Humans – The Experiment פרק 3

פרק 3 – החתולה:
שירה התעוררה קשורה לכיסא, היא לא הבינה איפה היא נמצאת או מה קרה לה, היא רק ידעה שמשהו לא טוב קרה ושבן בדיוק כמוה, נמצא בסכנה.
"איפה אני?" שאלה שירה.
"סוף סוף התעוררת" נשמע קול נשי הפונה לעבר שירה.
"מי את? מה עשית לי?" שאלה שירה עצבנית.
"אין לך מה לדאוג, את בידיים טובות" אמר הקול.
"תשחררי אותי את שומעת? מה עשית לבן??" צעקה שירה.
"יפה שבמצבך את דואגת לבן, אל תדאגי בן בסדר, בדיוק עכשיו הוא בדרך לבית הספר ואת תכף תצטרפי אליו" אמרה האישה. פניה היו מכוסות ושירה לא הייתה יכולה לזהות מי זאת.
"מה את רוצה ממני?" שאלה שירה מפוחדת.
"לא יותר מדיי, רק שתעשי את מה שאני רוצה" אמר הקול.
"ומה את רוצה?" שאלה שירה והאישה התקרבה אליה, ונתנה לה אגרוף בפנים כדי לעלף אותה.
שירה הייתה מעולפת שוב, כשהיא התעוררה היא כבר הייתה בבית הספר, על פניה לא נשאר שום סימן לאגרוף שקיבלה והיא לא ידעה שקרה לה משהו.
היא התעוררה בכיתה שלא הייתה מוכרת לה, הכיתה הייתה מאובקת כולה, כאילו שנים אף אחד לא דרך במקום הזה, היו שם שני כיסאות ושלושה שולחנות, כולם מלאים אבק. על שולחן אחד היה כתוב "רובוטים", היא לא הבינה מה זה אומר והמשיכה הלאה.
היא יצאה מהכיתה והלכה לעבר השכבה שלה.
"היי שירה" נשמע קולו של בן מאחוריה.
"היי מאמי, מה אתה עושה כאן?" שאלה שירה.
"אני לומד כאן שכחת?" שאל בן מחייך.
"התכוונתי במסדרון, אף פעם לא שמתי לב שהבית ספר כל כך גדול, אבל הוא ריק זה מוזר" אמרה שירה.
"רוצה להמשיך לדבר על הבית ספר או שת מעדיפה לנשק אותי?" שאל בן וחייך.
"אממ לדבר על הבית ספר" ענתה שירה וגיחכה.
"כן ממש" אמר בן ונישק את שירה.
"התגעגעתי אלייך נסיכה שלי, תראי מה הבאתי לך" אמר בן והרפה מהנשיקה.
"השוקולד שלי!" אמרה שירה מתלהבת.
"זה השוקולד שאת הכי אוהבת, רציתי לפנק קצת את החברה שלי" אמר בן והתקרב כדי לנשק אותה שוב.

"מפריע ברגע רומנטי?" שאל אודי לפתע.
"לא, זה בסדר, מה נשמע אודי?" שאלה שירה ונתנה לאודי חיבוק ידידותי.
"אצלי מצוין, בן אני צריך לדבר איתך על משהו" ענה אודי.
"בטח דבר אחי" ענה בן.
"בארבע עיניים" אמר אודי.
"טוב לא אפריע לכם בעניינים שלכם, אני אבוא אחר כך" אמרה שירה.
"אה ובן" הוסיפה.
"כן נסיכה?" שאל.
"אפשר את השוקולד שלי?" היא לקחה את השוקולד מידיו והלכה.

"מה העניין אודי?" שאל בן.
"זאת ליאל, אני חושב שאני מתאהב בה" אמר אודי.
"אז מה הבעיה?" שאל בן.
"מה אם היא לא רוצה אותי?" שאל אודי.
"תברר"
"מה תברר?" שאל אודי.
"פשוט תשאל אותה בן אדם, קצת אומץ לא הרג אף אחד"
"ומה עם אבי?" שאל אודי חושש.
"אבי זה כבר סיפור ליום אחר, תירגע אחי אתה יודע שאין מצב היא מסרבת לך, יאללה עוף לי מהעיניים ותציע לה לצאת" אמר בן והתחיל לצחוק, אודי התחיל לצחוק גם הוא ושניהם צחקו להם באמצע המסדרון כמה דקות טובות.

במהלך ההפסקה הלכה לילך לחדרה של ציפי.
"אני דואגת לבן" אמרה.
"ממה בדיוק?" שאלה ציפי.
"הוא מתנהג מוזר לאחרונה. יום אחד הוא משתגע ולא חוזר הביתה, אחר כך הוא מבלה באילת וחוזר אדם מנומס, משהו קרה לו, אני אומרת לך." ענתה לילך.
"אוי לילך, תירגעי זה גיל ההתבגרות הם כל יום קמים כמו חדשים" אמרה ציפי רגועה.
"כן את בטח צודקת, אני והפרנויות שלי" אמרה לילך.
"שבי, אני אכין לך כוס קפה" אמרה ציפי ויצאה אל עבר חדר המורים.
לילך התיישבה על הכיסא המונח בצידו הנגדי לשולחן מכיסאה של ציפי, על השולחן היו דפים רבים. היא הסתכלה על הקירות והיו שם תמונות רבות שנראו לה מוכרות, אבל היא לא הצליחה לשחזר מאיפה היא מכירה אותן.
"הנה קחי" אמרה ציפי כשנכנסה לחדר והניחה את כוס הקפה על השולחן.
"תודה לך ציפי" אמרה לילך ולגמה לגימה מהקפה שלה.
הן ישבו שם ולא דיברו במיוחד, ציפי התעסקה בעניינה ולילך הייתה טרודה במחשבות מרובות.
"שוב תודה ציפי" אמרה לילך כשסיימה את הקפה ויצאה מהחדר.

