מעמקי הזמן

לקח לי זמן לפקוח את עפעפיי.
הם היו כבדים כמשקולת וכואבים כדקירת מחטים.
אך אט אט ובמאמץ רב הם נפקחו, ואיתם באה תחושת ערפול וסחרחורת קשה, אף על פי ששכבתי על רצפה יציבה ונוקשה.
סגרתי את עיניי מיד, מייחלת שהתחושה תעבור.
שערי החלק והבהיר היה מפוזר על הרצפה באי סדר מוחלט.
רציתי להזיז את הידיים, לשפשף את עיניי בפראות, להתחיל לעכל את המציאות, אך לשווא.
כל גופי היה מרותק לרצפה, ולא נראה שהוא הולך לזוז משם בקרוב…
כך שכבתי.
שניות, דקות, אולי אפילו שעות.
תחושת הזמן אבדה לה אי שם במודעות.
שוב, ניסיתי להניע את ידי, לחזור להכרה מלאה.
הפעם הן נעו, שריריהן נמתחו חזק, וכאב החל להתפשט במורד ידיי, מאיים לשתקם.
זעקת כאב נמלטה מפי, והדהדה בין קירות החדר בו שכבתי, כמעט ללא ניע.
למרות הכאב המאיים לתלוש את ידיי מגופי, המשכתי ומתחתי את ידי עד אשר מפרקיהן ננעלו לגמרי.
אגרפתי את כפות ידי בחוזקה, עד אשר הסהרונים נחפרו עמוק בעורי ויצרו סימנים אדומים שקועים בצורת חצי עיגול מושלם.
לפחות עכשיו אני יודעת שהדם חזר לזרום בקצב סדיר בגופי…
קירבתי את ידי לעיניים, ושפשפתי את עפעפי בפראות, עד אשר וויתרו על מאמציהם להישאר סגורים, ונפתחו.
הייתי צריכה למצמץ פעמים רבות, עד שתחושת הגירוי עברה לה.
מול עיניי התגלתה התקרה של החדר בו אני נמצאת.
על התקרה צוירה במקצועיות תמונה ענקית, עצומה בגודלה, שתיארה מלחמה בין מלאכים – עורם צח כשלג, וכתמים אדומים כארגמן כיסו את גופם ובלטו על הרקע הלבן המסנוור.
כנפיהם פרוסות לרווחה, נוצצות לאור השמש.
גופם עירום, יופיים קטלני, ארשת פניהם עצובה, מהולה באכזבה;
אויביהם למלחמה היו שטנים – כל גופם אדום, עז כדם, ראשיהם מעוטר קרניים.
חלקן גדולות, חלקן קטנות, חדות כסכין, ובידיהם החזיקו קלשונות משולשים חדים ואכזריים.
פרצופם כועס, מתעב.
בצד, עמדו להם בודדים מלאכית וסטן חבוקים, מחזיקים ידיים, עיניהם דומעות ומופנות כלפי המלחמה.
התקרה היתה מוכרת לי, אך לא ידעתי מהיכן.
הציור היה מפורט, צויירו בו עוד המוני פרטים, אך היה קשה לראותם, עקב האבק האפור שכיסה אותו, והערפל הירוק והסמיך שהקיפו, נע וזע מעצמו, מסתלסל בספירלות קטנות וחינניות.
בפינות החדר נתלו קורי עכביש עבים ולבנים למדי, מחליאים ומחרידים במראם.
ראשי היה צלול, יכולתי לחשוב בבהירות.
למרות כך, טרדו אותו אין ספור מחשבות ותהיות.
מה קרה פה? מי אני? מהי זהותי? ולמה לעזאזל אני פה?
כל כך רציתי לדעת את התשובות לשאלות הללו, הרצון ממש בער בי.
לכן החלטתי לעשות מעשה.
הרמתי את פלג גופי העליון.