The Jumpers – סיפורו של טיילר סמית' (1) ~ בבקשה תקראו!!! זה סיפור שאני הולכת להשקיע בו המון

המסדרון היה ריק לגמרי, אף אחד לא עבר במחלקת הכוויות בבית החולים פלגלר שבפלורידה. טיילר סמית' ישב במיטתו, חבול כולו מהשרפה. "הוא אמור לעבור עוד כמה ניתוחים עכשיו" שמע את האחות מדברת אל הוריו "הוא יוכל להשתחרר רק בעוד כמה חודשים". הידיעות הרגיזו אותו. הוא עומד לסבול עכשיו במשך כמה חודשים, לעבור ניתוחים מכאיבים ולהיות מרותק למיטתו רק בגלל מעשה מפגר של כמה ילדים. לא, לא מעשה מפגר של כמה ילדים. מעשה מפגר שלו. טיילר ידע שלא היה צריך להדליק את החנות הזו, הוא ידע שלא היה צריך לשרוף את כל הסחורה של בעל העסק המסכן. אבל הוא עשה זאת בכל מקרה, כדי שלא יחשבו שהוא פחדן, כדי שהכבוד שקיבל בין חבריו ישאר שלו ולא יועבר למישהו אחר. הוא נזכר בלילה אמש, נזכר בלהבות שורפות כמעט למוות את בעל העסק חסר העונים, נזכר איך ברגע אחד שינה דעתו ונכנס להציל את אותו הקורבן. כך קיבל את כוויות גופו הרבות שצורבות כלכך. נזכר איך הוציא אותו מהחנות הבוערת מחוסר הכרה, ואז התעלף גם הוא. כל מה שהוא זכר לאחר מכן היה חדרו הקטן בבית החולים, את הוריו המודאגים מסתכלים עליו במבט מאוכזב ואותו האיש – בעל החנות. שוכב במיטה מקבילה לשלו, באותו חדר יחד איתו, עדיין מחוסר הכרה. הוא בהה בו, בכוויותיו הרבות המכסות את פרצופו השליו. ריחם עליו, על הנזק הבלתי הפיך שגרם לו. ריחם על משפחתו, על הפרנסה ואיש המשפחה ששלל מהם ברגע של טיפשות. וריחם על עצמו. לא בגלל כוויותיו הרבות, אלא בגלל שבקרוב יישלח למוסד שוב, למוסד לעבריינים צעירים. שוב יחקרו אותו במשטרה ויפתחו לו תיק חדש (ה-23 כבר) ושוב, הוא יאכזב את הוריו ומשפחתו כתמיד. ולמה זה? כי רצה להרשים את חבריו? כי רצה לשמר את כבודו? הרי הוא ידוע כבר בין כולם במספר תיקי המשטרה הרבים שלו וביכולת לשדוד ולהרוס כל דבר העולה בדרכו. אז מדוע לשחזר את העבר? זה יהיה התיק השני שיפתח לו בעקבות שריפה. אך הפעם גם יתווסף פרט לא פחות חשוב, פגיעה באדם. זו הפעם הראשונה שטיילר סמית' אי פעם פגע פיזית באדם, פעם ראשונה ששרף מישהו כמעט למוות. לכן היה לו קשה לבהות בבעל העסק מתבשל בין הלהבות ומאבד את הכרתו. בגלל זה הוא רץ בעקבותיו, ניסה לכפר על טעותו. תחילה, חבריו היו מלאי מרץ כשהצית את אותה החנות. פרצופיהם קרנו והם שרקו בקולי קולות. כל זה למרות שראו את בעל העסק מתעלף ונכווה למותו. אך כשטיילר החל לרוץ להצילו הם עצרו בעדו, משכו בחולצתו ומנעו ממנו את המעבר לפתח החנות העולה בלהבות. טיילר לא נתן להם לעצור אותו ונכנס לחנות, הרים על כתפיו את בעל העסק ורץ החוצה כווי ומשתעל מהאפר שעמד באוויר. חבריו קראו בקריאות בוז כלפיו עד שהתעלף. מפה לא זכר דבר. 'גם כן חברים…' חשב לעצמו טיילר כששכב בבית החולים במיטתו, 'אפילו לא באו לבקר הבני זונות. השאירו אותי לבד ואפילו לא דאגו לשלומי. אני בטוח שברגע שהגיעו הניידות הם התחילו לברוח, כמו תמיד. השאירו אותי מאחור מחוסר הכרה.'
לרגע ניסה להרגיע את העצבים כלפי חבריו וכלפי מצבו הנוכחי והביט שוב בבעל העסק, שוכב במיטה לידו. מחובר לאינפוזיות ולמכונות הנשמה, לא מזיז אף חלק בגופו. "אני מצטער" הוא החל לומר "אם אתה שומע אותי, אני מצטער!!!" דמעות החלו יורדות מעייניו "אני לא רציתי לפגוע בך. אני מצטער!!!!"