מעשה ממלך עניו

מעשה במלך אחד והיה לו חכם,

אמר המלך להחכם: "באשר שיש מלך שחותם עצמו שהוא 'גבור גדול ואיש אמת ועניו', והנה, גבור – אני יודע שהוא גבור, מחמת שסביב מדינתו הולך הים ועל הים עומדים חיל על ספינות עם הורמאטיס [תותחים], ואינם מניחים להתקרב, ולפנים מן הים יש מקום שטובעין בו שקורין זומפ [ביצה טובענית] גדול סביב המדינה, שאין שם כי אם שביל קטן, שאינו יכול לילך שם כי אם אדם אחד, וגם שם עומדים הורמאטיס, וכשיבוא אחד להלחם, מורים עם ההורמאטיס. ואי-אפשר להתקרב לשם. אך מה שחותם עצמו 'איש אמת ועניו' – זה איני יודע. ואני רוצה שתביא אליי הפאטרעט [דמות דיוקן] של אותו המלך", כי יש להמלך כל הפאטרעטין של כל המלכים, והפאטרעט שלו לא נמצא אצל שום מלך, כי הוא נסתר מבני-אדם, כי הוא יושב תחת כלה [וילון], והוא רחוק מבני מדינתו.

הלך החכם אל המדינה, אמר החכם בדעתו: שצריך לו לידע מהות המדינה, ועל ידי מה ידע המהות של המדינה? על-ידי הקאטאויש של המדינה (הינו עניני צחוק, שקורין קאטאויש). כי כשצריכים לידע דבר, צריכים לידע הקאטאויש של אותו הדבר.
(כי יש כמה מיני קאטאויש: יש אחד שמכוון באמת להזיק לחברו בדבריו, וכשחברו מקפיד עליו, אומר לו: "אני מצחק", כמו שכתוב: [משלי כו] "כמתלהלה" וכו' ואמר הלא מצחק אני" וכן יש אחד שמתכון בדרך צחוק, ואף-על-פי-כן חברו נזוק על-ידי דבריו, וכן יש כמה מיני קאטאויש, ויש בכל המדינות מדינה שכוללת כל המדינות, ובאותה המדינה יש עיר אחת שכוללת כל העירות של כל המדינה שכוללת כל המדינות, ובאותה העיר יש בית אחד שכוללת כל הבתים של כל העיר שכוללת כל העירות של המדינה שכוללת כל המדינות, ושם יש אדם שכלול מכל הבית וכו', ושם יש אחד שעושה כל הליצנות והקאטאוויש של המדינה.)

ולקח החכם עימו ממון רב, והלך לשם וראה שעושים כמה מיני ליצנות וצחוק, והבין בהקאטאויש שהמדינה כולה מלאה שקרים מתחלה ועד סוף, כי ראה שעושין צחוק – איך מאנים ומטעים בני-אדם במשא ומתן, ואיך הוא בא לדון בהמאניסטראט [ערכאה נמוכה] ושם כולו שקר ומקבלין שוחד, והולך להסאנד [ערכאה גבוהה יותר] הגבוה יותר, וגם שם כולו שקר, והיו עושים בדרך צחוק אן שטעלין [כעין הצגה] מכל הדברים הללו.

והבין החכם באותו הצחוק, שהמדינה כולה מלאה שקרים ורמאות, ואין בה שום אמת, והלך ונשא ונתן בהמדינה, והניח עצמו להונות אותו בהמשא ומתן, והלך לדון לפני הערכאות, והם כולם מלאים שקר ושחדים, וביום זה נתן להם שחד, למחר לא הכירוהו, והלך לערכאות גבוה יותר, וגם שם כולו שקר, עד שבא לפני הסאנאט [ערכאה עליונה יותר], וגם הם מלאים שקר ושחדים, עד שבא אל המלך בעצמו.

וכשבא אל המלך ענה ואמר: "על מי אתה מלך? שהמדינה מלאה שקרים כולה, מתחילה ועד סוף, ואין בה שום אמת" והתחיל לספר כל השקרים של המדינה, וכשהמלך שמע דבריו, הרכין אזניו אצל הוילון לשמוע דבריו, כי היה תמוה להמלך שימצא איש שיודע מכל השקרים של המדינה.

והשרי מלוכה ששמעו דבריו היו כועסים עליו מאוד, והוא היה מספר והולך השקרים של המדינה, ענה ואמר (החכם הנ"ל): "והיה ראוי לומר שגם המלך כמותם, שהוא אוהב שקר כמו המדינה, אך מזה אני רואה איך אתה איש אמת, ובשביל זה אתה רחוק מהם, מחמת שאין אתה יכול לסבול השקר של המדינה"

והתחיל לשבח המלך מאוד מאוד, והמלך, מחמת שהיה עניו מאוד, ובמקום גדלתו שם ענותנותו, כי כן דרך העניו, שבכל מה שמשבחין ומגדלין אותו יותר, נעשה קטן ועניו יותר, ומחמת גודל השבח של החכם, ששיבח וגידל את המלך, בא המלך בעניוות וקטנות מאוד, עד שנעשה אין ממש ולא היה יכול להתאפק, והשליך את הוילון לראות את אותו החכם, 'מי הוא זה שהוא יודע ומבין כל זאת' ונתגלה פניו, וראה אותו החכם, והביא הפאטרעט שלו אל המלך.