Am I Evil? Revenge – פרק 1

" עוד מקרי רצח בשבוע האחרון. היום בארבע לפנות בוקר נמצאו גופות של חמישה צעירים כמה מטרים מסן פרנסיסקו…

כוחות הביטחון לא מצאו שום עקבות, אך לפי הדיווחים הגופות נמצאו שרופות , המראה היה לא אנושי ואף יש שמועות כי מישהו ראה אנשים אשר התנהגותם הייתה על טבעית במקום…" הודיעה שדרנית החדשות. מקס התפקע מצחוק וכמעט נחנק מהחביתה שאכל.

"מה מצחיק?" לא הבנתי מה היה כל כך מבדר במקרי רצח. בעצם שכחתי ככה זה מקס!

ניגשתי למקרר והוצאתי משם את הדבש המגעיל. שנאתי להיות חולה. כבר שבוע שלם שאני צרודה מהשיעולים, והנזלת יורדת מהאף שלי כמו גשם בסערה ובנוסף להכל אני מתהלכת מהחדר אל המטבח כמו איזה זומבי.

"מה זה לעזאזל התנהגות על טבעית?! אז לא! כשכמה מפגרים רוקדים טקטוניק זה לא נראה כמו משהו לא אנושי?" הוא נהנה לעשות צחוק מכל דבר. הוא לעולם לא יתבגר. איזה הגזמה. גלגלתי את עיניי.

"נהרגו אנשים,מקס!" אמרתי בעודי נעמדת על ידו ושמה לעצמי דבש בתה.

"למי אכפת?" סינן לעברי ונגס מהחביתה ברוגע, "עד מחר ישכחו על זה" הוסיף תוך כדי האכילה. שיהיה, התייאשתי.

שום דבר כבר לא הפתיע אותי, אך עכשיו כשאני חושבת על זה, מקס לא שהה לילה לפני בבית.

"אתה עשית את זה?" התפרצתי. התפללתי בתוך תוכי שיגיד לא. תגיד לא!

"החום עלה לך יותר מדי לראש" הוא הסתכל עליי. פתאום היה לי חשק חזק להתעטש וכשלא יכולתי לעצור את זה כי ידעתי את כמות הנזלת שתצא, נתתי לעצמי להתעטש. על מקס.

הוא התאבן, טיפות הרוק שנפלו על פניו ריתחו אותו. ואני רק שמחתי שלא הוא היה זה שעשה את מקרי הרצח הללו.

"מצטערת" חייכתי בטיפשותי.

"אני שונא אותך." הוא קם מהמקום והניח את הצלחת שממנה אכל, בכיור.

"היה טעים?" שאלתי בזמן שזה ניגב את פניו.

"יש לך עוד דרך ארוכה להשתפר" אמר בציניות. זעפתי, איזה חוצפן! שיגיד תודה שאני מבשלת לו בכלל!

כל מי שהיה רואה אותנו, לעולם לא היה מאמין שאני והוא זוג, אנחנו לא מתנהגים כמו זוג;

זה תמיד הקנטות, תמיד מתנהגים כמו ילדים. הוא לא מראה הרבה אהבה ואני משום מה מתביישת פשוט לגשת ולדבר איתו על זה.

מצד אחד הייתי רגילה לזה, אני מכירה אותו עוד מאז שהיה שטן. אבל מצד שני הייתי מצפה לפעמים ליחס מעט שונה.

זאת הייתה שנת הלימודים האחרונה שלי, לא האמנתי שהזמן עבר כל כך מהר.

מקס שכר לעצמו דירה לא רחוק מהדירה שלי ושל האחים שלי. רוב הזמן שהיתי אצלו, מדי פעם אפילו שבועות, היה לי טוב איתו. עדיין היה לו אקדח והוא עדיין היה מאיים ואף אלים לאחרים, לפני כמה חודשים לקח לי הרבה זמן לנסות להרגיע אותו ולשכנע לא להרוג את השכן שלו, שכל הזמן עשה רעש, ארגן מסיבות והשמיעה מוזיקה בפול ווליום. מקס לא סבל אותו, בסופו של דבר הוא שרף לו את הדירה וגרם לו להסתלק מהמקום. נשמע מטורף, נכון? ובכן בהחלט היה כך, לפחות עכשיו הכול היה רגוע.

"אני הולכת לנמנם" הודעתי וגררתי את עצמי בעצלות אל המיטה. הייתי מכורה למיטה שלו, המזרון היה נוח והמצעים היו תמיד נקיים, ובתור קצפת – בחדר היה תמיד את הריח המתוק של מקס. נפלתי תחת שכרון חושים כאשר התכרבלתי מתחת לשמיכה הלבנה.

