Am I Evil?/האם אני רעה? – פרק 22

יכולתי להרגיש את דופק לבי דוהר, הפעימות היו כה מהירות עד שהתחלתי להרגיש בסחרחורת קלה שתקפה אותי.

הגרון התייבש והכביד עליי לבלוע את הרוק הרב שהצטבר בפי. פחדתי על מקס, שנאתי כל רגע של הימצאות על הגג, גופי דרש לצאת אליהם ולעשות את כל המעשים שנהג לעשות מקס. רציתי להרוג אותם רק בכדי לעזור לו, לתת את כולי ולהציל את נפשנו.

שמעתי צעדים הפונים אל כיוון הגג, מיהרתי לעלות אל דודי המים והסתתרתי מאחורי כמה מהם, לא שוכחת לעקוב אחר דלת הגג.

הצמדתי את הרובה לחיקי, ברגע שהדלת נפתחה עמדתי על הכוונת.

בעלת המלון ועוד גבר אחד עלו למעלה, הגבר היה לבוש שחורים ובידו אקדח טעון, הוא בחן את המקום, צפה בצדדים, מוכן כל רגע לירות במטרה. לצערי הפעם המטרה היא אני.

לא ידעתי אם לירות או לא, מצד אחד פחדתי, הרי מעולם לא נגעתי ברובה , מעולם גם לא חשבתי שאצטרך לאחוז בו, ומצד שני אם לא אעשה דבר, הוא יבחין בי ויפוצץ את ראשי. הייתי צריכה לפעול מהר.

מבלי לחשוב יותר מדי, כיוונתי את הרובה ולחצתי על ההדק בהיסוס. נשמעה ירייה.

קיבלתי מכה קלה בכתף עקב ההדף שהגיע יחד עם הירייה, לא הייתי רגילה לזה, למעשה הכאב התפשט שוב אל הצלעות.

פספסתי. נבהלתי, זה הזכיר לי את אותו היום בו מצאתי את מקס במרדף עם הבריונים.

אך הפעם זה קצת שונה, אני הורגת כי אני רוצה לעזור ואני הורגת כי אני מרגישה דחף מר לשלוח אותם לעולם הבא.

אותו האחד הבחין בי. מן הסתם – חשפתי את עצמי בפניו.

הפחד השתלט עליי והתחלתי לירות, לירות לכל הכיוונים מבלי להסתכל אפילו לאן. בקיר החלו להיווצר חורים ורוב הכדים שהיו על הגג – נופצו לרסיסים. מרוב המהירות שלי, הוא לא הספיק להגיב.

לאחר שבטנו ספגה כארבעה כדורים, הוא התמוטט על רצפת הגג בעוד שעיניו נשארו פקוחות. נתקפתי בצמרמורת.

רציתי לזרוק את הרובה, הרי אני לא כזאת, אני לא רוצחת. אבל הרגשתי את האדרנלין זורם בעורקיי וידיי כאילו מעצמן אחזו ברובה וסירבו לעזוב.

הג'ינג'ית קפאה במקומה, במשך כל הזמן הזה הסתתרה מאחורי דלת הגג אשר לא הגיעו לשם הכדורים.

ניגשתי אליה ותפסתי בשיערה, גוררת אותה ללא רחמים אל הגופה של הגבר.

"את מכרת אותנו!" צעקתי. היא השליכה את ידה לכיווני, מנסה לעצור בעדי לגשת אליה.

"לא עשינו לך כלום!" סיננתי בין שיניי. שנאתי אותה!

היא שתקה, אך משהו מזלזל היה בשתיקתה. החזקתי בידי השמאלית את הרובה, ובידי הימנית תפסתי בגרונה.

היא הביטה בי באימה, מרוב הפחד לא יכלה להניע אפילו אצבע. לרגע הרגשתי חרטה, כמעט ועזבתי, אך זה לא הגיע לה.

לאחר מה שעשתה, מישהו מאיתנו עלול להיפגש איתה למעלה. היא צריכה לשלם את המחיר.

לחצתי על גרונה, מביטה עמוק בעינייה, הדמעות שלה השתלבו עם שלי, לאט, לאט נהיה הרבה יותר קשה לנשום, גרונה החל להכחיל. שכבה עבה של קרח הצטברה בצינור הנשימה שלה ואטמה לה כל דרך בה הייתה עלולה לנשום. היא נחנקה וכשווידאתי זאת, עזבתי אותה.

מבפנים נשמעו עוד אנשים, כנראה שמעו את הרעשים. פחדתי, לא אשקר, והפחד רק גבר עם כל דקה.

מה אעשה?

"היא שם!" צעק אחד מהם. עיניי נפקחו לרווחה, רצתי להסתתר בחזרה אל מאחורי דודי המים.

שוב אחזתי ברובה והייתי מוכנה, ידעתי שיהיו הרבה הרוגים. ניסיתי לשכנע את עצמי לא לבכות.

והינה יצא איש אחד, אחריו עוד אחד.

