סופו של הנער הלוחם (7)
לאן היא לוקחת אותי? מה זה המקום הזה? העצים הולכים ונעשים צפופים יותר, והכול מחשיך… אני כבר לא רואה כמעט כלום, מלבד שיערה הזהוב של הנערה הקטנה, כמו סמן אור שמראה לי לאן ללכת. לא שזה משנה, כיוון שרגליי נושאות אותי באופן בלתי רצוני…
"תעזבי אותה." אני שומעת לחישה. גם הנערה שומעת, כיוון שהיא נעצרת ומביטה הצדה. היא נראית מבוהלת. צביטה בלב מקפיצה אותי. הוא כאן! הוא עקב אחרינו וכעת הוא בא להציל אותי!
"תעזבי אותה. אם את יודעת מה טוב בשבילך, תעזבי אותה ותניחי לה." מבינות העצים הצפופים יוצא זאב ענקי. עיניו הצהובות רושפות בחשכה. הוא מתקרב אל הנערה הקטנה ושיניו הגדולות והחדות כתער מנצנצות בחושך. הנערה שולפת מכיסה את התליון שלה ומנדנדת אותו אל מול הזאב.
"הכשפים שלך לא עובדים עלי." הוא אומר, ונובח. הנערה נופלת אחורה באימה, ונמלטת משם אל תוך החושך הדומם. ולפתע אני מרגישה איך הגוף שלי חוזר אלי. רגליי שוב נשמעות לי. הכישוף הוסר.
"תעלי עלי." מצווה הזאב. "יש לנו הרבה עבודה."
אני מטפסת על גבו והוא דוהר בחושך.
"לאן אנחנו הולכים?" אני שואלת.
"אני מחזיר אותך לצריף שלך. רק את יכולה להציל אותו."
"להציל אותו? את הנער? אבל הכישוף הוסר!"
"הוא הוסר ממך. הנער עדיין לכוד עמוק בתוך כוח התליון של הפיה. ורק את מספיק חזקה לשבור את הכישוף."
היער הולך ומקבל צורה מוכרת יותר, ואני כבר רואה את הצריף במרחק. אני חושבת לעצמי שזה נורא מוזר, שאני היחידה שיכולה לשבור את הכישוף. בכלל, מאז שהגעתי לכאן גיליתי שיש לי כוחות שלא ידעתי שקיימים בי… שברתי את השרשרת שכבלה את הנער. וכעת אני אנסה לשבור את הכישוף שכולא אותו…
תגובות (0)