ביישנית בממלכה -פרק 3

הנערה חזרה לביתה לאחר לימודים עם המורה הנוקשה שהעמיס עליה כל הזמן.
ולהפתעתה ראתה את אמה מחכה לה בקוצר רוח."ג'וסלין הפעם את הולכת איתי לשלם מיסים למלכה" הנערה נבהלה מהלחץ השונה שהפעילה האם על ביתה.
"אבל אני לא רוצה ללכת למלכה,היא תתלונן על כך שהעמידה שלי לא זקופה" אמרה הנערה.
"היא לא,תאמיני לי שכל מה שמעניין אותה זה המיסים"אמרה קריסטאן בקול בוטח.
"בפעם הקודמת שהלכתי היא צבטה אותי בלחי בחוזקה וזה כאב לי במשך שבוע ימים" אמרה ג'וסלין בזמן שחייכה.
"אויש אל תמציאי שטיות ,בפעם האחרונה שהיית בבית המלכה,זה היה בגיל 5 ,וחוץ מזה רואים על פנייך המחייכות שאת משקרת " אמרה קריסטיאן.
"נו אמא,אין לי כוח אני רוצה להמשיך לצייר וזה הרבה ללכת " קיטרה ג'וסלין.
"ג'וס בלי תלונות ,אנחנו נוסעים בכירכרה בכלל" אמרה האם.
"אבל כרכרות עושות לי בחילה" אמרה ג'וסלין וגלגלה את העיניה.
"אני רק פועלת לטובתך,יהיה כיף קצת לשאוף אוויר צח ,ואולי גם לשחק קצת עם הילדים העשירים,אני יודעת כמה את אוהבת לשחק עם ילדים מאשר לשוחח עם נערים בגילך" אמרה האם בקול משכנע.
"הו' הכרכרה הגיעה!אנחנו חייבות ללכת" האם החזיקה כ2 מטבעות זהב."אוי..אממ זה לא יספיק.."מלמלה לעצמה,היא לקחה את הצמיד הזהב האהוב עליה ושמה אותו בכיסה.
היא אחזה בחוזקה בג'וסלין ודחפה אותה אל הכרכרה.
הנהג הסתכל על הנערה ואמר,"שלום יפיפיות אתן נוסעות לבית המלוכה?"
הנערה לא דיברה,היא חיכתה שהאם תענה והאם חיכתה שהנערה תענה כדי שזו תהיה הזדמנות מעולה בשבילה לדבר."הנהג התמעמעה,אז..אתן שומעות את מה שאני אומר?"
הנערה הנהנה ודיברה בלחש "כן,כן אנחנו שומעות" אבל אמא שלי אילמת.
האם הסתכלה על הנערה במבט זועם.ופשוט המשיכה לשתוק.
"אוי זה בטח מקרה מצער לנערה בגילך" אמר הנהג.
"לא לאו דווקא,יש הרבה שקט וזה מאוד מהנה בלי צעקות בלי הוראות,רק שקט"
חייכה הנערה ודיברה בקול.
האם התעצבנה,לקחה נייר ורשמה,"את עושה ממני צחוק!" עם המון סימני קריאה.
"אז אתן נוסעות לבית המלכה.נכון?"
"כן,בשביל לשלם מיסים"אמרה ג'וסלין.
האם שמחה שהנערה נפתחה קצת ויכלה לנהל שיחה עם הנהג.כי בדר"כ היא לא מנהלת שיחות עם אף אחד אלא רק עם עצמה והמורה.
"טוב ,הגענו יפיפיות" אמר הנהג.
"תודה רבה"אמרה קריסטאן.ושניהן יצאו מהכרכרה.
וביאטריס אמרה "את היית אמורה לשחק אותה אילמת"
פניה של קריסטאן האדימו "ואת היית אמורה לא להמציא עליי שקרים!"
ג'וסלין אמרה "את לא היית אמורה לערב אותי בשיחה"
קריסטאן האדימה עוד יותר "ואת אמורה לכבד אותי כי אני אמך ולהפסיק להיות ביישנית שכזו,תתפתחי קצת לאנשים!אני עשיתי את זה לטובתך אילו ידעתי שאת תעשי ממני צחוק לא הייתי מביאה אותך בכלל!"אמרה קריסטאן בזעם.
