ביישנית בממלכה- פרק 6

ג'וסלין ניסתה לשמור על קור רוח."איך שיערת זאת נכון?" היא שאלה.
הנסיך עמד לדבר והיא במידתיות ענתה "המלכה דיברה עליי,נכון?"
"כן" ענה הנסיך.
ג'וסלין חייכה,"אז אתה אחד האחים שאני צריכה לשחק איתם?"
"לא…ממש לא" הוא גיחך "אני הבן הבכור" הוא אמר.
"זה שעוד מעט מתחתן..?" היא שאלה בתקווה שזה לא הוא.
"כן",ענה הנסיך.
"אתה בטח סוחב הרבה עומס ולחץ עליך " אמרה ג'וסלין.
" האמת שיש לי די זמן פנוי היום,לכן אני די משתדל לנצל אותו" אמר הנסיך."סליחה שלא הצגתי את שמי"
הוא הושיט את ידו ואמר ששמו הוא ג'וש,ג'וסלין אחזה בידו ואמרה את שמה, למרות שהוא יודע אותו.
ג'וסלין הייתה כלכך לחוצה שדיברה עם הנסיך,זה היה שונה מאשר שהיא דיברה עם הקול העלמוני.היא ניסתה כמה שיותר להתגבר
על ביישנותה כדי שהנסיך לא יחשוב שהיא איזה נערה משוגעת ואולי הוא יספר זאת למלכה שתפסיק את עבודתה.
"אני חושבת שאני אלך לחפש את האחים שלך כרגע, אחרת במקום למלא את עבודתי אשוחח איתך זמן רב וזו היא לא מטרתי כאן" אמרה ג'וסלין.
ג'וסלין הלכה וחיפשה את האחים, ואחרי סוף כל סוף של חיפושים מיותרים היא מצאה אותם.שני בנים תקפו אותה בפרעות, אחד מהם הפיל אותה במהירות בדשא הירוק.
"תפסנו אותך" צעקו שניהם ביחד.
ג'וסלין ניסתה להיזכר בשמות שבהם קראה המלכה לילדיה."פיטר וארתורו?" שאלה בתמיהה.
"לא לא לא,טיפשה!אני פייר,והקוף השעשועים שלידי הוא ארתור".ג'וסלין ניסתה לשמור על קור רוח,היא הופתעה מהפה הגס שהיה לפייר.
היא חשבה שילדי המלוכה יהיו מנומסים יותר.אבל היא ניסתה להיזכר שבכל זאת הם בנים קטנים.
"נעים להכיר" אמרה ג'וסלין וחייכה חיוך תמים.
פייר לחש לארתור,"היא לעולם לא תשחק איתנו כמו ג'וש"
ארתור לחש לו בחזרה "בוא נגרום לזה שהיא תעוף מכאן בשניה שתגיע".
"רעיון טוב! אבל אנחנו צריכים לשתף בזה את איזבלה וג'ורזייט, זה יהיה הרבה יותר כיף" אמר פייר.
ג'וסלין התרוממה וקמה מהדשא הירוק.היא לא הבינה מה הם לחשו שם אחד לשני,והיא גם לא רצתה לדעת.
"מה אתם רוצים לשחק?",היא שאלה.
ארתור שלף את החרב העצית שהייתה לו וכיוון אותה על ג'וסלין,"את צריכה למצוא קודם את איזבלה וג'ורז'ייט,אם תמצאי אותן תשחקי איתנו ואם לא,אני אגיד לאמא שאת משעממת אותי ואת ופייר ושאת לא צריכה לשחק איתנו".
ג'וסלין ניסתה לשמור על קור רוח,היא חשבה שהם שניי הילדים הכי חצופים שהכירה בממלכה,איך ילד כזה קטנטן יכול לאיים כך.היא ניסתה לחשוב על רעיון בשביל לשעשע אותם.
"אוקי,אם זה המשחק יש לי עוד כמה חוקים להוסיף לו,אני רוצה שתביאו לי 3 רמזים למקום שבו הן נמצאות,אם אני מבזבזת את כל השלושה נגמר המשחק."
"ואם נגמר המשחק,את עפה מכאן" אמר ארתור.
