אגדה מודרנית- פרק נסיון! (ההרשמה פתוחה)

"איימי! קומי כבר את תאחרי ללימודים עוד הפעם. אני לא רוצה לקבל עוד פעם טלפון מהמורה"
שמעתי את אמא מהקומה התחתונה. אוישש, אין לי כוח לכלום היום, במיוחד לא היום. בלית ברירה משכתי את השמיכה מעליי והתקדמתי לעבר הארון. ממממ מה ללבוש? אחרי הרבה מחשה ומספר מדידות (שאין לי זמן אליהן) בחרתי שמלה תכולה, עם חגורה לבנה. שמתי נעלי בובה לבנות ונגשתי לחדר האמבטיה. אני שונאת לשים מסקרה, הריסים שלי בלונדיניים וכשאני צובעת אותם, הם מכוערים. גם אודם אני לא אוהבת. רחצתי שיניים, שמתי גומייה על היד, וירדתי במדרגות.
בלי להגיד מילה לאמא, אבא או תומי, לקחתי את ארוחת הצהריים שלי בשקית החומה, את השוקו, ונגשתי לכניסת הבית. הרמתי את התיק הורוד זוהר מהרצפה, ויצאתי כדי להספיק את האוטובוס. אני שונאת ללכת. אני די עצלנית, אני גם מעדיפה לא להשתתף השיעורי ספורט. אני לא שמנה שלא מסוגלת, אני פשוט לא אוהבת את זה.
למי שלא יודע, צבע עורי בהיר מאוד, ואני קצת מנומשת בקו האף לחיים. יש לי שיער שטני, חלק וארוך עד אחרי הישבן.
אני בדובה בינוני וטוב, ואני רזה, כולם אומרים לי שאני רזה מיד, שחיפית וכשאני נעלבת הם אומרים שיש בנות שהיו מתות להיות כמוני, ושאין לי סיבה להעלב. יש לי עיניים ירוקות ממש, כמו…. כמו ירוק.
האוטובוס עצר. ירדתי ממנו והבחנתי בג'ן. או ג'נט. אני קוראת לה ג'ן. היא החברה הכי טובה שלי.
אני כל כך מקאנה בה… היא כזאת יפה… למה אני לא כמוה?
"ג'ן!" קראתי אליה. אבל היא לא שמעה. מה חשבתי לעצמי, היא הייתה במרחק 100 מ'. חשבתי לקרוא שוב אבל ויתרתי. למה להתאמץ סתם?
נכנסנו לכיתה ונזכרתי כמה משעממים שיעורי ההסטוריה של מר בנג'מין. לפעמים אני לומדת להעריך את זה שנבחרתי למועצת התלמידים. אני יכולה לצאת מתי שבאלי! המצאתי למורה איזה תירוץ שבקשו ממנו לצאת בשעה הזאת, וברחתי לעץ הגדול.
——————~בינתיים בממלכה ביקום מקביל~——————-
"אההה" פיהקתי פיהוק ענקיי. התעוררתי לתןך מיטתי החמימה, וניחוחה, שאני כל כך אוהבת. קראתי לקלורה, המשרתת הראשית שלי. "כן גבירתי" היא ענתה כמו תמיד.
"אין צורך, קלורה, כל מבוקשי הוא כוס קקאו." גחכתי בתוכי. בזמני הפנוי עם שליח ממלכה שכנה, גיליתי, שלכוס קקאו קוראים, "שוקו" איזה מן שם מבדח. קלורה הסתלקה מבהירות מן החדר. קמתי אל חדר הבגדים, ובחרתי שמלה מפוארת. הלא היום זה יום חשוב, היום מכתירים אותי למלכה! רק… נכון, עלה במוחי שיעור ה"נימוסים" שאני צריכה לעבור היום.
אולי… אתנהג כחולה, וישחררו אותי. אני יודעת שהו מעשה קונדס, אך אחרי הכל, אף אחד לא נפגע.
(הצצה לפרק הבא:
התעוררתי במקום מוזר. טוב. לא מוזר, יפה. לא יפה, מדהים! לקח לי זמן לקלוט הכל…. היו שם חלונות גדולים, שולחנות מפוארים וגדולים, רצפות מעוטרות, היה חריץ קטן בין שתי הדלתות הענקיות של החדר (או האולם) ששהיתי בו. הצלחתי לראות כמה משרתות נדמה לי, ומישהו עם מקטורן מהודר.
התעוררתי במקום מוזנח מאוד… הכל היה שם קטן מאוד.. החדר הקטן ההוא היה חשוך. איפה חדרי בארמון? סרקתי את החדר וגיליתי שולחן כתיבה ועליו כמה דפים מצויירים, מראה, ותמונה שלי. רגע, איך יש כאן תמונה שלי? זהו לא החדר שלי. לפחות אני מקווה שלא.