שיבוט- פרק 4

פרק 4
"בוקר טוב" אמרתי לסוזן, היא הייתה במטבח, ואכלה קורנפלקס עם חלב,
"בוקר טוב, רציתי לומר לך משהו.." היא אמרה וכבר גמרה את הקורנפלקס,
"כן" אמרתי, היא התקרבה עליי, עד שהיה בנינו מרחק של כמה סנטימטרים,
"רציתי לומר לך תודה, אם לא היית תופס אותי הייתי מקבלת זעזוע מוח או
משהו כזה" היא אמרה וחייכה עליי, היא הייתה טיפה נבוכה, אבל נראה כאילו היא עדיין לא סיימה את דבריה,
"ו.." היא אמרה והמשיכה להתקרב עליי, עד שפתיה כמעט נגעו בשלי,
"בוקר טוב" אמרה אימי שהרסה את הרגע, סוזן מיד התרחקה,
"בוקר טוב" אמרתי, ועשיתי לה פרצוף של 'עופי מפה' היא הבינה את הרמז.
"סליחה, אימא שלי" אמרתי ומשכתי בכתפיי, התקרבנו שוב פעם,
"ו.." אמרתי, היא התקרבה עליי עוד יותר, ואז התנשקנו, שמתי את ידיי על לחיה, והיא שמה את ידיה על מותניי, המשכנו להתנשק, ואז התנתקנו, חייכתי אליה, היא חייכה אליי, והמשכנו להתנשק,
פתאום החל לכאוב לי הצלעות, בעצם כל העצמות, כאילו אני עומד לשבור לעצמי את כל העצמות,
התנתקתי ממנה, והבטתי בידי,
"הכול בסדר?" היא שאל אותי,
"לא!" צעקתי בקול נמוך,
"זאת אומרת, כן" אמרתי והבטתי בציפורניי, הם התחילו להתארך,
"מה אתה לא רוצה אותי?" היא שאלה,
"ברור שאני רוצה" אמרתי וגופי המשיך לכאוב,
"אז מה קרה?" היא שאלה אותי, התחלתי לצעוק מכאבים,
"תביאי את אימא שלי לפה" אמרתי בקול נמוך והתחלתי להתנשף חזק,
עיניי נצבעו אדום, ציפורניי נהיו טפרים, שיניי נהיו מחודדות, שרירי התחילו להתחזק, אימי הגיעה במהרה,
"ריק!" היא צרחה, ג'ק רץ לאיפה שאני הייתי,
"הוא.. מה קרה לו?" שאלה אימי והתחילה לבכות,
"הוא מקבל את כול הכוחות שלו במכה אחת" אמר ג'ק, התחלתי לשמוע את כל הדברים שקורים, שמעתי את הלחישות של סוזן לאימה, וראיתי, ראיתי שהיום אימי עומדת למות.
"לא!!" צרחתי,
"למה יש לו כוחות?" שאלה אימי,
"אבא שלו, בעלך, השתיל בו דם שיבוט, זה שינה אותו. זה הפך אותו לאדם אחר" אמר ג'ק,
"למה שהוא יעשה את זה?" שאלה אימי,
"כי הוא רצה שהבן שלו יחיה לנצח, שיהיה לו עתיד ללא חולי או כאב" אמר ג'ק,
"רואים שזה לא עבד לו" אמרה אימי, קמתי,
"היי, אתה צריך לנוח" שמעתי את ג'ק אומר,
"זוז מדרכי!!!" צרחתי והעפתי אותו לצד השני של החדר, הלכתי לעבר המגירה, פתחתי אותה, לקחתי את האקדח, הקשתי את הקוד ורצתי במהירות.
"ריק!" שמעתי את סוזן אומרת,
הייתי מול שיבוט, הרגתי אותו מבלי להתאמץ אפילו, הרגתי אחד, אחד.
