Earth2

"לונה בואי תראי!"
"תקראו מהר לאסמה!!!"
קריאות נשמעו מכל עבר
"לוץ'! מו! פאריס!" קרא קים מחפש את חבריו ואחיו
פאריס ניגש לנערה שעמדה קפואה מול החלון בגודל הקיר.
"ליצ'י?" שאל בעדינות
לוצ'יה הסתובבה אליו פניה אטומות ועיניה גדולות ורחבות
"פארי! לוץ'!" קים רץ אל אחיו וידידתו.
בהיכל נשמע זמזום רם מכל קולות הדיבור
"גבירותיי ורבותיי אתם מתבקשים להתכנס בהיכל החלל הגדול!" נשמע קול רועם בכריזה. אנשים נהרו להיכל החלל ונעמדו מול הבימה הקטנה שעלתה מהרצפה.
"אנשים יקרים אנא שמרו על שקט!" הקול רעם שום בכריזה.
שקט השתרר בהיכל הגדול.
הדלת הגדולה להיכל נפתחה באוושה שקטה ושישה אנשים נכנסו- שתי נשים וארבעה שומרים שניים מלפניהן ושניים מאחוריהן.
"אסמה, אליה " מלמול של כבוד חלף בקהל למראה אסמה מנהיגתם ואליה (Alya) האישה הזקנה ביותר ב-Earth2.
"אנשי Earth2! " קראה אסמה בקולה המוזיקלי והעשיר עיניה הירוקות בהירות זרחו וחיוך חם נפרש על פניה הבהירות והעדינות
"היום קרה מאורע משמח ביותר. אך לא אני אהיה זו אשר אספר לכם מה קרה. כמעט ואינני יודעת דבר. על מה שקרה היום תספר לכם אליה"
רחש עבר בקהל. אליה כמעט בת מאה ועשרים והיא לא נוהגת לצאת מחדרה שבאחוזת המנהיגים מלבד במאורעות כמו יום השנה להתיישבות Earth2 והתחלפות מנהיגים.
"אנשים יקרים!" הצטלצל קולה של אליה בהיכל חזק במפתיע בשביל אישה קשישה כמוה.
"כפי שכולכם יכולים לראות הכוכב הבוער מפסיק לבעור. במשך מאה שנים הוא בער וכעת סוף כל סוף האש דועכת" היא חייכה
"ובכן אתם ודאי לא מבינים מדוע זה דבר כו משמח. חלקכם אף חושבים שזה אסון כי זהו כנראה סופו הכוכב. אך למעשה זה אומר שהכוכב מתחיל להשתקם.
לכוכב הזה קוראים כדור הארץ.
זה היה הכוכב שלנו. של בני האדם.
אבותינו לא התנהגו אליו כראוי וניצלו יתר על המידה את משאביו ולכן הוא נהרס ב2030."
מלמולים נשמעו בהיכל וכמה קריאות תדהמה.
"אבל הכוכב הזה בוער מאז ומתמיד!" קרא איש אחד כבן שבעים
"כלל וכלל לא. אתם לא זוכרים זאת כי עוד לא נולדתם, אבל אני הייתי האחרונה שנולדה בתקופה ההיא ב2069 כשעוד דיברו על כדור הארץ והחיים בו. כשהייתי בת חמש עשרה הוא החל לבעור. מאז עברו מאה ושלוש שנים.
בני גילי כבר היו הדור שנולד פה ולכן לא הכרנו את כדור הארץ מקרוב. רק את הסיפורים של סבינו ובני משפחתנו."
"אז מה זה אומר?" נשמע קול של אישה
"זה אומר שבעוד מספר שנים כדור הארץ יהיה נקי מספיק ונוכל לחזור ולשקם את הכוכב" הכריזה אליה
"זאת אומרת שאנחנו נעזוב את Earth2?" שאל קים בחרדה ומיד החלו צעקות וקריאות ודיבורים בהיכל.
"שקט!" קראה אסמה וקולה הסמכותי הדהד מהקירות
כולם השתתקו
"כן נערי, אנחנו נעזוב את Earth2. אבל אל דאגה. זו הייתה התוכנית מלכתחילה.
