גרזן הפנינים

חוטב עצים זקן, גר לא הרחק מן היער. לא עשיר היה, אולם בהחלט שמח בחלקו.
מדי בוקר, היה יוצא את ביתו, ובידו גרזן חלוד. השנים ניכרו בברזל, וכך גם בקת. למרות גילו, ואולי דווקא בגלל, אהב החוטב הזקן את גרזנו הנאמן. גם אם נשמט מדי פעם, עדיין, חיבר החוטב את הגרזן מחדש אל הקת, והמשיך בעבודתו.

במרחק מה מקרחת היער, אותה יצר החוטב במו גרזנו, זרם לאיטו נחל. בנחל, שמועות הילכו בעיירה, חי לו יצור, דובר שפת בני-אדם, וזנבו כשל דג. מעולם לא נצפה היצור על ידי מאן דהו. הטוב הוא? אם רע?
לא שזה משנה לחוטב העצים.

כמדי יום, סיים החוטב את ארוחתו בקרחת היער, שטף את ידיו בנחל, וחזר למלאכתו. הכה החוטב בגזע, והכה פעם נוספת… הגרזן נשמט מקתו. אלא שהפעם נפל הגרזן למים. התכופף הזקן אל הנחל, וללא הצלחה ניסה למשות את הגרזן.
"אוי גרזני הטוב, גרזני הנאמן, אייכה?" נאנח הזקן. 'לו רק היו השמועות נכונות' חשב.

המים השקטים של הנחל החלו להשמיע קולות פכפוך ובעבוע. כאילו משהו עולה מקרקעיתו. נעמד הזקן על שפת הנחל, נכון להושיט עזרה אם חלילה מישהו טבע שם. הוא אולי זקן, אבל שרירי ברזל בזרועותיו.
דקות ספורות חלפו, והנה נגלה הפלא לעיניו במלוא הדרו. איש הדג הוא לא עוד שמועה, כי אם מציאות כהוויתה.

"את צערך שמעתי, ואעל. מה לך אישי הטוב, כי נפלו פניך?" פנה איש הדג אל הזקן.
"הגרזן איתו חטבתי עצים, נשמט מקתו ונפל אל המים" ענה הזקן "דומה כי אבדו עקבותיו".
"המתן כמעה, אישי, כי ראה ראיתי גרזן במצולה"…
חזר איש הדג ובידו גרזן. לא גרזן חלוד, אלא חדש. כאילו זה עתה יוצר, אך טרם נעשה בו שימוש.
"תודה לך, איש הנחל" חייך בהתנצלות "אך זהו לא גרזני. גרזני היה ברזל חלוד, עם חותמת טבועה".
"ארדה נא ואראה, ברשותך, שמא גרזן נוסף אמצא" אמר וצלל מבלי שחיכה לתשובה.
הפעם, גרזן כסף העלה איש הדג. עם חותמת זהה לזו של הגרזן החלוד…

לאחר גרזן הכסף, העלה גרזן זהב. הזקן הודה לו מקרב לב, אך הגרזן האהוב… מה עלה בגורלו?
לבסוף נמצא הגרזן החלוד.
"כן כן, זהו הגרזן. אין מילים בפי. אם רק אוכל להשיב לך כגמולך?"
"כבר השבת אישי הטוב" ענה איש הדג, "לפני שנים רבות נענשתי על מעשיי הרעים. מאיש יבשה הפכתי לאיש ים. מטרתי לעזור לאנשי היבשה, עד כי יכופרו מעשיי אחד תמורת אחד. ועתה, הא לך גם גרזן הכסף וגם גרזן הזהב בנוסף לזה שבידך.

שמח הזקן במתנת איש הנחל, וסיפר בעיירה את אשר קרהו.

צעיר רודף בצע, שמע את סיפורו, וזמם גם הוא לפגוש את איש הנחל. לקח הצעיר גרזן לא חדש, סובבו על הקת עד שנחלש, ויצא אל היער סמוך לנחל. שם, החל חוטב עצים. הוא היכה והיכה, והגרזן – נשמט מן הקת.
"אוי לי כי אבד גרזני" בכה הצעיר "איך אחזור בלעדיו אל ביתי?"
לא איכזב איש הנחל, ואכן גם הפעם הופיע.
"את צערך שמעתי, ואעל. מה לך אישי הטוב, כי נפלו פניך?"
"עצים חטבתי" ענה "ונשמט הברזל מקתו. מה אעשה?"
"המתן כמעה, אישי, כי ראה ראיתי גרזן במצולה"…
חזר איש הדג ובידו גרזן. חדש, כאילו זה עתה יוצר, אך טרם נעשה בו שימוש.
"לא, לא זה הוא גרזני, שלי נוצץ הוא, וחתום בחתימת אומן".

צלל איש הנחל, וחזר עם גרזן כסף. עיניו של הצעיר נצצו, אולם…
"לא, גם זה אינו שלי. גרזני כבד וחזק."
שב איש הנחל אל המצולות, והעלה הפעם גרזן זהב.
"כן" קרא הצעיר בשמחה, "זהו אכן הגרזן שאבד לי."
בטרם העביר לידיו את גרזן הזהב, פנה איש הדג אל הצעיר:
"הזה הוא גרזנך בהן צדק? כי בנפשי דימיתי, כי ראה ראיתי גרזן פנינים שם במצולה".
"המממ, ייתכן. עכשיו כשהזכרת זאת, כנראה סונוורתי מברק השמש, עד כי בטוח הייתי שזהו גרזן הפנינים שלי" והחווה בידו על גרזן הזהב.

שב איש הנחל אל מקומו, ולא עלה עוד.
והצעיר? יושב הוא על שפת הנחל, ומחכה… ומחכה… ומחכה.