Obligated | פרק 1

הלילה היה שקט,הכוכבים ניצנצו בשמיים,סלע שומם הנמצא באמצע שדה פרחים צהובים,דמות יושבת על הסלע כאשר אור הירח משקיף עליה,שיערה של הדמות היה לבן כמו הירח שזהר,הוא היה ארוך עד ישבנה והתנופף ברוח בעדינות,ידה של הדמות הסתירה את הירח ובין אצבעותיה היה אפשר לראות את עיניה הכתומות, "הירח בטח בודד" היא מלמלה וידה ליטפה את הירח, "כל כך רחוק וכל כך לבד…" היא מלמלה שוב פעם והניחה את ידה על הסלע,רעש סטטי נשמע והעבירה את ידה לאוזנייה שהייתה באוזנה, "גימו" קול גברי נשמע מהאוזנייה "הגיע הזמן" הוא אמר וידה של גימו ירדה בחזרה לסלע "אוקיי" היא ענתה באדישות וקמה על רגליה, גימו לבשה גלימה שחורה ארוכה אשר הגיע לרגליה והתנופפה ברוח, מכנסייה היו כחולים אשר מתחברים לחולצתה הכחולה,פסים אפורים עברו בחולצתה ומכנסתייה,והגלימה הסתירה את ידייה וכתפייה. כאשר קמה היה אפשר לראות את הנוף אשר השקיף למטה,אכן היא עמדה על צוק גבוהה בערך 200 מטרים מעל הקרקע, למטה היה אפשר לראות מבנה יחסית גדול המקיף אותו חומות רבות,ובשטח של המבנה היו הרבה אנטנות בגדלים שונים ושומרים העומדים ושומרים על המתחם, גימו פרסה את ידיה ואור הירח זהר עליה, היה אפשר לראות יופי לא מהעולם הזה,עינייה נצנצו ושיערה זהר,הדמות לאט לאט התקדמה קדימה ונפלה מהצוק כשגופה פונה למטה, גימו צללה למטה לעבר המתחם, לפתע מידה נורה חבל שחור אשר נתקע בצוק והתחילה להתנופף מעל המבנה,כאשר הייתה מעל המבנה החבל השתחרר ונשמע פיצוץ ויריות בשער המתחם.
גומי התגלגלה על גג המבנה וישר נעמדה "אני בפנים" היא אמרה באדישות והתחילה לרוץ לכיוון הדלת המובילה למדרגות, הדלת נפתחה בפתאומיות והיה אפשר לראות שניי שומרים עומדים ומכוונים את רובם לכיוונה, אבל לפני שהספיקו לעשות משהו גומי הגיעה אלהם, היא קפצה והכניסה בעיטה לאחד השומרים לסנטר אשר שלח אותו למעלה וגרם לו להיות חסר הכרה, במהירות כאשר נחתה על הקרקע, התכופפה והפילה את השומר האחר והכניסה לו אגרוף חזק לגרון אשר חנק אותו, היא הרימה את אחד הרובים שנפל לשומר והביטה בהם במבט אדיש והתחילה לרדת במדרגות הבניין, היה אפשר לראות רובוטים מפותחים אשר נראים כמו בני אדם נלחמים אחד ובשני,יריות של רובים עפים לכל הכיוונים, קבוצה אחת הייתה השומרים,הלובשים חליפות לבנות וקסדה לבנה, הם לבשו משקפות על העיניים אשר זהרו בצבע כתום, הקבוצה השנייה לבשה גלימות שחורות, בדיוק כמו גימו, שני הקבוצות נלחמו אחד ובשני ופיצוצים התרחשו בשני הצדדים.