כהמדענים הגדולים נוכחו שהעולם שהכרנו עומד להיחרב הם תכננו תוכנית. הם בנו את Earth2. הם בנו כוכב מלאכותי בצורה שתזכיר פחות או יותר את כדור הארץ, אם אותם מאפיינים החיוניים לחיים כמו אוויר ומים. הכןכב המלאכותי כבר היה בנוי לגמרי ורק חיכה לאכלוס.
לאחר מכן הם המציאו סדרת בדיקות שנועדה למצוא את האנשים עם הגנים החזקים ביותר. אלה שיש להם הכי הרבה סיכוי לשרוד ולהתרבות ולהביא דור חדש וחזק כמותם.
לא היו רבים כאלה, ורוב האנשים נאלצו להיפרד ממשפחותיהם וחבריהם ולבוא לכאן לבד לגמרי.
האנשים הללו נשלחו לפה עוד לפני חורבנו הסופי של כדו"א והתיישבו בEarth2.
הם המשיכו בחייהם התחתנו ילדו ילדים נפתחו בתי הספר החנויות הספריות וכו' וככל שהשנים חלפו ככה Earth2 התאכלס יותר ויותר עד שהגיע למה שאתם מכירים כיום."
"מה יקרה עכשיו?" נשמע קול של ילד קטן
"נתכונן. נכין את עצמנו לעזיבה ולחזרה לכדור הארץ" ענתה אליה ונראתה קורנת וצעירה על אף שיערה הלבן ועורה הדקיק חרוש הקמטים והכתמים שורידים כחולים בלטו בו.
ההתכנסות התפזרה.
"אני לא רוצה לעזוב" אמרה לוצ'יה כשירדו במעלית בחזרה לקומת הארץ.
כוכב Earth2 מחולק לקומות.
יש את קומת הארץ שם מתנהלים החיים.
יש את מתחת לאדמה ששם ישנם המפעלים והמנועים שמחזיקים את Earth2 בחלל, או כך לפחות אומרת השמועה.
ויש את השמיים.
ישנן מעליות מיוחדות שמובילות לשמיים והן פועלות רק במקרים שבהם כולם צריכים להתכנס.
בדרך כלל רק מעלית אחת עובדת ליתר ביטחון בלי שאיש ידע.
הרצפה של השמיים היא סוג של מסך זכוכית שבבוקר מוקרנת עליו הולוגרמה של שמיים תכולים עם עננים לבנים. בלילה כלום לא מוקרן ואפשר לראות את שמי החלל שמחוץ לכוכב. כשההולוגרמה מוקרנת הרצפה אטומה ואי אפשר לראות דבר
התקרה של השמיים שקופה ומעוגלת לא משנה היכן אתה עומד, כך שאפשר לצפות החוצה.
זה היה מקום המפגש הקבוע של לוצ'יה ופאריס.
עכשיו לילה ולכן כולם יכלו לראות את כדור הארץ שמפסיק לבעור.
"גם אני לא" אמר מו וטלטל את ראשו בהסכמה.
"אל תצחקו, אבל אני קצת מפחד לעבור לכדור הארץ" אמר פאריס בשקט והשפיל את ראשו.
"כאילו ראיתם אותו? הוא שחור ואפור לגמרי עם קצת כחול פה ושם. איך אפשר לחיות שם?!"
הארבעה הלכו לאיטם לאורך הרחוב.
"טוב לפחות יש עוד כמה שנים עד אז" אמר מו בעידוד.
"כן, אליה אמרה שייקח לכדו"א כמה שנים להתנקות" התלהב קים "נהייה עד אז בטח בני ארבעים. יש לנו את כל גיל ההתבגרות לפנינו" הכריז בשמחה
פאריס לוצ'יה ומו צחקו.
הדאגה נעלמה תוך שנייה והם המשיכו לדבר ולצחוק ולהשתובב כצפוי לילדים בני שתים-עשרה.
המעבר לכוכב הלכת המוחרב היה צפוי לעתיד הרחוק והם החליטו לשכוח זאת עד שיבוא הזמן.
הם לא ידעו שהזמן יבוא מוקדם מהצפוי.