"עשינו עסק" אמרה ג'וסלין.
"אבל אני לא רוצה שתביאו לי את הרמז כלכך בקלות,תכינו פתקים ותשימו את זה בכל מיני מקומות שמרמזים איפה איזבלה וג'ורז'יט נמצאות"
אמרה ג'וסלין,היא חשבה שהיא מטומטמת לגמרי והרעיון כלכך מטומטם,ושאין סיכוי שהיא תישאר לעבוד בממלכה הזו הרבה זמן,ומה אם תבטל המלכה את ההנחה על המיסים?היא רק סיכנה את עצמה יותר יותר וכל זה בגלל משחק ילדים טיפשי.
"נשמע כיף" אמר פייר.ארתור בעט בו "אסור להחמיא לאויבות" הוא אמר.
"אבל אנחנו צריכים קצת זמן להכין את הפתקים"אמר פייר
"אז תספרי עד 150" אמר ארתור בנחישות.
ג'וסלין גילגלה את עיניה,"טוב..,אני אתחיל עכשיו" היא הניחה את פניה וידיה על עץ התפוחים והחלה לספור.
ארתור פגש את איזבלה וג'ורז'ייט,פיטר הכין את הפתקים.
במקרה של פייר,הוא לא ידע כלכך לכתוב מפני שהוא היה רק בן שש אז הוא צייר מקומות שירמזו על המקום שבו ג'ורז'ייט ואיזבלה יתחבאו.
פייר הלך לאיזבלה,ג'ורזייט וארתור ושאל איזה מקום הם החליטו להתחבא.
הם לא היו כלכך רחוקים מג'וסלין,כך שהיא שמעה את כל הלחישות שלהן ובכל זאת המשיכה לספור.
ג'ורזייט ידעה לכתוב,אך עם שגיאות מפני שהיא הייתה רק בת שבע אז היא רשמה בצד את הרמזים בפתקים.איזבלה בת העשר חשבה
שג'וסלין שומעת אותם אז כדאי שהם יחליפו מחבוא.והם הקשיבו לה והלכו למקום אחר כדי שג'וסלין לא תשמע אותם.
ג'וסלין הרגישה אבודה,היא חשבה שהמשחק הזה הוא משחק של חיים או מוות.כי אם המלכה תפטר אותה מעבודתה יתכן שאמה לא תצליח לשלם את המיסים,ואז שניהן יגוועו ברעב וימותו.ומצד שני ,אולי הם לא מתכוונים כלכך למה שהם אומרים,אולי הם סתם ילדים חוצפנים.
"149….150…" ג'וסלין סיימה את הספירה.היא שמעה את הצחוקם המתגלגל של ארתור ופייר.והיו לה תחושות שהיא יודעת איפה הם מתחבאים.אבל היא רצתה שהם ישתשעו עוד קצת ויהיו במתח מתי היא תוכל למצוא אותם,אז היא הלכה למקום אחר לגמרי,כדי להסתובב קצת ולהכיר את בית המלוכה.מרחוק היא ראתה את ג'וש מדבר עם איזו נערה שנראתה מאוד מרהיבת עין ומפוארת ועם עוד כמה נערים,היא שיערה לעצמה שהם היו בטח מהמעמד הגבוה.הם ישבו על ספסל אפור וקשיח מסוג של אבן,ולצידם היו שניי פסלי אריות.היא תהתה אם אי פעם בטירה הזו היא תמצא איזה שהוא פגם,כי היא כלכך מדהימה ומושלמת.
ג'וש ראה אותה מרחוק ונופף לה לשלום.הוא סימן לה לבוא,אבל היא צעקה לו שהיא עסוקה.ג'וש בא אליה "נו במה את עסוקה,נערתי?" הוא שאל.
"אני משחקת מחבואים עם האחים שלך" היא ענתה בפשטות. היא לא רצתה להעביר עליהם ביקורת מולו,מפני שגם הוא יכול להגיד למלכה שהיא לא יכולה לעבוד שם יותר.
הנערה המפוארת הרימה את גבתה ושני הנערים שדיברו עם ג'וש תהו מי זו הנערה בעלת תווי הפנים היפות שמדברת עם ג'וש.
