משלי הנבוכים 6 – המלך והעני

לפני שנים רבות בעיר הרחוקה חיי לו איש אחד. היה הוא עני ומסכן, ואין איש אוהבו. חיי לו האיש בבדידות איומה ועוני עצום. ובמדינה שבה היה חיי האיש שלט המלך. המלך היה חיי בארמון מפואר, ורק בודדים יכלו להיכנס אל הארמון בכדי לפגוש את המלך.
יום אחד חשב לעצמו האיש העני: " אם המלך הוא השולט על כל אנשי העיר, הרי לא ייתכן שלא אהבם, והרי אני בין אנשי העיר גם, לכן גם אותי המלך אוהב. לא כך?" התמלא העני ברגשות הגאווה. הרי הוא עפר ואפר, העני שבעם, אבל יש מי שאהבו – המלך בעצמו. החליט האיש העני לפגוש את המלך. ארז חפציו ובא אל הארמון.
שאלוהו השומרים:
– למה באת?
– באתי לפגוש את מי שאוהב אותי, – ענה האיש, – את המלך
– וכי אין לך אוהבים בין אנשי עירך? – שוב שאלוהו השומרים
– אין – ענה האיש,- רק המלך אוהב אותי
– לא תוכל להיכנס אל הארמון ולפגוש את המלך, -ענו השומרים
– מדוע? – תמה האיש.
– כי לא את המלך הנך מבקש לפגוש, אלא את מי שיאהבך… לך מצא לך אוהבים בין אנשי עירך.
הצטער האיש העני. הלך ושב אל ביתו. בכה בכי מר אך לפתע נזכר, שיש לו קרובים ושכנים ששנים רבות לא דיבר עמהם. יצא האיש מביתו והחל לדרוש בשלומם, להזמינם אליו לסעוד לחם, וגם הם הזמינוהו אל ביתם. הכיר האיש עלמה חסודה ונאה, ואף התחתן עמה. נולדו להם ילדים חמודים, מתוקים ושובבים. וכך היו לאיש העני אוהבים רבים ויותר הוא לא הרגיש בודד.
אך עדיין היה עני האיש. והחליט ללכת למלך ולבקש ממנו ממון, הרי יש לו ממון לרוב ולמה שיחסוך מהאיש העני את ממונו? ארז חפציו ובא אל הארמון.
שאלוהו השומרים:
– למה באת?
– באתי לפגוש את מי שייתן לי את ממוני, – ענה האיש, – את המלך
– וכי אינך יכול לעמול לצורך פרנסתך? – שוב שאלוהו השומרים
– יכול, השיב האיש, – אך ידי אינה משגת כל צורכי.
– לא תוכל להיכנס אל הארמון ולפגוש את המלך, -ענו השומרים
– מדוע? – תמה האיש.
– כי לא את המלך הנך מבקש לפגוש, אלא את מי שיפרנסך… לך מצא לך פרנסה אצל אנשי עירך.
הצטער האיש העני. הלך ושב לביתו. בכה בכי מר, אך לפתע נזכר, שמוכשר הוא באומנות ומלאכה, וכך ישיג לו פרנסה נאה. ועוד חשב האיש לעצמו, שמא כבר יש לו כל צורכו, ואולי כל מה שכה חפצה נפשו אין הוא צריך כלל ועיקר. כך או כך אך הגיע היום בו האיש לא הרגיש עני ואביון. והיו לו כבר אוהבים לרוב ופרנסה בשפע.
בעיר הרחוקה היה חיי לו האיש שכבר לא היה עני ובודד. ובמדינה שבה היה חיי האיש שלט המלך. המלך היה חיי בארמון מפואר, ורק בודדים יכלו להיכנס אל הארמון בכדי לפגוש את המלך. חפץ האיש לפגוש את המלך. ארז חפציו ובא אל הארמון. שאלוהו השומרים:
– למה באת?
– באתי לפגוש את המלך,- אמר האיש.
– שמא הנך זקוק לדבר מה מן המלך? – שוב שאלוהו השומרים
– לא, – השיב האיש, – רק את המלך לבדו חפץ אני לראות
פתחו השומרים את שערי הארמון לפני האיש, והוא נכנס פנימה והחל לצעוד בדרכו לפגוש את המלך.