפלצת שם בלוך נס.

שלכם,
דייגו.