שמונה חיילים-פרק שתיים-יובל

"תשארי כאן" קרול אמרה לדיאנה בזמן שהיא הופחת את המסוק לבלתי נראה ומנחיתה אותו מאחורי בניין "אני הולכת לאסוף עוד משהי לצוות" היא אמרה ויצאה מהמסוק.
יובל שמעה דפיקה בדלת ופתחה "שלום יובל" אמרה האישה שעמדה בדלת "ההורים בבית?" שאלה ויובל הכניסה אותה וקראה להוריה, הם דיברו במשך כחמש דקות ואז האישה יצאה ושתי הוריה של יובל פנו אליה, "יובל, אמר אביה, אנחנו יודעים על הכוח שלך ואנחנו רוצים לטובתך" אמרה אמא שלה ואז אביה המשיך אותה "האישה שהייתה כאן צריכה אותך להצלת חיי אדם
"ואתם מרשים לי?" שאלה יובל בקצת כעס וקצת תקווה, כי אחרי הכל היא רוצה להיות גיבורה ולהשתמש בכוחות שלה לטובה אבל זה קצת מעליב שהוריה מוותרים עליה ככה.
"אנחנו לא רוצים שתלכי אבל זו הבחירה שלך, את כבר בת 17 ואנחנו שומחים על קרול שתשמור עליך" הם המשיכו בקול רגוע. "אני רוצה!" אמרה יובל, אבל איך האישה הזו יודעת עליי?" שאלה יובל בבלבול.
"האישה הזו היא קרול, גם לה יש כוחות, הרבה כוחות ואחד מהם זה שהיא יודעת דברים שהיא לא אמורה לדעת" אמרה אביה בחצי חיוך "קרול מחכה מחוץ לדלת" אמרה אמא של יובל, "אם את רוצה, קחי את החפצים שלך ולכי אליה". יובל רצה לחדרה ויצאה משם תוך חצי דקה עם מזוודה מלאה בידה, היא חיבקה את הוריה שהתחילו טיפה לבכות מגאווה ויצאה מביתה, מחוץ לדלת עמדה קרול כשחיוך קטן על פניה.
"אז יובל? את באה או מה?" שאלה בטיפה ציניות
"כן!" אמרה יובל בהתרגשות וקרול לוות אותה למסוק.
כשהן עלו למסוק חיכת להן שם דיאנה, יובל ודיאנה דיברו קצת ונהנו מאוד מהשיחה, הם הדגימו אחית לשניה את הכוחות שלהם כשדיאנה השתגרה מצד לצד במטוס ויובל שינת כל פעם צורה למשהו אחר ושתיהן נהנו מאוד ואז שלה דיאנה את קרול "לאן נוסעים עכשיו?" וקרול ענתה "התחנה הבאה כריסטיאן-הונגריה" אמרה קרול והמסוק המריא משם.
כשהם רק התחילו להתרומם הסתכלה יובל מהחלון הקטן לעבר הוריה שעמדו על האדמה ונפנפו לה לשלום.