המלכה הרעה, טובה- שלגייה, הספור האמיתי

היה היה פעם, בארץ רחוקה רחוקה, נסיכה יפיפייה, אך חיוורת לחלוטין. היא גרה בארמון המלוכה, בעוד אביה יושב על כס המלכות. אמה, המלכה, מתתה באופן פתאומי, ואביה, המלך התחתן עם אישה אחרת, אך לפתע הכתה במשפחה עוד מכה; המלך נפתר! זה קרה כשהמלך ואשתו החורגת ישנו ופתאום, משום מקום, סכין הגיעה ושספה את גרונו של המלך. דם אדום, כמיץ עגבניות פרץ לכל עבר והמלכה הספיקה לראות ידה הלבנה כשלג של הרוצח. 'שלגייה… ' חשדה מיד. המלכה יצאה לעבר חדרה של שלגייה. היא גלתה ששלגייה לא במקום, ובמקרה נגעה ברגלה בכפתור מוחבא במיטתה. משם היא גילתה דרך לחדר נסתר, בו רק ראשים חתוכים ומראה מצויים. לפתע, נשמעה צרחה " הצילו! הצילו!". המלכה חפשה את מקור הצעקה וגלתה שהגיעה מכיוון המראה."תצילי אותי! בבקשה! היא מטורפת! היא כל הזמן מכריחה אותי לענות של שאלותיה, כמו 'מי הכי יפה בממלכה' או 'מי הכי מוכשר בממלכה' ואז רוצחת אנשים אלו. היא משוגעת! אוי לא… היא מגיעה! רוצי וקחי אותי איתך!מהר!" צרח בזמן שהמלכה תפסה אותו. הם רצו מחוץ לארמון לכיוון היער. ממבט לאחור שלקחה המלכה, הם ידעו ששלגייה רודפת אחריהם ביחד עם משרתיה על סוסים. המלכה רצה ככל יכולתה, אבל היא לא יותר מהירה מסוסים, וכובדו של המראה האיט אותה, כך ששלגייה התקרבה יותר ויותר. בלי כוונה, המראה החליקה מידה ונפלה על הרצפה. כשסוסיה של שלגייה הגיעו לקרבת המראה, הם האיטו. שלגייה ירדה מהסוס והלכה לכיוון המראה "רחמים…רחמים…" צעק בקול חלוש, מעורר רחמים. "חתיכת בוגד, הלא? עזרת למלכה לברוח…עדיין לא סיימתי איתך!" צרחה ופנתה לאחד הרוכבים.
"הצייד, הצייד!" .
"מה?" שאל בתגובה.
"אני יכולה לסמוך עליך?"
"כמובן שכן!" ענה "הרי אני זה שטיפל לך בשבעת הגמדים כשהם היו מטרד עבורך..".
"טוב. אז אני צריכה שתתפוס את המלכה. עכשיו! היא יצאה לכיוון היע…"
אבל הוא, מצידו, כבר יצא לדרך.
"אל תחשוב ששכחתי אותך, מראה…" אמרה לעברו בזמן שהניפה את אגרופה לאוויר, ועמדה להטיח את אגרופה בכוח רב עליו. צעקה נפלטה מעברו, והמראה התנפצה למיליון רסיסי זכוכית.