Humans – The Experiment פרק 4

פרק 4 – חברות:

למחרת בבוקר הגיעו לבית הספר אודי וליאל יחדיו. הם עלו במדרגות לכיוון הכניסה ופנו ללכת לכיתה. ליאל הסתכלה אחורנית מודאגת, היא ראתה את גל.
"הכל בסדר מאמי?" שאל אודי.
"תלך, אני אבוא עוד כמה דקות." אמרה ליאל וירדה במדרגות, בעוד אודי עצר לרגע, העיף מבט על ליאל המתרחקת, והמשיך לעלות במדרגות.

"היי גל, מה נשמע?" שאלה ליאל את גל והלכה לכיוונה.
"לא יודעת, למה שלא תשאלי את אודי?" ענתה גל עצבנית. היא השפילה מבטה כלפי מטה ודמעה עמדה על לחייה.
"מה קרה גל?" שאלה ליאל וחיוכה השמח התהפך.
"שום דבר, הכל פשוט מושלם" אמרה גל והלכה, היא התפרצה בבכי וליאל הסתכלה עליה ועמדה, היא לא הבינה מה עובר על חברתה.

"בוקר טוב ציפי" אמר בן לעבר ציפי המנהלת.
"בוקר טוב בן, אני רואה שלמדת קצת נימוסים כשלא היית בבית הספר" אמרה ציפי וחיוך שטני הופיע על פניה.
"עשיתם את מה שביקשתי?" שאלה ציפי את בן כששאלתה כוונה לבן ושירה.
"כן המנהלת, את יכולה להיות רגועה" אמר בן.
"אגב, מה עם החברה שלך? ראית אותה היום?" שאלה ציפי.
"היא בטח תגיע עוד מעט" ענה בן.
"בסדר" השיבה ציפי והלכה אל משרדה.

אבי גם הוא הגיע אל בית הספר, הוא הסתכל על המסדרון הגדול וראה חושך, הוא שמע רעשים נוראיים והתלחשויות, אבל המסדרון היה כמעט ריק לחלוטין, חוץ מכמה ילדים שהוציאו את ספרי הלימוד מהלוקרים.
"בוקר טוב אבי" שאל צבי בחיוך.
"בוקר טוב המורה" ענה אבי נואשות.
"הכל בסדר? אתה נראה קצת חיוור" שאל צבי בדאגה.
"כן, מנסה להבין למה המסדרון חשוך כל כך" אמר אבי.
"חשוך? כל המנורות דולקות, מה קרה אבי?" שאל צבי, התיישב על הספסל הקרוב והזמין את אבי לשבת לידו.
"אני בדיחה."
"למה אתה מתכוון?"
"כאילו שאתה לא יודע מה קרה בשנה שעברה" אמר אבי והתאפק שמא יתחיל לבכות.
"אני כבר מזמן לא מעודכן, מה קרה בשנה שעברה?" שאל צבי בהתעניינות.
"אתה רואה את הצלקת על הפנים שלי? שאל אבי.
"מה איתה?" שאל צבי.
"היא לא קרתה סתם, בשנה שעברה נדלקתי על אחת הבנות בכיתה וניסיתי להתחיל איתה, אבל היא סירבה לי ולכן עקבתי אחריה, הגעתי אליה הביתה וניסיתי לנשק אותה, אבל היא התרחקה ממני ובטעות פגעתי עם הפנים שלי בכיריים שבמטבח שלה" אמר אבי.
"למה ניסית לנשק אותה אם ידעת שהיא לא רוצה אותך?" שאל צבי.
"שאני יבין, באת לעזור לי או להגיד שאני מטומטם?" אמר אבי עצבני.
"אוקי, למה שלא תתנצל בפניה?" שאל צבי.
"היא לא רוצה לדבר אתי מאז" השיב אבי.
"אז שלא תדבר, שתקשיב" אמר צבי.
"טוב נמאס לי מהבדיחות שלך, באמת תודה על העזרה" אמר אבי עצבני ונכנס לכיתה.