——-
בוקר, הציפורים מצייצות על חוטי החשמל והשמש זורחת בשמיים, אנשים יוצאים מביתם לעבודתם ותלמידים יוצאים לבית סיפרם, שעון דיגיטלי היושב על שידה שלידה מנורה כבויה, המראה את השעה 06:29, על המיטה שכב נער הנראה בן 16, שיערו של הנער היה חום והגיע עד ערופו, הוא לבש חולצה לבנה ובוקסר צהוב אשר כתוב עליו "Deal With It" באותיות שחורות, סמיכתו חיסתה חלקית מרגלו ומידו והיה אפשר לראות אותו יושן ברוגע, השעון עכשיו הראה 06:30 והתחיל לרעוד ולצלצל, הנער פתח את עיניו באיטיות והביט בתיקרה,הוא לאט לאט התיישב ולחץ על הכפתור אשר עצר את רעש השעון וקם מהמיטה,הוא ניגש לשירותים כאשר שיערו פרוע ועיניו אדישות מעייפות, הוא צחצח את את שיניו ושטף את פיו, הוא ירד במדרגות הבית ואמר "בוקר טוב" בקול אדיש, היה אפשר לראות דמות נשית אשר מניחה 3 צלחות עם אוכל על השולחן, דמות גברית שהתיישבה בשולחן עם מכשיר המראה הולגרמה.
"אה, זאט בוקר טוב האוכל מוכן!" הדמות הנשית אמרה וחייכה "תודה אמא", הדמות הנשית הייתה אימו והגברית אביו, אביו של זאט נראה עסוק ולא התייחס לזאט, אבל זאט כבר רגיל למצב הזה והתיישב בשולחן ליד צלחתו והביט בכסא הריק, "הוא כבר הלך?" זאט שאל את אימו בסקרנות, "כן" היא ענתה והביאה לזאט מיץ "הוא אמר שיש לו התחלה מוקדמת היום אז הוא היה צריך לצאת מוקדם" היא ענתה וחייכה וחזרה לסידוריה, זאט התחיל לאכול ולשתות מארוחתו ולאחר שסיים הניח את הכלים בכיורו, הוא עלה בחזרה לחדרו והתחיל להתלבש בבגדי בית סיפרו,מכנסיים שחורות חולצה לבנה ווסט חאקי שעליו היה את סמל בית הספר, ובין החולצה הלבנה לוסט הייתה עניבה שחורה, הוא סידר את שיערו והרים את תיקו על גבו והביט בשעון שהיה על השידה,06:58 הראה השעון, זאט הלך אל דלת הכניסה של הבית,"יצאתי!" זאט אמר לאימו ואביו ויצא מביתו, "תיזהר בדרכים!" נשמע קול אימו וזאט התחיל ללכת לתחנת הרכבת. כאשר הגיע לתחנת הרכבת היה אפשר לראות המון תלמידים מאותו בית הספר של זאט, זאט עמד כמו כולם וחיכה לרכבת, הוא פיהק וחיסה את פיו עם ידו, לפתע נער הביא לו מכה חלשה בגב אשר העירה אותו "יו!" אמר הנער וחייך אל זאט "אה טאקומי בוקר טוב" זאט אמר בקול אדיש לנער,טאקומי לבש את אותם הבגדים שלבש זאט רק שהוא לבש ז'אקט שחור על הוסט,שיערו של טאקומי היה חום בהיר ועיניו היו חומות. "אתה נשמע עייף! רק התעוררת?" טאקומי,הנער אמר בקול חברותי וחייך, "אני עדיין לא רגיל ללימודים.. רק סיימנו את חופשת הקיץ והשעות שינה שלי השתבשו לגמרי" זאט אמר וגיחך, "מה עשית ער כל שעות הלילה?" טאקומי שאל בסקרנות וחיוך ערמומי הופיע על פניו, "הא…לא ידעתי שיש לך את הצד הזה זאט" הוא אמר והתחיל לצחקק בערמומיות, זאט אשר הכיר את אופיו של חברו טאקומי, הבין על מה הוא מדבר ונאנח "על תיהיה טיפש….." הוא אמר והביט לצד 'אם אמא שלי לא הייתה מתקינה את המערכת הבטחונית החדשה זה היה נכון' זאט חשב לעצמו ונראה מבואס, "טוב טוב אין טעם לחשוב על זה עכשיו! בכל מקרה זאט עשית את עבודת הקיץ נכון? נכון?" טאקומי שאל ולקח את ידו של זאט, "אה כן עשיתי אותה ביום הראשון של החופש" זאט אמר וחייך, "תביא לי להעתיק!" טאקומי אמר בקול מתחנן, "הא?! היה לך את כל החופש לעשות אותה!, למה אתה תמיד מחכה לרגע האחרון…" זאט אמר בבלבול, "אני לא רואה טעם לעשות אותה בחופש! זה בזבוז של זמן!" הוא אמר וצחקק, הרכבת נכנסה לתחנה וזאט וטאקומי נכנסו והתיישבו אחד וליד השני, "הנה" זאט אמר והגיש לו את מחברתו, "יש לך זמן להעתיק עד שעה חמישית!" הוא אמר בקול דואג והביט בו בחשש, "תודה רבה זאט! ידעתי שאפשר לסמוך עליך!" טאקומי אמר וחייך ולקח את המחברת.
