The End of The Planet פרק 3

אני לא יודע כמה זמן היינו כך, אך נהניתי מכל רגע.
שתי דפיקות, ומייק פתח את הדלת.
"היי! מה קורה כאן?", שאל עם עיניים נפוחות מדמעות.
אני ואנג'לינה נפרדנו, שנינו מסומקים.
"כלום, אני… היא, אנחנו פשוט דיברנו על ג'ייק", אמרתי בגמגום.
"כן… לא שום דבר מעבר", גם היא גמגמה.
"אתם חוצפנים את יודע את זה?!", התחיל לצעוק מייק, ראיתי שהוא עצבני, "החבר שלנו נהרג בחוץ ואתם שניכם יושבים פה ומתחבקים? אין לך בושה! זה מה שלימדו אותך בחללית של ישראל?!", ובמילים אלו יצא וטרק אחריו את הדלת.
רציתי לצאת אחריו, להסביר לו את העניין, אך אנג'לינה עצרה בעדי, "תן לו להירגע, הוא נסער, זה הכול".
"את לא מבינה, אני מכיר אותו, הוא יכול לעשות משהו רע לעצמו, אני חייב לצאת אחריו".
"לא אתה לא מבין", אמרה, "אני מכירה אותו מאז שהיינו בגן, אנחנו היינו החברים הכי טובים, אתה פה רק שלוש שנים. הוא לא יעשה כלום לעצמו, סביר להניח שינעל את עצמו באחד החדרים, יותר מזה כלום, תדבר אתו בארוחת הערב."
"טוב", אמרתי בכניעה.
אנג'לינה חזרה לעבוד, אני לא יכולתי להמשיך, הלכתי להסתובב בחללית.
חשבתי על ג'ייק.
בכל הזמן הקצר הזה שהכרתי אותו הספקנו לעבור המון יחד.
אני בחיים לא ישכח את היום הראשון שנפגשנו, זה היה אחרי חילופי חיילים בין ישראל לארצות הברית. לא ידעתי למה לצפות, דיברו הרבה טובות על הצבא החזק של ארצות הברית, למרות מה שהם עשו לבני האדם על כדור הארץ. איך שירדתי עטפו אותי כל מיני גנרלים מעוטרים והתחילו לקשקש משהו. הם נתנו לי מדים ונתנו לי מספר חדר. ג'ייק היה שם במקרה, הוא היה צריך להיות במנהלה. הוא היה האדם הראשון שפניתי אליו, כשהראתי לו מספר החדר שלי הוא מיד "או, אז אתה הדייר החדש שלנו, בוא אני יעשה לך סיור".
דבר ראשון הוא לקח אותי לתא, להניח את החפצים שלי. "טוב אז זה התא שלנו, יש כאן שלושה מיטות, כמו שאתה רואה, מעכשיו זה אני, אתה ומייק, אני בטוח שאתה תפגוש אותו במהרה", אמר בקריצה.
הוא עשה לי סיור בכל החללית, הסביר לי מה צריך לעשות.
חמישה צלצולים רועמים במערכת הקריזה.
"הגיע הזמן לארוחת ערב, אני בטוח שאתה רעב", אמר והביל אותי לחדר האוכל.
הוא ידע שאני לא וכל דברים שהם לא כשרים ולכן דיבר עם הטבח מראש.
אחרי שהוא המליץ לי על האוכל הוא הוביל אותי לשולחן.
שם ראיתי אותה, את אנג'לינה, שם התאהבתי בה.
מייק ואנג'לינה הביטו בי במבט מוזר, הם לא הבינו מי בא עם ג'ייק לשולחן הפרטי שלהם.
"תכירו, זה אסף", הציג אותי.
"שלום אסף", אמרה אנג'לינה ביובש והמשיכה לאכול.
"אסף… איזה מן שם זה? מאיפה באת? אתה מרגל? מאיפה אתה מכיר ג'ייק? אתה שטפת לו את המוח?", שאל מייק ברציפות.
"תירגע", אמר לו ג'ייק, "הוא הגיע מישראל, הוא הולך להיות אתנו בחדר. ולא, הוא לא שטף לי את המוח…"
"זה מה שאתה אומר", אמר מייק והתקרב אליי במבט חושב, "אולי יש לו אלקטרודות נסתרות איפשהו, זה קל מאוד לשטוף את המוח בימינו."
הוא החל נוגע לי במצח, מחפש כל מני דברים.
"תעזוב אותו כבר", אמרה אנג'לינה באגביות.
"סתם צחקתי אתך", אמר מייק ושינה את הפרצוף החשדני שלו בחיוך רחב, "ברוך הבא, אני בטוח שנעשה חיים ביחד"