"אני יהרוג כל אחד מכם!!!" צרחתי והמשכתי להרוג שיבוטים,
ואז צבא שלם של שיבוטים היה מולי, הכאב נמשך,
"דיי!!" צרחתי וחצי מהשיבוטים נהרגו או גססו,
"תפסיקו את זה!!!" אמרתי ושמתי את ידי על ראשי בניסיון לעצור את הכאב שהרגשתי, ועוד ועוד שיבוטים נהרגו, ואז התייצב מולי שיבוט, עם וירידים סגולים, בדיוק כמון בחיזיון שלי,
כיוונתי את האקדח לעברו, והכאב נפסק,
"ריק, לא!!!" שמעתי את אימי צועקת,
"אימא, מה את עושה פה?" שאלתי אותה,
"ריק, אתה לא רוצח" היא אמרה,
"כן ריק,אתה לא רוצח" אמר השיבוט בקול אפל ומזוויע,
"אני חייב לעשות את זה" אמרתי,
"לא אתה לא" היא אמרה,
"הוא שיבוט, יש לנו הזדמנות לירות בו, אם לא שנינו נמות פה" אמרתי,
"רצח זו אף פעם לא הפתרון" אמרה, היא הורידה את האקדח מידי, השיבוט חטף את האקדח מידה של אימי, בא לירות בי, אבל במקום זה, הוא ירה באימי, היא שכבה על הרצפה, מגואלת בדם,
"ניסיתי. באמת שניסיתי, אבל את הגורל אי אפשר למנוע" היא אמרה לי חלשות,
"אני יציל אותך, אני יצליח" אמרתי והתחלתי לבכות,
"הכול יהיה בסדר" היא אמרה, ומתה.
"אימא!!" צרחתי והמשכתי לבכות, ירייה נשמעה, וזה חדר את עורי, אבל זה לא השפיע עליי, זה רק עיכב אותי בדרכי לשיבוט,
"כן, בוא תנקום, את הנקמה של אימוש" אמרה השיבוט והתחיל לצחוק,
"אתה תשלם על מה שעשית" אמרתי ורצתי לעברו, התחלתי לחנוק אותו, בעטי בצלעותיו,
והוא התחיל לשרוט אותי, הטחתי אותו על הרצפה, ואז שברתי לו את המפרקת.
"זה נגמר" אמרתי לעצמי, וחזרתי לעצמי, סוזן רצה לעברי, היא חיבקה אותי,
"היי" אמרתי בניסיון לשכוח את מה שקרה לאימי,
"מצטער על היום, לא הצלחתי לשלוט בזה, וכמעט הרגתי אותך, ולא הספקתי לומר לך" אמרתי,
היא הביטה בי, והתנשקנו, היא שמה את ידיה על לחיי, התנתקנו ואז אמרתי לה,
"אני אוהב אותך"
"אני אוהבת אותך"
"למרות כל החסרונות?"
"אני הופכת את זה ליתרונות"
"את לא מפחדת"
"איתך אני הכי בטוחה בעולם"
"איך את יכולה?"
"כי שאני מביטה בעיניים שלך אני רואה, חום ביטחון, ואהבה"
"את חושבת שאני יהיה טוב"
"אתה תמיד טוב"
"אני אוהב אותך"
"אני אוהבת אותך"
אמרתי ונישקתי אותה, היא הניחה את היד שלה על החזה שלי,

"תהרגו אותו, לא משנה מה" אמר רון,
"אי אפשר אדוני, הוא חזק מדיי" אמר שיבוט אחד,
"אין דבר כזה חזק מדיי!" צרח רון,
"אולי יש" אמר אביו של ריק
"תסתום כבר, לפני שאני הורג אותך" אמר רון,
"אבל אתה צריך אותי" אמר אביו של ריק,
"חתיכת חרא" אמר רון,
"תודה" אמר אבא של ריק וחייך, רון זרק סכין על רגלו הימינית של אביו של ריק,
"תהרגו אותו, אני רוצה את הראש שלו על השולחן שלי" אמר רון,
"אני סומך עלייך סקוט"
"תודה אדוני" אמר סקוט,
"ריק, תתכונן למות" אמר רון והתחיל לצחוק,
"לא!!" צעק אביו של ריק.