אצבעותיי כבר נעו על ההדק בהיסוס. את מסוגלת אן, את חייבת, זה לא מעשה רע! את עוזרת, את לא פושעת.

מכוונת את הרובה, לחיצה על ההדק, ירייה. מכוונת את הרובה, לחיצה על ההדק, ירייה. מכוונת את הרובה, לחיצה על ההדק, ירייה.

הם נפלו אחד אחרי השני, להימצא מאחורי גבם הביא לי יתרון, אך כל ירייה העצימה את הדמעות.

מהר מאוד מצאתי את עצמי בוכה על כל ירייה שלי. ידיי החלו לרעוד ומדי פעם יכולתי לראות את החלק בו אחזתי, נקפא לרגע. פחד, כאב, חרטה, זעזוע, חרדה. הכול התערבב וגרם לפיצוץ מערכות בראשי.

הם הלכו אחד, אחד. אלה מהם שהצליחו לירות מדי פעם, למזלי לא פגעו בי.

נכנסתי בחזרה אל הבניין, לא הייתי מסוגלת להימצא שם ולצפות באימה שעוללתי.

להפתעתי הרבה לא היו הרבה אנשים בקומה בה הייתי, אבל הייתי חייבת למצוא את מקס. לא ידעתי מה לעשות.

הוא הורה לי לקרוא לשוטרים אם המצב לא יירגע, וכרגע הכול נשמע לי שקט מדי וחשוד.

עברתי בזהירות בין החדרים, נכנסתי לחדר בו שהינו עם מקס. חוץ מכמה גופות מטרידות על הרצפה, לא היה כלום. המשכתי לחפש.

בהמשך היו עוד גופות, רובן שרופות. שביל הגופות כמעט ולא נפסק.

היכן מקס? רציתי שיופיע, לא יכולתי יותר, הייתי חייבת לראות אותו, לוודא שהכול בסדר.

ירדתי קומה במדרגות חירום, שם היו חלקים דלוקים, ראו על המקום שמקס טיפל בו היטב, הרבה שרוף, בשר, דם,

שאריות ממה שנשאר. לקחתי נשימה עמוקה וסגרתי את אפי בעודי יורדת עוד קומה אל המרתפים. קיוויתי שמקס יהיה שם.

"אני צריך אותו חיי!" שמעתי צעקות מלמטה, מכיוון המרתף, "…. את הבחורה אפשר להרוג!" הוסיף.

התחלתי לסגת מהמקום. המצב שלי לא היה מבטיח מבחינת החשיבות.

"שמעת את זה?" התלחששו, "יש לנו אורחים" גיחך האיש ואז התווספו צעדים לכיווני.

התחלתי לרוץ לנפשי.

לא ידעתי איך זה הספיק לקרות בזמן כל כך קצר, אך הותקפתי. פי נסגר על ידי ידיים יבשות ועם זאת מלאות דם,

וגופי החל להיגרר אל חדר לא נודע. באותו החדר, שלא ניתן היה לראות דבר עקב החושך, הוא סובב אותי אליו, מצמיד אל הקיר.

"מקס!" חיבקתי אותו, ונשמתי לרווחה. כל כך שמחתי לראות אותו.

"זה לא הזמן, אן , חייבים למהר " הוא לחש לי תוך כדי החיבוק והרחיק אותי ממנו.

"דאגתי לך" התגוננתי.

"אני יודע….הם רבים מדי, אני צריך שהכול יעבוד לפי התוכנית" מלמל.

"מהי התוכנית?" שאלתי, מחפשת אחר הבעתו האבודה.

"את תיסעי רחוק מהמקום, תצילי את עצמך ורק לאחר מכן, את מצלצלת למשטרה ומכוונת אותם לפה,

אני אכפה עלייך…." , " למה אנחנו לא יכולים לברוח ביחד? " שאלתי באכזבה. לא ציפיתי לשמוע את זה. לא רציתי שיקרה לו משהו.

"אין אן. אני חייב לגמור עם הסיוט הזה, גם אם אצטרך לקחת אותו יחד איתי לגיהינום" ענה. זה חדר לעורי ותקף כל כך חזק. 'יחד איתי לגיהינום' התנגן לי בראש כמו תקליט שבור.

"נלך על המכונית שלהם….אני רוצה שתיסעי ממש רחוק, כמה שאת יכולה. אל תחשבי על זמן, זה לא מה שחשוב פה.." אמר. סגרתי את אוזניי בכדי לא לשמוע את ההמשך. הוא בטוח היה אומר שהכי חשוב שאציל את עצמי, ולא רציתי לשמוע את זה. לא רציתי לשמוע מילים שלא רמזו על כך שהכול יהיה בסדר, שנתאחד שוב.

"אם כך, אז אני רוצה שתבטיח לי משהו…משהו קטן" קבעתי, הוא הביט בי בתמיהה וחיכה להמשך.

"שתשמור על עצמך!" ניסיתי לחייך, להוציא לפחות חיוך קלוש, אך במקום זה יצא רק עוד בכי מר.

