שיבוט- פרק 3

פרק 3
"מה אמרת?" היא שאלה אותי,
"כלום, דיברתי לעצמי" אמרתי, לקחתי את התיק, והקשתי את הקוד,
"אם אימא שלי שואלת לאן הלכתי, תאמרי לה להביא כסף" אמרתי ואפילו לא הסתובבתי עליה, הבטתי בשעון שהיה לי ביד, מצאתי אותו לפני שנה זרוק על הרצפה, אז לקחתי אותו, השעה הייתה 23:57,
"שיט" אמרתי והתחלתי לרוץ, פתאום הרגשתי שהרגליים שלי מתחילות לזוז מהר יותר, ומהר יותר, עד שכמעט לא ראו אותי מרוב מהירות, הגעתי לאולם האגרוף ופתחתי את הדלת,
"חשבנו שלא תגיע" אמר סקוט,
"נו ביג קלו, מוכן לעוד הפסד?" שאלתי אותו, הדלת נסגרה בטריקה,
"הפעם ביג קלו, לא ישחק איתך, אתה מבין, השיבוטים הציעו פרס מאוד גדול למי שיביא אותך אליהם, אז היום אתה תילחם מולי, ואם תפסיד תבוא איתנו לשיבוטים" אמר סקוט וחייך חצי חיוך,
"ואם אני ינצח?" שאלתי,
"תקבל את מה שחיפשת כל הזמן הזה" הוא אמר, הבטתי בביג קלו, היה לו יומן עם קטיפה חומה, יכול להיות שזה היומן של אבי?
"בוא נילחם" אמרתי והנחתי את התיק,
נעמדתי שידיי מכווצים לאגרוף, והם מול פניי, ורגליי מקפצות, סקוט פשוט נעמד שם, מבלי לזוז, והצלצול נשמע, אני עשיתי את המכה הראשונה, ניסיתי לתת לו אגרוף, אבל הוא תפס את האגרוף שלי, והתחיל למעוך את האגרוף, עיניו נצבעו שחור, ואז הוא כיווץ את ידו השנייה לאגרוף ונתן לי מכה בצלעות, נהדפתי לאחור ונפלתי על ריצפת הזירה,
"אתה לא היחיד עם כוחות כאן" אמר סקוט, הוא הרים אותי מחולצתי, ונתן לי אגרוף בפנים, התחיל לכאוב לי הראש, בצורה זוועתית, עיני נצבעו אדום שטני, קמתי מיד, והתחלתי לתת לו אגרופים, הוא נתן לי בעיטה בבטן, ואז קפץ על גבי והיפך אותי באוויר, ככה שפניי היו על ריצפת הזירה, הוא תפס אותי בשערותיי והעיף אותי למחוץ לזירה, קמתי חלש, הוא ירד מהזירה ונתן לי עוד מכה בפנים, נחתי על הרצפה, ראיתי שהיה בצד ימין שלי מסמר, סקוט קפץ עליי, אבל אני הצלחתי לתקוע לו את המסמר בלחי ולגרור אותו עד לשפתיו, הוצאתי את המסמר, והמשכתי להכות אותו בפנים, עד שבסוף נתתי את כול כולי, ויצא לי אש מהאגרוף, והעפתי אותו לצד השני של האולם. עיניי חזרו לצבעם המקורי, ואני נחתי על רגליי,
"הנה מה שרצית" אמר ביג קלו והעיף את היומן לעברי, תפסתי אותו, רצתי לעבר התיק והלכתי מהאולם,
לפתע נעמד מולי שיבוט,
"נו באמת" אמרתי לעצמי, הנחתי את התיק, ואת היומן דחפתי למכנס,
"רוצה להילחם?" שאלתי,
"אתה הוא ריק?" השיבוט אמר,
"כן" אמרתי חלשות, פתאום התחלתי להרגיש מן דגדוג קטן בבטן שלי, הפצע שהיה שם נעלם, וכך גם כל הפצעים שהיו לי מהקרב
"אביך שלח אותי, כדי לשמור עלייך, ולעזור לך להבין את כוחותייך" אמר השיבוט,
"ולמה לי להאמין לך?" שאלתי אותו,
"בגלל זה" הוא אמר ולחץ על כפתור שהיה בזרועו,
"שלום לך בני, אני מצטער שלא באתי לפגוש אותך פנים מול פנים, אבל אתה חייב לסמוך עליי, תקרא את היומן, בו יש את כל התשובות לכל השאלות, אני מדמיין את הפנים שלך, ואתה נער חזק, עם נפש עוד יותר חזקה, כמוני, אבל אני צריך אותך עכשיו, אני צריך שתקרא את היומן, ותפצח את הקוד, אני אוהב אותך בן שלי, אני מקווה שאיכשהו תסלח לי שהשארתי אותך ואת אימך לבד, אוהב אבא" שמעתי את ההקלטה, ודמעה נפלה על פניי, כבר חמש עשרה שנה שלא פגשתי אותו, שלא ראיתי אותו, ועכשיו הוא רק שולח לי הקלטה,
"מלפני כמה ימים ההקלטה?" שאלתי,
"מאתמול אדוני" אמר השיבוט,
"איפה ההקלטה נעשתה?" שאלתי,
"אביך השביע אותי שלא לספר לך, אני מצטער" אמר השיבוט,
"שמי הוא ג'ק, אתה יכול לקרוא לי ג'ק השיבוט, או שיבוט מגניבי" אמר ג'ק,
"אני יקרא לך ג'ק" אמרתי והבטתי בצורה מוזרה,
"בוא נזוז" אמרתי, הלכנו ברחובות, עד שהגענו למחבוא הסודי, ושם חיכתה לי..
"אימא.." אמרתי,
"מה זה?!" היא צעקה ושלפה סכין,
"לא אימא, זה שיבוט טוב, הוא נשלח מאבא" אמרתי לה כדי להרגיע אותה,
"מאיפה אתה יודע? אולי הוא כישף אותך?" היא שאלה בלחץ,
"תראי" אמרתי ולחצתי לו על הכפתור, אימי שמעה את ההקלטה, היא התחילה לבכות,
"שמי הוא ג'ק גברתי, ואני מצטער אם הפחדתי אותך" אמר ג'ק,
"לא זה בסדר.. אני אישה שפוחדת מכל דבר" היא ניסתה לחפות על מה שקרה,
"הכול בסדר?" שאלה אימא של רון,
"מה זה?!?" היא צעקה,
"זה שיבוט טוב, הוא נשלח מאבי" אמרתי,
"ואם הוא לא.." היא אמרה,
"לא הוא לא כישף אותנו" אמרה אימי,
"את בטוחה?" היא שאלה אותה,
"כן, הוא יעזור לבני" אמרה אימא,
"מה זה כל הצעקות האלה?" שאלה סוזן,
"סוזן, תכירי, זה ג'ק, הוא שיבוט טוב" אמרתי, היא התעלפה,אבל הספקתי לרוץ במהירות ולתפוס אותה,
"איך עשית את זה?" שאלה אימא של רון,
"כישרון" אמרתי וחייכתי,
"חתיכת כישרון" אמרה אימא של רון וצחקה,
"סוזן?" לחשתי לה,
"תביאו לה מים" צעקתי, אימא שלי רצה והביאה כוס מים,
"תתעוררי" אמרתי והנחתי את ידי הימינית על מצחה, ניצוץ זהוב יצא מהידיים שלי, הוא נפל על שפתייה האדומות, ואז היא פקחה את עיניה, הבאתי לה לשתות והסברנו לה על ג'ק,
"אז אתה שיבוט טוב?" היא שאלה מיד אחרי שהסברנו לה,
"כן, אני לא רוצה לפגוע באף אחד מכם" אמר ג'ק,
"טוב, אני סומכת עלייך" אמרה סוזן והסתכלה עליי,
"תודה שהצלת אותי" היא אמרה וחייכה,
"זה בסדר" אמרתי וחייכתי חצי חיוך,

