הנשים שלנו

מהמקום ממנו באתי, הנשים היו צנומות במיוחד.
וזה בזכות הדמעות שהיו שופכות יום יום.
כאן הנשים מלאות ושופעות. אני רואה אותם גם כל היום מחייכות. חיוך מטורף ומתוח מצד לצד וצוחקות בלי הרף.
אצלנו נשים היו צוחקות מדי פעם. לרוב זה היה בשביל להסתיר מבוכה.
מהמקום ממנו באתי, דמעה אחת שוה קלוריה אחת פחות. הרזון הוא אובססיה, והצורך בבכי גם כן.
זה למה החיים נהיו אכזריים לנו הנשים. הגברים גרמו לנו בכי, אהבות נכזבות, בגידות. לרוב לא היינו מחייכות. בגלל העובדה שעלייך להיות רזה.
זה המקום ממנו באתי. וכאן כל כך יפה. אני משתוקקת להפוך להיות אישה מלאה ושופעת כמו השאר.
אך יש בעיה אחת- אינני חושבת שהנשים כאן מאושרות בכלל. החיוכים נראים מזויפים והצחוק לא אמיתי.
אבל נראה לי שאני טועה, מפני שכולם כאן מלאות ושופעות רק חבל שידיהן מצולקות, היו יכולות להיות יפות לולא זה.