הוא חיבק אותי חזק, משחק מעט בשיערי.

"לא יכול להבטיח לך" הוא נשק למצחי. רציתי לבכות עוד יותר רק ממה שאמר, אך הוא החל כבר להוביל אותי אל המכוניות.

"מוכנה?" שאל, בעודו מתרחק.

"לא." הנדתי לשלילה, "את חייבת!" רטן והחל לירות לכיוון אנשיו של הדוד שלו שהופיעו. מקס עצמו התרחק ממני, בכדי למשוך את כל תשומת הלב אליו.

לא הייתה לי ברירה, הייתי חייבת לעשות כבקשתו.

# # # #

הוא החל לירות בבריונים של הדוד שלו, לא עצר בו הזמן לעקוב אחרי אן.

" קדימה…" סינן לעצמו, כאשר הבחין כי היא מתקשה לעזוב.

הוא תפס במצית שהייתה בכיס מכנסיו, הדליק אותה וזרק לכיוונה,

גורם לכל השטח הנראה בעיניי המאפיה, להישרף ולעצור אותם מלפגוע באן.

אומנם כמה מכוניות הספיקו לתפוס את עקבותיה והחלו לרדוף אחריה, במקרה הזה כבר לא נותר לו לעשות דבר.

בתנופה חזקה, הוא עף ארצה על גבו, כאשר בשיערו האדום והמלוכלך, אחזו ידיים חזקות.

"סוף כל סוף, אתה נמצא בידיים שלי!" הוא שמע את צחקוקו המוכר של דוד שלו.

"זה סופך מקס, ואתה לא יודע עד כמה מייסר זה יהיה….אני לא אניח לך גם אם תתחנן על רגליך שאשלח אותך לגיהינום!" לחש לאוזנו, מסנן כל מילה ומילה בין שיניו בדייקנות.

מקס החל להיאנק מכאבי הראש שתקפו אותו מהתפיסה של האיש. אם היה מצליח לפעול נכון, אולי היה מצליח להשתמש בכוחו, אך ברגע שמקס הניף את ידו, מחט דק חדר אל עורו, גורם לו לאבד את הכרתו.

# # # #

נסעתי הכי מהר שרק יכולתי. הם עדיין היו מאחורי, כמעט ומשיגים אותי.

הרגשתי כמו במרוץ מכוניות, מעולם לא נסעתי במהירות כל כך גבוהה.

לא ידעתי אם זה עקב הפחד או אולי נלחצתי יתר על המידה, אך נהיה לי קר מאוד. משהו לא נראה הגיוני בכלל.

הרגשתי מן מערבולת בידיי, ניסיתי לא לייחס הרבה חשיבות לזה והמשכתי לנסוע. באמצע הכביש חתכתי לפנייה שמאלה.

בהיתי בהשתקפות המראות בכדי לראות אם עדיין היו מאחורי, קיוויתי שאיבדו אותי, לעת עתה לא נראה אף אחד.

בהפתעה מוחלטת המנוע כבה והאוטו עצר במקומו.

מאותו הרגע לא יכולתי לדבר, הנשימה שלי הפכה ללא סדירה. הייתי מזועזעת. ההגה החל להתכסות בשכבה תכלת בוהקת, הבלמים והגז – כל החלק הקדמי של האוטו דמם, הכול החל לקפוא.

יצאתי מהמכונית כמו מטורפת. לא, זה לא קורה שוב. לא שוב!

הכול החל להתכסות בשכבות קרח, כל מה שנגעתי בו.

בדיוק כמו בלילה ההוא. הכול קפא כמו שפתיו של אנדי.

Sketch in Black and White:
The sounds of sirens are flooding the streets tonight
Yet we are all still willing to commit the crimes
Should we expect no consequence (No consequence)
Maybe our lies will pass the test (Will pass the test)

Eyes closed hands tied (Behind our backs we try)
To cover up (Our deepest secrets and lies
But we both know we are suspects to the crime
And running won't solve our problems this time)

Your hands are shaking as they're holding onto mine
A sense of hesitation is hidden in your eyes

I've seen a sketch in black and white (In black and white)
I've seen the face you try to hide (you try to hide
Behind the doors under the sheets
But you are guilty just like me
And none of us are innocent
A cycle of Russian roulette)

Eyes closed hands tied (Behind our backs we try)
To cover up (Our deepest secrets and lies
But we both know we are suspects to the crime
And running won't solve our problems this time)

(Pull up a seat next to me and lets face the jury
Our only chance to come clean so what's it going to be?)

I've seen a sketch in black and white
I've seen the face you try to hide

Eyes closed hands tied (Behind our backs we try)
To cover up (Our deepest secrets and lies
But we both know we are suspects to the crime
And running won't solve our problems this time)

(I've seen a sketch in black and white
I've seen the face you try to hide
Behind the doors under the sheets
But you are guilty just like me
Should we expect no consequence
Maybe our lies will pass the test
And none of us are innocent
A cycle of Russian roulette