לאחר שהגיעו לבית הספר ולמדו במשך כמה שעות הגיעה הפסקת האוכל, זאט הבין ששכח את האוכל שלו בבית ונמרח על שולחנו "ידעתי ששחכתי משהו.." הוא אמר ובטנו קירקרה, לפתע נערה בגילו של זאט הניראת תמימה נגישה אליו עם קופסא של אוכל בידה, "ז–זאט היא אמרה בחשש ופרסה את ידה קדימה לכיוונו "אתה י–יכול לאכול מהאוכל ש–שלי אם אתה רוצה" היא אמרה במבוכה והסמיקה, זאט הביט בה והסמיק גם כן "זה בסדר לין!" הוא אמר ונפנף עם ידיו לצדדים, לין הייתה יותר נמוכה מזאט וטאקומי, שיערה היה חום אשר אסוף לצמה "אני לא רוצה לגרום לך צרות" הוא אמר וצחקק במבוכה, "א–אוקיי" היא וויתרה בקלות והתיישבה בשולחנה, "הנה" טאקומי אמר כאשר היה מאחורי זאט והביא לו את מחברתו, "תודה עוד פעם, אם לא הייתי מגיש את העבודה המורה הייתה הורגת אותי" טאקומי אמר וצחקק תוך כדי שלקח כיסא שהיה לידו והתיישב מול זאט, "אתה ממש לא אחראי אתה יודע את זה?" זאט אמר והכניס את מחברתו לתיק, "בכל מקרה שמעת מה קרה?" טאקומי אמר וחייך אל זאט, זאט הביט בו במבט מבולבל וטאקומי הוציא מכיסו מכשיר אשר היה נראה כמו מקל עם כפתורים, טאקומי לחץ על אחד הכפתורים והולגרמה של מסך הופיע, "היה פיגוע של טרוריסטים במקום המפורסם: "סאיקאטסו" אתמול!" טאקומי אמר והראה לו את הכתבה, "במקום הזה? פיגוע? יש להם שם כמו צבא פרטי לפי ממה ששמעתי מאחי.." זאט אמר והביט בכתבה בהפתעה, טאקומי סגר את המכשיר והכניס אותו לכיסו, "נכון? מי המשוגע שיתקוף מקום כמו זה! שמעתי שעושים שם מחקר על פצצות גרעניות ודברים חוצניים! מה אתה חושב שיש להם שם?" טאקומי אמר בטון מתלהב, "אין לי שמץ, אני רק מקווה שהטרוריסטים יצאו בידיים ריקות" זאט אמר והתחיל להתנדנד בכסא והביט בתיקרה בשקט וצלצול לסוף ההפסקה נשמע.
המורה נכנסה לכיתה וכל התלמידים התיישבו במקומם.