רכבת הזמן \ התנגשות הקרחונים-פרק 6 ואחרון

טליה מצאה את עצמה באורח פלא בבית שלה, שוכבת במיטתה בתוך החדר הפרטי שלה.
היא שאלה את עצמה מה היא עושה פה ואיפה נמצאים החברים הכי טובים שלה עכשיו.
היא קמה ממקומה והלכה ישירות למטבח, כדי למזוג לעצמה כוס מיים כי היא לרגע חשבה שהיא הייתה עדיין בתוך חלום.
טליה לגמה מן המיים ולא האמינה עדיין שהיא אכן הגיעה בחזרה לבית שלה ולמרות שעלה בוקר חדש ואחר, היא לא שכחה את קורות אותו יום אמש.
היא יכלה לכתוב ספר על מה שקרה לה לחברים הכי טובים שלה. אחרי הכול, היא חזרה לחיות במציאות.
היא הרימה טלפון לתמרה, החברה הכי טובה שלה, אבל היא לא ענתה בכלל משום שהיא נרדמה בגלל שהיא הייתה בטוחה שאף אחד מחבריה לא יתקשר אליה.
" הלו, תמרה? הלו? את שם?" שאלה טליה בקול ולא שמעה שום דבר.
" מדברת אימא של תמרה, מי רוצה אותה?" שאלה אימא של תמרה שלא ידעה מי דיבר איתה מעבר לצד השני של הטלפון.
" זאת אני, טליה, החברה שלה, אני יכולה להשאיר בשבילה הודעה, סליחה שאני מפריעה." אמרה טליה בטון לחוץ וחששה שמשהו קרה לתמרה.
" כן, אני אשמח להגיד לה שהתקשרת. אז מה את רוצה שאמסור לתמרה?" הרימה האם את קולה.
" תגידי שאני דואגת לה ושרציתי בסך הכול לדעת מה שלומה." ענתה טליה בקצרה ומיהרה לנתק את שיחת הטלפון.
בינתיים, היא רצתה לסדר את המחשבות שבמוחה ולחשוב טיפה על מה שהיה.
כי בכל סוף יש התחלה חדשה של משהו לא ידוע.
היא ידעה שיום רודף יום ואף פעם אי אפשר לדעת מה ילד יום. מה שצריך לקרות, קורה ומה שלא צריך לקרות לא יקרה.
כל מה שאפשר לעשות עושים לבסוף בלי לדחות שום דבר ליום אחר.