"ריק! תציל אותי!" שמעתי את סוזן אומרת, היא אחזה בידי , ואם הייתי מנתק את האחיזה ממנה, היא הייתה נופלת מהצוק,
"אני לא יעזוב אותך!!" אמרתי, ניסיתי למשוך אותה, אבל ברגלי היה תקוע חרב שחורה,
"ג'ק!!!" צרחתי, ג'ק הגיע במהירות,
"תעזור לי" אמרתי,
"למה לי? אתה בגדת בי!!" הוא אמר ותקע את החרב עמוק יותר,
"בבקשה, ג'ק" אמרתי והתחלתי לבכות,
"אתה לא ריחמת עליי, אני לא ירחם עלייך!!" הוא צעק, ואז היא החליקה מידי,
"לא!" צעקתי, שמעת את הצרחה שלה ברגע שהיא החליקה,

"סוזן!!!" צרחתי וקמתי מהשינה שלי,
"אדוני הכול בסדר?" שאל ג'ק,
"כן.. הכול בסדר" אמרתי, אני יסתיר את מה שראיתי ממנו עד שאני יידע בוודאות שהוא לא יעשה את זה.
"סתם סיוט.." אמרתי,
"אוקי אדוני" הוא אמר וחזר לישון,
"סתם סיוט.." אמרתי לעצמי.