# # # #

מקס ישב על עדן החלון ועישן את הסיגריה האחרונה ששכבה לו בחפיסה.

בעודו הביט אל השמיים, תחושת געגועים הציפה אותו. למרות שהיה לו טוב עם אן, עדיין הרגיש בחיסרון; אקשן, החיים שהיה רגיל אליהם פעם, החיים שבהם לא עשה פשרות עם אף אחד.

"קרה משהו?" מלמלה אן והוציאה את ראשה מהשמיכה, כבר כמה דקות הציצה וצפתה בו מתחתיה.

היא הייתה מאוד חיוורת ועדיין ניתן היה להבחין בטיפות זיעה על מצחה. החום הזה הרג אותה.

"זה שום דבר, חזרי לישון" ענה ובאותו הרגע נשמע צליל הודעה מעצבן שחתך את המתח באוויר.

הוא הוציא את המכשיר מהכיס ועיין בהודעה שקיבל.

"היום באחד עשרה בלילה, במוסך הישן על יד המזבלה,

אחכה לך!

אחד כמוך. "

מקס הרהר לעצמו כמה דקות ולאחר מכן התיישב מול הטלוויזיה וציפה לפגוש את אותו האחד ששיחק אותה יותר מדי מסתורי למדיו.

ברגע שמחוגי השעון היכו עשר, מקס ניצל את ההזדמנות שאן ישנה, ויצא מהבית. הוא ידע כי המזבלה הייתה רחוקה ונדרש ממנו לפחות כשעה בכדי להגיע לשם.

בדיוק לאחר ארבעים דקות, הוא עצר את מכוניתו השחורה על יד אחת המזבלות הלא רחוקות מהעיר, וכבר ברגע שיצא יכול היה לשמוע צרחות אימים ויחד עמן לחוש בריח הנבלה הכבד. מדי פעם מהמקום שממנו הגיעו רוב הצרחות, ניתן היה להבחין בהבהוב אורות, הם הגיעו מאחורי ערמת זבל גדולה שהייתה במרחק של מטרים ספורים ממקס.

הוא ניגש לאט וללא שום לחץ אל אותו המקום. הוא לא פחד, רק הסתקרן.

בפניו הופיעו שני עמודי חשמל, ובכבל אחד המחבר ביניהם היו תלויות שתי גופות שרופות להחריד.

"זה היה כיף!" הוא שמע צחקוק של בחורה שהופיע אל מאחורי אחת הגופות. לידה עמד בחור גבוה שמיהר לנשקה, אך מיד הפסיק והתנתק ממנה כאשר עינייו פגשו בשל מקס.

הם הביטו בו המומים ולא הצליחו לפלוט מילה מהפה. מקס לא ניסה גם, הוא רק צפה בהם וניסה להבין מה לעזאזל קרה ומי הם. ברגע שהחליט לשאול, כבר לא היה צורך בכך. יד גדולה הונחה על כתפו וזה מיהר להסתובב אל אותה הדמות.

"שלום לך מקס" חייך אליו בחור בסביבות גילו. שיערו היה בצבע בלונד בהיר ועיניו ירוקות להפליא, גופו היה חסון ובכושר. הבחור היה לבוש הכי פשוט שניתן וגופייתו חשפה צלקות ארוכות לאורך כל הזרוע הימנית שלו.

"מאיפה אתה יודע את השם שלי?" קולו של מקס מידית הפך לקריר.

"אנחנו יודעים דברים , תתלווה אליי.." ענה ומקס עשה כדבריו. הם הגיעו אל ביתן קטנטן שהיו בו רק שלושה חדרים.

"מקום נחמד מצאתם לעצמכם" סינן מקס בציניות ובחן את החדרים. הכול היה מוזנח ומכוער, מיטות לא היה במקום, אלא רק מזרונים המחוברים זה לזה, היה אותם שישה. הרצפה הייתה בעצם החול של המקום והקירות מלאי עובש.

"קפה , תה? או אולי משהו חריף?" הציע הבחור ומזג לעצמו כוסית ויסקי.

"אני מניח שלא קראת לי בשביל מסיבת תה עלובה…" סינן מקס, "אל תלך איתי סחור, סחור. איך קוראים לך ולמה לעזאזל אני פה?! " התעצבן מקס, הוא שנא את כל ענייני המתח האלו, כאשר הרגיש שניסו לסובב אותו באצבע.

"איזה מזג," צחק אותו האחד, "אני סט סיילן" ענה.

מקס החל לשחק עם הכוס שעמדה על השולחן שלידו, הוא רק חיכה לרגע בו יבהירו לו את הכול.

"אתם אלה שעליהם מדברים בחדשות, הרוצחים הקטנים שמחפשים אחריהם" מלמל מקס וסט רק חייך אליו, "הבחנה מעולה" הוסיף.