כמה דקות מאוחר יותר צבי הלך לכיוון משרדה של ציפי על מנת להציע לה מקצוע חדש בבית הספר.
"אפשר להיכנס?" שאל צבי בנימוס.
"בוודאי, שלום למחנך האהוב עליי" אמרה ציפי.
"התכוונת היחידי" אמר צבי ברצינות לרגע אבל מיד התחיל לצחוק וציפי הצטרפה אליו.
"אז על מה באת לדבר אתי?" אמרה ציפי לאחר דקה אותה הקדישו לצחקוקים.
"אני רוצה ללמד את התלמידים מקצוע נוסף, כימיה. אני יודע שאנחנו אמורים ללמד אותם פסיכולוגיה ואת כל המקצועות ההומאניים אבל אני באמת חושב שהם צריכים גם ללמוד קצת רקע על המקצועות הריאלים. בחרתי אחד מהשלושה ולדעתי התלמידים מאוד יאהבו את המקצוע." אמר צבי.
עם סיום דבריו של צבי נשמע צלצול הטלפון של ציפי.
"קיבלת" אמרה ציפי וסילקה את צבי מחדרו. צבי היה מופתע אבל שמח והבליג על התנהגותה המוזרה של ציפי.

"אוקי תלמידים, היום אנחנו נלמד על נושא חדש, בוודאי כבר שמעתם עליו בעבר בבתי הספר הקודמים שלכם, אז אני רוצה לשאול אתכם מה זה כימיה?" שאל צבי את הכיתה בתחילת השיעור.
"למילה כימיה יש שתי הגדרות מילוניות שונות: האחת – תורת החומר. והשנייה – קשר טבעי, חיבור ספונטני." ענתה גל.
"אני מתרשם מבקיאותך במילון. ובהקשר להגדרה הראשונה שגל דיברה עליה, אנחנו הולכים ללמוד על תורת החומר. כמובן שלא נצליח ללמוד את כולה אבל גם מעט ידע בנושא יכול מאוד להועיל." אמר צבי.
"במסגרת שיעורי הכימיה אנחנו נעשה ניסויים רבים, נלמד על מהו חומר, על מצבי צבירה ועל דברים מעניינים נוספים." הוסיף.
צבי התחיל להסביר לתלמידים על מקצוע הכימיה, כרגיל גם בכיתת הלימוד הזאת חלק מהתלמידים התעניינו והשאר השתעממו. עם השמע הצלצול אודי פנה לליאל.

"היי נסיכה, התגעגעת לצפרדע שלך?" שאל אודי בציניות.
"צפרדע? מחכה שיהפכו אותך לנסיך?" שאלה ליאל וגיחכה קלות.
"את יודעת מה אומרים, בשביל שצפרדע מכוער יהפוך לנסיך יפה תואר הוא צריך נסיכה יפה שתנשק אותו." המשיך אודי בציניותו.
"וואלה? מי אומר את זה?" שאלה ליאל עם חיוך על פניה.
"חכמים." אמר אודי בחדות.
"מעניין אותי להכיר את החכמים האלה." השיבה ליאל.
"את כבר מכירה אחד, הוא עומד ממש לפנייך." אמר אודי.
"איפה הוא? אני לא רואה אותו." שאלה ליאל.
"אז אולי תצליחי להרגיש אותו." אמר אודי וניגש אל ליאל, הוא נישק אותה.
"אני מצטער." אמר אודי והרפה מהנשיקה.
"על מה בדיוק? זאת הייתה הנשיקה הכי כיפית שהייתה לי בחיים." אמרה ליאל בהתלהבות.
"אני שמח לשמוע."
"מה שמח? נשק אותי אידיוט" אמרה ליאל ונישקה את אודי.
גל הסתכלה בהם מהצד והשפילה מבט, היא לא האמינה למראה עיניה.

"בן ושירה גשו מיד לחדר שלי" אמרה ציפי בכרוז של בית הספר.
בן ושירה פנו לכיוון חדרה של המנהלת ונכנסו בדלת.
"קראת לנו?" שאלו יחדיו.
"אני צריכה את עזרתכם" אמרה ציפי.
"בוודאיי, כל מה שתרצי" ענו שניהם יחד.

מאוחר יותר חזרה ציפי לביתה, הכינה אוכל לה וללי החתולה שלה. גם הפעם השולחן היה ערוך לשניים ולציפי לא היו אורחים. היא התיישבה ליד השולחן וללי התיישבה לידו גם כן, ללי ישבה על הכיסא ואכלה מצלחת, היא השתמשה בסכין ומזלג, דבר שאינו רגיל אצל בעלי חיים, אבל ללי, היא התנהגה ממש כמו, בת אדם.