עם הצלצול לשיעור התלמידים נכנסו לכיתה, 34 במספרם. גיתית המורה לפסיכולוגיה נכנסה גם היא לכיתה וכתבה הלוח את שמו של אבי הפסיכואנליזה, "זיגמונד פרויד".
"מי שמע פעם על זיגמונד פרויד ורוצה לספר לנו עליו קצת?" שאלה גיתית.
"זיגמונד פרויד היה חוקר בתחום הפסיכולוגיה ונוירולוג אוסטרי יהודי. פרויד הוא אבי הפסיכואנליזה, אחד ההוגים החשובים ביותר בתחום תורת האישיות, ואחד המדענים הבולטים והמשפיעים במאה העשרים." ענתה גל.
"יפה מאוד גל, מישהו רוצה להוסיף משהו?" שאלה גיתית.
"אמרו לך פעם שיש לו שם של נוד?" שאל אודי וגיחך.
"אודי, זה לא הזמן לבדיחות שלך" אמרה גיתית זועפת.
ליאל ישבה בכיתה בשקט וחשבה, לפתע היא הרימה את ידה.
"כן ליאל?" אמרה גיתית.
"אני יכולה לצאת לשירותים?" שאלה ליאל והכיתה החלה לצחוק.
"לכי" אמרה המורה ועברה הלאה, בעוד ליאל קמה ממקומה ויצאה מהכיתה.
"אז ככה, כמו שאמרה גל, זיגמונד פרויד אכן היה אבי הפסיכואנליזה. מישהו יודע מה היא פסיכואנליזה?" שאלה גיתית.
"פסיכואנליזה היא אסכולה תיאורטית וטיפולית חשובה בפסיכולוגיה, אשר פותחה בתחילת המאה העשרים על ידי זיגמונד פרויד. תחום העניין שלה הוא תורת האישיות, כלומר מבנה האישיות הכולל של האדם וההתפתחות התקינה והפתולוגית של מבנה זה" ענתה לירז.
לירז היא תלמידה רגילה, יפה אך לא יותר מדיי, היא לא משקיעה באיפור ולא אכפת לה מה חושבים עליה. היא חכמה עם ציונים גבוהים למרות שהיא לא הכי משקיעה בלימודים, מצליחה מבלי להתאמץ.
"יפה מאוד, אני רוצה ש..," אמרה גיתית ונקטעה על ידי דפיקה בדלת, "כן?" שאלה והפנתה מבטה אל עבר הדלת.
"מצטערת על האיחור, לא התעוררתי בבוקר" אמרה שירה מתנשפת כולה.
"עוד 5 דקות השיעור כבר מסתיים" אמרה גיתית עצבנית.
"אני ממש מצטערת, אני יכולה להיכנס?" שאלה שירה.
"תמתיני בחוץ ותיכנסי בסוף השיעור, ומחר אני רוצה לראות שיש לך את החומר במחברת" אמרה גיתית ושירה סגרה את הדלת.
"אוקי תלמידים, שיעורי בית" אמרה גיתית.
"נו מה שיעורים המורה? רק התחלנו את השנה" אמר אודי.
"שיעורי בית, ומעכשיו כל מילה תוסיף לכם עוד שיעורים" אמרה גיתית.
"יפה, אני רוצה שכל אחד מכם יכתוב סיכום על אבי הפסיכואנליזה, זיגמונד פרויד, הסיכום לא יהיה ארוך מעמוד פוליו ולא קצר מחצי עמוד, בכתב רגיל אודי" אמרה המורה והסתכלה על אודי בעיניים. אודי חייך.