"לא קשה להבין כאשר רואים גופות שרופות בסביבה" ,

"זאת רק ההתחלה, לאנשים האלה לא מגיע לחיות….אנחנו פה בשביל לנקום, ואני יודע שבעניין הזה אתה תתמוך" הסביר הבחור. מקס הרים אליו מבט מאולץ.

"למה נראה לך?" , כי אתה אחד מאיתנו, בעל כוח רב….אתה הכוח שאנחנו זקוקים לו בכדי לנקום. אנחנו לא צריכים אקדחים, אנחנו צריכים מוטנטים, חזקים כמונו, הכוח שלנו זה הנשק. אתה-האש, אחד הדברים העוצמתיים ביותר." סיים סט.

"הרצאה מעניינת, כמה שורות בערך יש לך עוד לדבר?" קטע אותו בזלזול. סט התרגז קלות, אך ניסה להתעלם.

"בכל מקרה מה הכוח שלך?" שאל מקס.

"אני יכול להעיר מהמתים" ענה סט ובאותו הרגע הבעתו של מקס הפכה לרצינית יותר, "היית רוצה מקס? להעיר מישהו מהמתים, מישהו מהקרובים אלייך…..אולי את היילי?" הוא חייך אליו בשובבות, הוא רק חיכה לתפוס את מקס מהרהר, וכך היה. הוא בהחלט החל לחשוב על היילי, אבל כאשר פירש זאת לעצמו פעמיים הבין כי היא לא שווה בכלל את זה שיעירו אותה, הרי היא ברחה, נטשה אותו ברגע שהכי היה זקוק לה.

הוא שנא אותה ולהיזכר בזיכרונות הללו גרם לו לשנוא אותה עוד יותר.

"אנחנו זקוקים לך מקס, תעזור לנו.." , "להשתלט על העולם?" קטע אותו בצחוק מלגלג. כל העניין נראה לו מגוחך.

"להשיב לנו את הכבוד! החיות האלה משמידות אותנו אחד, אחד….תראה את קאסי, הבחורה שעומדת שם" אמר והצביע על בחורה גבוהה ושזופה שרגליה היו מלאות כוויות.

"הם ניסו לשרוף אותה…"

מקס לקח בהיגיון את מה שנאמר לו, אך ידע שאסור היה לו לחזור לעברו. אם היה חוזר, זה היה אומר שיצטרך להקריב אולי אפילו בחייו של מישהו אחר היקר לו, והוא לא היה מוכן לזאת כרגע.

"אני לא מתכוון לעזור לכם." החליט וקם מהכיסא, הבחור הבלונדיני התרגז , הוא לא האמין למה שיצא מפיו של מקס.

"אתה בטוח בתשובה שלך?" סט קימץ את ידיו לאגרופים וטונו הפך לקריר ואף מזהיר במידה מסוימת.

"אני בטוח ואל תנסה להפחיד אותי עם הטון שלך" סינן מקס והלך.

# # # #

לא הצלחתי להירדם, הוא הלך וכבר הרבה זמן שלא חזר. השעה הייתה ארבע לפנות בוקר ואני הייתי לבד בדירה שלו.

קמתי מהמיטה והתחלתי להתהלך בבית. לא הייתה בו שום תמונה, אפילו לא שתי התמונות הבודדות שהיו לנו ביחד.

הוא מעולם לא תלה תמונות על הקיר, הכול היה רק פוסטרים מוזרים, חלק אף היו מקושקשים, כנראה בכדי להבליט את השנאה שלו כלפי העם האנושי. מעל לארון היה את האקדח ואת הרובה שנשמר עוד מאז התקרית עם ג'וזף.

הוא החביא את זה מעל לארון וניסה לשכנע אותי שנפטר מהנשק, שהנשק כבר לא חלק מחייו. היה ברור לי שמשקר, הרי הוא בעצמו היה הנשק. אנחנו המוטנטים הנשק. הנשק הכי קטלני בעולם וכל זאת מבלי להשוויץ. זאת לא הכוונה שלי, הכוונה היא שאנחנו מסוכנים וכל מה שצריך בכדי להפעיל את הנשק הוא רק להרגיז אותנו.

הדלת נפתחה, לרגע קפאתי במקומי, אולי כי לא הייתי מוכנה להגיב לרגע הראשון בו יכנס. הרי הוא קיווה או חשב שאמצא במיטה ואחלום את החלומות המוזרים שלי.

הבעתו הייתה קשה, הוא לא היה במצב רוח, כנראה שמישהו כבר הספיק להרגיז אותו.

הוא לא הדליק את האור ואפילו לא הבחין בזה שהייתי ערה ועמדתי ליד הארון.

הוא הוריד את חולצתו באנחה גדולה וניגש להוציא מגבת.