ג'וסלין שתקה."טוב אז אני אחזור"
"לא את לא חוזרת,אחרי כל זה את חייבת להישאר!" האם אחזה בחוזקה בידה של הנערה
ושניהן הלכו אל הטירה.היא הייתה יפה יותר ממה שג'וסלין זכרה.
"וואו זה פשוט יפיפה" אמרה ג'וסלין.היא התלהבה מהפרחים והדשא הירוק מכל דשא שראתה אי פעם,ואת הילדים החמודים משחקים במקלות מעץ כאילו הם מוסקטרים קטנים.
האם שאלה "את רוצה לחכות קצת פה או להיכנס?"
"אני רוצה לחכות פה" אמרה ג'וסלין.
"אז את תיכנסי"קריסטאן צחקקה.ג'וסלין גלגלה את עינייה ולא הבינה מדוע דווקא היום אמה מתכוונת להרוס את חייה.
"אבל את לא עושה ממני עוד צחוק,זה ברור לך?אנחנו מופיעים בפני המלכה"אמרה קריסטאן.
"בסדר אמא,אני אשתדל" אמרה ג'וסלין.
התור לשילום המיסים היה מאוד ארוך.לג'וסלין זה הרגיש כמעט כמו נצח.
"אמא אני חייבת לחכות כאן?משעמם.." אמרה ג'וסלין.
"כן,את נשארת פה"אמרה האם.
"למה את חייבת להיות כזו קשה?" שאלה הבת.עברו כשעות ספורות לבנתיים התקדמו האם והבת בתור.ובזמן הזה קריסטאן שוחחה קצת עם האנשים בתור בקשר למלוכה.
מכיוון שג'וסלין השתעממה כלכך,היא עזבה את קריסטאן מבלי ששמה לב.
והסתובבה קצת.היא התרשמה מהתמונות ומהאיורים שהיו בארמון.
היא ראתה הרבה ציורים של סוסים,ושל זוגות אוהבים והציורים הללו לא היו פחות טובים משלה."הציור הזה די מלוקק מפתטיות ,אני לא מבין איך את מתרשמת ממנו בכלל"
ג'וסלין הסתכלה לעומק בתמונה של הזוגות האוהבים,"מה כלכך פתטי באנשים אוהבים?"
היא שאלה בזמן שהסתכלה בתמונה.ואז שוב שמעה את הקול העמוק והעלמוני הזה.
"בתמונה הזו אין שום ריאליזם,זה נראה כאילו הדמיות חיות בבועה,כאילו הם לא פגשו ביום אחד של ריב"ולכן התמונה הזו עושה לי חשק להקיא.אמר אותו האיש עם הקול העלמוני
"מה רע בלחיות בבועה?אחרי הכל הבועה הזו מקסימה,התחושה הזו.אפילו שהבועה הזו תתפוצץ יום אחד,אתה יודע שחווית אותה בדרך המקסימה ביותר.ואתה תמיד תזכור את הבועה הזו."אמרה ג'וסלין
,"היית בבועה כזו פעם?" שאל אותו קול עלמוני.
"מעולם לא" אמרה ג'וסלין."סלח לי,אבל זה לא נראה מנומס לנהל שיחה עם מישהו זר שאני בוהה בתמונה כך מבלי לראות אותך,אדון."
זה בסדר אמר הקול העלמוני,"אני חושב שזה הרבה יותר נוח לנהל כך שיחות"
"ממש לא,זה מוזר אם אנשים היו רואים אותנו כבר היו חושבים שהגענו מאיזה בית מכשפות באזור" צחקקה ג'וסלין.
היא שאלה,"כדאי לי להסתובב ולראות אותך?"
הקול העלמוני ענה במהירות,"לא"
"אני לא יכולה הסקרנות גוברת" אמרה ג'וסלין.
פניה של ג'וסלין היו מבוהלות ומופתעות.