"נערים צעירים,אולי די להסתכל עליה כלכך הרבה זמן?היא לא כזו יפה,חוץ מזה יש לה קצת כרס"אמרה הנערה המפוארת בשיא קנאתה.
"לינט,את מקנאה?" שאל אחד הנערים.
"לא לואי ,אני לא מקנאה,אבל אם כל הכבוד אני צריכה לקבל את כל התשומת לב ולא היא,כי אני מתחתנת עוד מעט.חוץ מזה תראו איזו שמלה זוועתית וזולה היא לובשת".
"יכולת פשוט להגיד כן,בשביל מה להמציא סיפורים." אמר לואי.
לינט התעצבנה,"סתום את פיך לואי,אחרת לא אזמין אותך לחתונתי" אמרה בהתנשאות.
"לינט,האיומים שלך לא עובדים עליי,אבל אני לגמרי מבין את קנאתך.את לא צריכה לדאוג,אחרי הכל היא לא בת למעמד שלך ואין בניכן שום תחרות.אלא אם כן יבוא יום והיא תהיה הפילגש שלו." אמר לואי.
"אני חושב שזו היא ג'וסלין,זו שהמלכה דיברה עליה אתמול כל היום" אמר אחד הנערים,שמו היה אדוארד.
"מי כבר מקשיב לדיבורי יתר האלה שלה" אמרה לינט בהתנשאות.
"האמת שאני לא מקשיב כלכך לדיבורי יתר שלה,אבל הקשבתי לסיפור עם ג'וסלין,אני לא חושב שזו היא" אמר לואי.
ג'וש הוביל את ג'וסלין ופינה לה מקום לידו "תכירו זו ג'וסלין,והיא מטפלת באחים שלי כרגע" אמר ג'וש
ג'וסלין קצת כעסה שהוא הגדיר אותה בתור מטפלת,כאילו היא סתם פועלת בארמון,או משרתת.
"אמרתי לך" לחש אדוארד ללואי.
"תכירי,אלה הם לואי ואדוארד,הם החברים שלי לאקדמיה.וזו היא לינט,ארוסתי ואשתי לעתיד". אמר ג'וש בקול חנוק.
ג'וסלין לחצה לכל אחד מהם את הידיים ואמרה בקולה החלש והביישני "נעים להכיר…"
לינט ונשקה לה שני נשיקות בלחי"כך עושים בתרבותינו" אמרה בהתנשאות.
ג'וסלין עמדה להתיישב ליד ג'וש אך לינט נדחפה ואמרה "שבי ליד לואי" ולאחר מכן חיבקה את ג'וש בחוזקה,עד שהוא לא יכל לנשום.
"לינט,תרפי קצת" אמר ג'וש.
ג'וסלין הרגישה אי נעימות מצד לינט,כאילו היא מנסה להציק לה.
לואי שאל "אז לינט כיף לשחק עם האחים הפושטקים של ג'וש?"
"כן…כן..זה מאוד כיף, הם משעשעים" הכחישה ג'וסלין.
"את יודעת שזה בסדר,אנחנו לא נהרוג אותך אם תגידי את האמת" אמרה לינט.
"לא,לא ברור..,אני פשוט לא רוצה לפגוע" אמרה ג'וסלין בהססנות.
"אוי,איזו חמודה.." לינט צבטה בלחייה של ג'וסלין."אתה רואה ג'וש, היא לא רוצה לפגוע באחים שלך כדי שאתה לא תיפגע" אמרה לינט בעוקצנות.
"לא..לא קשור,פשוט הם ילדים והפושטקיות תרד מהם מתי שהוא,אז אין לי סיבה להעביר עליהם ביקורת."
"בכל מקרה אני יודע שהם מציקים וממש קשוחים בהתחלה,אבל אני בטוח שהם יסתדרו איתך" אמר ג'וש.
"אני מקווה…אני חושבת שנטשתי את האחים שלך ליותר מידי זמן,אני חייבת לחזור" להתראות חברים.
ג'וסלין הושפלה ורצתה רק לזרוק על לינט הזוועתית שיח של ורדים קוצני.