The End of The Planet פרק 6

התפרקתי פעם שנייה באותו היום.
לא ידעתי כבר בשביל מה לחיות, אין לי חברים, אין לי בית, העם המקורי שלי רחוק ממני.
הדבר היחיד שנותר לי הוא אנג'לינה.
אני חייב להיות חזק בשבילה.
הסתכלתי עליה.
בעיניה הכחולות נקווה דמעות. לא עבר הרבה זמן והיא החלה להתייפח.
שוב שקענו בעולם משלנו.
לא שמעתי כלום.
שמעתי אזעקה ברקע, אנשים צועקים דברים לא מובנים. אבל מבחינתי, רק אנג'לינה ואני היינו בעולם הזה.
בסופו של דבר הפרידו אותנו.
אני לא יודע מי זה היה.
אני רק יודע שהובלתי לאיזשהו מקום.
הכניסו אותי לחדר חשוך.
ישבתי מכופף, אני חושב שאזקו אותי לכיסא, אני לא בטוח…
אור נדלק וסימא את עיניי…
לאט לאט התאוששתי, והבנתי איפה אני. אני בחדר חקירות.
מולי עמד המפקד שלי סגן-אלוף מיט אנדרסון.
"אתה יודע איפה אתה?", סינן מיט.
"כן המפקד!"
"אתה יודע למה אתה פה?"
"לא המפקד!"
"אתה יודע שהכל מוקלט ומתועד?"
"כן המפקד!"
"אני ישאל אותך שוב… אתה יודע למה אתה פה?"
"כי חיפשתי את חבר שלי?"
הוא סטר לי. "אל תתחכם".
"אני לא מתחכם המפקד", סיננתי. הלחי שלי התפוצצה מכאבים, אבל למדתי לעמוד בכאבים לאורך השנים.
"אתה הרגת אותו!", התעצבן מיט.
"את מי?", לא הבנתי.
הוא היה חוקר גרוע, הוא מיד הוציא את העצבים, אם הוא חושב שהוא יכול לאיים עליי רק כי אני בדרגה נמוכה יותר ממנו, הוא טעה. מה שהוא לא יודע עליי, זה שהייתי חוקר מצטיין בצבא הישראלי.
"את השומר!"
"אתה ממש דפוק אתה יודע את זה?!"
עוד סטירה. "אל תתחצף אליי ילד!"