מסעותיו של סבסטיאן

סבסטיאן נשם את נשימתו האחרונה.

לרגע, הוא היה בטוח שבזה זה נגמר. הוא מת. הוא היה קצת מבואס, כי זה אומר שהוא יחמיץ את טורניר הבינגו הגדול של יום שני. וסבסטיאן אהב מאד בינגו, וגם היה מאד מוכשר. הוא זכה בתשעת הטורנירים האחרונים של בית האבות, והיה לו קצת עצוב שהרצף הזו עומד להישבר. אבל כל זה כבר לא היה ממש קריטי לסבסטיאן, מתוקף העובדה שהוא מת.

זה לא היה המוות שסבסטיאן ציפה לו. כאתיאסט למופת, הוא היה מוכן נפשית לנצח של כלום ושום דבר, אבל למעשה היה כאן די הרבה. סבסטיאן עמד באמצע תחנה ענקית וריקה לחלוטין, שהזכירה לו באופן מעצבן במיוחד את התחנה המרכזית בתל-אביב. סבסטיאן נאנח. זהו המקום בו הוא עומד לבלות נצח? הוא שנא את התחנה המרכזית בתל אביב. מבחינתו נצח של כלום ושום דבר היה עדיף. לפתע, שמע סבסטיאן קול של צעדים. היה זה די תמוה, מכיוון שהתחנה עדיין היתה ריקה לחלוטין. לפתע, מתוך האוויר הריק, צץ לפתע איש קטן וסגול. "או, תראו מי הואיל בטובו להגיע סוף-סוף. כבר תכננתי לסגור את המקום וללכת בלעדיך.", אמר האיש הסגול בעצבנות מובהקת וסימן לסבסטיאן לעקוב אחריו. "כפי שאתה רואה, כ-ו-ל-ם כבר הגיעו והספיקו ללכת. כל מי שהיה צריך לבוא היום. אבל רק סבסטיאן לוקח את הזמן, מתנדנד לו בניחותא בין חיים ומוות… זה חוסר התחשבות בסיסי, אם אתה שואל אותי. לא משלמים לי שעות נוספות על זה שאני מחכה לך כאן. וגם יש לי משפחה בבית.", המשיך האיש הסגול לרטון לעצמו, "נו, אתה בא?!", סינן לעבר סבסטיאן ההמום, שעדיין לא זז ממקומו. סבסטיאן התעשת והחל לעשות את דרכו בעקבות האיש. "באמת, אתה גרוע כמעט כמו המתאבדים.", המשיך האיש הסגול בתלונותיו, "הם מגיעים לכאן, הרבה לפני זמנם, ומאריכים את התורים וזמני ההמתנה בכמה שעות טובות! ואנחנו לא בדיוק יכולים לשלוח אותם חזרה, נכון?". האיש הסגול הוביל את סבסטיאן לכיוון חדר המתנה עצום וריק, והלך לאחד ממסופי המחשב שבקצהו. "תעמוד כאן בבקשה," הוא סימן לסבסטיאן על איקס גדול על הרצפה ליד המסוף, "ואל תזוז.".

סבסטיאן אזר אומץ והחל לדבר: "איפה אני לעזאזל? מי אתה? מה אתה? למה היי-פייב התפרקו?". האיש הסגול לא הרים את מבטו מהמסך בעוד מקליד במהירות: "אתה בתחנת רילוקיישן לחיים הבאים, כאן אנחנו נקבע מה אתה הולך להיות בגלגול הבא. אני עובד כאן, כפי שאתה יכול לראות.", האיש הרים את מבטו מהמסך:"ואני ממש לא הולך לענות לך על השאלה האחרונה.". סבסטיאן עדיין היה מלא שאלות כרימון:"מה זאת אומרת רילוקיישן? זה סוג של גלגול נשמות? האם כל הדתות בעולם טעו בנוגע לתפיסת עולמם?" האיש הסגול המשיך להקליד: "לא לגמרי. ההינדים היו די קרובים בסה"כ, אבל היה שבט אחד קטן בנפאל שצדק לחלוטין. אבל השבט הזה גם החליט שלהשקיע את כל הכסף שלהם במייספייס יהיה רעיון מעולה, אז אתה יכול לדמיין לעצמך מה קרה איתם. או, הנה. סוף סוך מצאתי את הקובץ שלך." אמר האיש הסגול והעלה חיוך ראשון על פניו. סבסטיאן נלחץ: "רגע, מה זאת אומרת מה אני אהיה בגלגול הבא? אני אהיה איזו חיה או משהו? כלב, או חתול, או פרה?", סבסטיאן נרעד מהמחשבה. "בבקשה אל תהפוך אותי לפרה…" "תירגע,", אמר האיש הסגול: "אנחנו הופכים רק אנשים ממש גרועים לחיות. לפי הקובץ שלך, אתה אולי לא קדוש מעונה אבל אתה בסה"כ אדם רגיל לחלוטין, אז אתה הולך להיות יצור אנושי בגלגול הבא שלך." האיש הסגול הפסיק להקליד על המחשב והסתכל ארוכות על מפה של כדור הארץ, מלאה בנקודות לבנות ושחורות שהתחלפו בקצב מסחרר. "אממ, לפי מה שאני רואה כאן… ולפי הנתונים שלך… כן, אתה הולך להיוולד מחדש באזור דטרויט." סינן האיש הסגול וחזר להקליד במהירות. "היה שלום, בהצלחה בחיים החדשים וכל הבולשיט שבדרך כלל אומרים. נתראה עוד 86 שנה בערך." סבסטיאן היה עדיין המום:"רגע, מה זאת אומרת? מה קורה עכשיו? מה-" "אוי כן, כמעט שכחתי," אמר האיש הסגול: "אתה רוצה להיות שחור בגלגול החדש?" "אמ.. מה אמרת?" שאל סבסטיאן בהפתעה. "טוב, אין לי זמן להתמהמה עכשיו. אתה הולך להיות שחור. ברכותיי." האיש הסגול לחץ על כפתור גדול וסגול ליד המחשב. סבסטיאן לא הספיק לשאול עוד שאלות שעלו לראשו, בעודו מוקף לפתע באור בוהק. האיש הסגול והחדר הגדול נעלמו. סבסטיאן החל ליפול מטה במהירות גדולה יותר ויותר. הוא ראה יבשות, חולפות לידו במהירות בזק, מדינות מתקרבות באופן רצחני, מיליוני יישובים וערים-

סבסטיאן נשם את נשימתו הראשונה.