עם הצלצול יצאו כל התלמידים לאכול בקפיטריה.
"היי גל, בואי שבי אתנו" פנתה ליאל לגל.
"לא תודה, אני לא רוצה להפריע לכם" אמרה גל והלכה לשבת בשולחן אחר.
"תגיד אודי, מה יש לגל נגדך?" שאלה ליאל והפנתה את מבטה אל גל המתרחקת.
"ואו, האמת שזה מסובך" ענה אודי.
"ספר" אמרה ליאל.
"כשהייתי בן 5 גל הצטרפה לגן שלנו, היא הייתה בת 3 אבל היה בינינו חיבור ממש טוב והפכנו חברים ממש טובים, היא עלתה לכיתה א' שנתיים אחריי אבל אחרי שנה היא קפצה לכיתה ד' לכיתה בה אני הייתי. אני והיא התאהבנו והפכנו לחברים אבל אחרי שנה הגיעה תלמידה חדשה ועזבתי אותה בשבילה, מאז היא שונאת אותי" אמר אודי.
"מה??" אמרה ליאל מופתעת לחלוטין.
"אתה וגל הייתם ביחד?" הוסיפה.
"כן, אני בעצמי לא מאמין לזה, עבר כל כך הרבה זמן" אמר אודי.
"אני מצטערת, אני חייבת ללכת לדבר איתה" אמרה ליאל והלכה כשלפתע קולה של ציפי נשמע במוניטור.
"תלמידים יקרים, בוודאי שמתם לב שאתם הכיתה היחידה בבית הספר, אני רוצה לבקש את עזרתכם, שאר הכיתות לא נוקו במשך 3 שנים ואני רוצה שתעזרו לי לנקות אותן, בן תגיע למשרד שלי לקחת כלי ניקוי, כל השאר תתפזרו בכיתות".
התלמידים כולם עשו בדיוק את מה שציפי ביקשה מהם בלי לשאול שאלות, כולם חוץ מגל.
"לא נראה לך מוזר שהיא מבקשת את זה מאיתנו?" שאלה גל את לירז.
"לא, היא המנהלת. חובתנו לעשות את מה שהיא מבקשת בלי לשאול שאלות" ענתה לירז ובעיקוב קל ניגשה לאחת הכיתות.
גל גם היא ניגשה לאחת הכיתות, אך בניגוד לכולם היא הריחה שמשהו מוזר קורה בבית הספר.

"כל הכבוד בן, אני גאה בך" אמרה ציפי.
"הכל בשבילך המנהלת" ענה בן.
"תן את זה לחברים שלך" אמרה ציפי והגישה לבן את כלי הניקוי.
בן יצא ממשרדה של ציפי ופגש את לילך אימו.
"מה שלומך בן?" שאלה לילך.
"בסדר, מה שלומך אמא? השיב בן בשאלה.
"אני בסדר, לאן אתה לוקח את כל חומרי הניקוי האלו?" שאלה לילך מופתעת שבנה בכלל מחזיק כלי ניקוי.
"המנהלת ביקשה ממנו לנקות את כל הכיתות" ענה בן.
"אוקי, חבל שאני לא ניסיתי לבקש ממך לנקות את החדר…" אמרה לילך חשדנית.
"מצחיק אמא, חייב לזוז" אמר בן והמשיך בדרכו.

לילך נכנסה למשרדה וחשבה,
"ממתי בן עושה מה שמבקשים ממנו? יכול להיות שמשהו קרה בזמן שהוא בילה באילת?"
היא לא הבינה מה עובר על הבן שלה אבל היא הניחה שכנראה הוא עובר את משבר גיל ההתבגרות ושזה יחלוף.

הכיתות היו מטונפות, אבק הצטבר בכמויות, המנורות לא האירו מרוב האבק והייתה תחושת מחנק גדולה באוויר. התלמידים החלו לנקות את הכיתות וליאל נצמדה לגל שניסתה להתרחק ממנה.
"איך לא אמרת לי שהיית חברה של אודי?" שאלה ליאל.
"למה שאגיד לך? זה היה מזמן" אמרה גל.
"אז למה את עדיין שונאת אותו? את עדיין רוצה אותו?" שאלה ליאל.
"אני לא רוצה שיקרה לך את מה שקרה לי, אודי הוא שקרן ובוגד" אמרה גל והרימה את קולה.
"עדיין לא התגברת עליו נכון?" שאלה ליאל.
"תגידי, את שומעת בכלל מה שאני אומרת לך? אודי הוא שקרן! למה נראה לך שאני רוצה אותו??" אמרה גל עצבנית למדיי.
"את יודעת מה, לכי אליו, תהיי איתו כשתפגעי אל תבואי אליי" אמרה גל, הנמיכה את קולה והמשיכה לנגב את השולחן עם הסמרטוט.
"אז אני אלך, חשבתי שחברות אמורות לשמוח אחת בשביל השנייה" אמרה ליאל עצבנית קצת.
"חשבתי שחברות אמורות להקשיב אחת לשנייה" ענתה גל.
"טוב" אמרה ליאל.
"טוב" אמרה גל ושתיהן התפרשו לכיוונים שונים.

מאוחר יותר חזרו התלמידים מותשים לביתם והתחילו להכין את שיעורי הבית שקיבלו, רק גל ישבה על מיטתה והחלה לבכות, היא לא הבינה מה עובר עליה.