"קרה משהו?" שאלתי. הוא נרתע מיד, הופתע לראותי ליד דלת הארון.

"למה את לא ישנה?"

"לא מצליחה להירדם…קר לי" עניתי. מדי פעם אמרתי זאת בכדי לרמוז לו שהוא החום שלי, האש. שבלעדיו אני לגמרי לבד,

הרוב ניסיתי להוציא משהו נחמד מהפה שלו ולהפוך את הרגע למשהו מותח ומסתורי, אך עם זאת מרגש.

לרוב הוא היה אדיש ולפעמים האדישות הזאת פשוט הרגה אותי.

הוא ניגש אל המזגן ושינה לטמפרטורת חום.

"עכשיו אמור להיות יותר טוב" אמר ושם את השלט בידיי. הוא עוד לא ענה על השאלה שלי.

הנחתי את ידי על כתפו וניסיתי לקרוא את פניו. הבעה ריקה. לא ראיתי דבר, קשה היה לפצח את השכבה המעצבנת הזאת מהפנים שלו.

"קרה משהו?" שאלתי שנית.

"היה אמור לקרות משהו?" הוא החזיר לי בשאלה. מעצבן אחד.

"איפה היית?" שאלתי והוא ניגש למקלחת. ראו על פניו שניסה להתחמק.

"סתם…עם חבר" ענה. שקרן.

"מקס!" זעפתי והוא החל להתעצבן. היה קל לעצבן אותו ובסופו של דבר להוציא את התשובה שרצית לשמוע מההתחלה.

"שום דבר לא קרה אן , הכול בסדר…טיילתי עם חבר חופר במיוחד, בהזדמנות אכיר לך אותו" ענה. הפעם התשובה נשמעה לי יותר אמינה.

"אל תדאגי גם למרות שהחברה שלי היא את, אני לא הייתי הולך לחפש אחרות" גיחך ונכנס למקלחת.

מה זאת אומרת למרות שהחברה שלו זאת אני? הוא ניסה לרמוז פה משהו?!

בעודי זועפת ולא מרוצה, נכנסתי אל המיטה כמו ילדה קטנה ועצבנית וקברתי את עצמי מתחת לשמיכה. לאחר בערך כרבע שעה, הוא יצא וניגש למיטה.

"גנבת את כל השמיכה" ייבב.

"בשביל מה אתה צריך אותה, אתה במילא יכול לחמם את עצמך" עניתי בקרירות.

"לא כשאני ישן לידך" עקץ אותי. קמתי ממצב שכיבה לישיבה והסתכלתי עליו במבט כועס. הוא נבהל.

"אז תישן לבד!" קבעתי ורציתי לברוח מהמיטה, אך הוא תפס בזרוע שלי.

"מה עובר עלייך?" גיחך.

"אתה עושה לי כאב ראש נוסף" סיננתי וזרקתי את עצמי בחזרה על המיטה. הוא נשכב על ידי ובהה בי בשעשוע.

לאחר מכן פשוט שלח את ידו אל ראשי והצמיד אותי אליו. מצח אל מצח.

"מצטער שלא הודעתי לך לאן אני הולך…" מלמל תוך כדי ועצם את עיניו. אני עדיין שכבתי שם ובהיתי בו.

הוא נרדם מהר ואני עדיין ניסיתי לחשוב אם שיקר או אמר דברי אמת.

Dance to the beat of the living dead
You'll see baby, stay away from there
Raw power is sure to come a-runnin' to you

If you're alone and you got the feel
So am I baby let's roll on out ta' here
Raw power is sure to come a-runnin' to you

Raw power's got a magic touch
Raw power is much too much
Happiness is a guaranteed
It was made for you and me.

Raw power, honey, just won't quit
Raw power, I can feel it
Raw power, hear it, can't be spared
Popin' eyes and a fashion feed
Don't you try, don't you try to tell me what to do
I was tryin', I was tryin' a tell ya what to do

[spoken]
And you know that ain't right

I look in the eyes of the seventh girl
Fall deep in love in the underworld
Raw power is sure to come a-runnin' to you

If you're alone and you got the shakes
So am I baby and I got what it takes
Raw power is sure to come a-runnin' to you

Raw power's got a healing hand
Raw power can destroy a man
Raw power is so more than soul
Got a son called rock and roll.

Raw power, honey, just won't quit
Raw power, I can feel it
Raw power honey, give me a spin
Get up baby and kiss my feet

Ev'rybody always tryin' a tell me what to do
Don't you try, don't you try to tell me what to do
Ev'rybody always tryin' a tell me what to do
Don't you try, don't you try to tell me what to do
Raw power it's got no place to go
Raw power honey, you don't wanna know
Raw power is a guaranteed O.D.