רובוט-זומבי – פרק-1- להעיר את המתים

מר גראול, או איך שכולם קוראים לו בינתיים- גראול הקטן.
עכשיו הוא בן 43 ועובד בשביל ישב"נ וכולם שם מכירים אותו כ- רובוט-זומבי, אבל לפני 33 שנים הוא היה בן 10, ולא היה רובוט, זומבי, ואו רובוט-זומבי.
הסיפור מתחיל כשגראול היה בבית-ספר, בן 10, הוא היה נורמלי לגמרי, שיחק, אכל, חיטט באף, ועשה גם את כל שאר הדברים שילדים בגילו עושים. והוא גר ממש קרוב לבית-ספר, אז ההורים שלו הרשו לו ללכת לשם, וללכת משם, ברגל הביתה. עברו חמש שעות, ונגמר הבית-ספר, גראול אמר להתראות, והלך לביתו. בדרך לבית שלו יש שני דברים, הראשון זה המעבדה של ג'י .קי המדען והדבר שצמוד למעבדה, זה בית קברות, ואז הבית-ספר. בדרך לבית שלו הוא ביקר את ג'י .קי (למרות שהוריו אוסרים עליו לדבר אתו), הוא היה החבר הכי טוב שלו (החבר היחיד, למרות הפרש הגילאים), והוא הראה לו את הניסוי האחרון שלו, "ת-ת-תראה!" אמר ג'י .קי, מגמגם.
אבל כל מה שגראול ראה שם היה החלון לבית הקברות, ותותח מכוון על החלון. "חלון!" אמר גראול בציניות, ועלה לו חיוך על הפנים. אבל הפנים של ג'י .קי היו רציניות. פתאום החיוך ירד מפניו של גראול. אחרי כמה שניות של שתיקה מביכה, הוא שאל "מה זה?", "ז-ז-זאת המצ-צאתי האחרונ-נ-נה!" גמגם ג'י .קי. "עוד אחת כזאת?!" שאל גראול ששוב נדבק לו חיוך על הפנים.
ג'י .קי לא רצה להעליב אותו, אז גם חייך (וכמובן שראו שזה חיוך מאולץ). "זה אמור להחיות אנשים, חיות, ואפילו צמחים! אבל צריך להיזהר, זה יכול להתפוצץ כל רגע, ולהעיף חומרים מסוכנים בכל מקום. רוצה את הכבוד להפעיל את זה?" "כמובן" אמר גראול, שבאותו רגע לחץ על הכפתור שמפעיל את המכונה. זה שבר את החלון. (הם שכחו לפתוח אותו), ופגע בקבר הכי קרוב לחלון. ג'י .קי וגראול התרגשו, והם חיכו דקה ליד החלון, ובינתיים לא קרה כלום, "טוב… נראה לי שאני אלך." אמר גראול, ואז פתאום הם שמעו דפיקות. והם ראו שהמצבה רועדת. הם הסתכלו אחד על השני, עם חיוך מאוזן לאוזן, ורצו החוצה. הם חפרו את הקבר (או חיללו. תקראו לזה איך שבא לכם), והם ראו שם מישהו, שהעיניים שלו זהרו בכתום, מפרפר, ונושם בכבדות. בהתחלה הם שמחו שהניסוי הצליח, אבל אחרי שהם ראו שהאיש הזה הוא קצת זומבי, אז הם התחילו לברוח, ג'י .קי הצליח לברוח, אבל הזומבי הצליח לתפוס את גראול, הוא ניסה להיאבק בזומבי, אבל לשווא, הזומבי תלש לגראול את היד, והתחיל לרדת לו מלא דם! אחרי כמה שניות, של סבל וכאב, הזומבי הוציא לו גם את הרגל ,וגראול הרגיש כאב חזק באזורים האלה והיה בטוח שזה הסוף, פתאום הכל השחיר, הוא ראה בכל השחור האלה שני אורות חזקים שמתקרבים אליו. הוא הלך לגעת בהם. זאת הייתה רכבת, היא דרסה אותו, אבל לא קרה לו כלום, הוא ראה את הפרצוף של הזומבי, בגודל ענקי, מתקרב אליו, ואוכל אותו
שוב הכל היה שחור, הוא הרגיש כאילו מישהו תקע לא סכין לעין, ואז הכאב התפוגג, ולא היה שם כלום, הוא עצם עיניים ונרדם.
הוא התעורר מהסיוט (חצי התעורר) בחדר לבן, שיש בו הרבה אורות לבנים, הוא מרגיש… טעות שלי… הוא לא מרגיש, הוא מצליח לקלות כמה מילים כמו, ג'י, זומבי, עין, והיה משפט שהוא הצליח לשמוע, "תביאו את היד". הוא הצליח לפקוח עין אחת, וראה המון רופאים, באזור של העין השנייה הוא הרגיש כאב גדול מאוד, ולא הצליח לפקוח את העין הזאת.
הוא הסתכל אל כל הפרצופים אבל לא זיהה אף אחד. פתאום הוא שמע עוד משפט,"הוא מתעורר! תביאו את החומר המרדים". ואחרי כמה זמן, בא האיש עם החומר הזריק לו אותו, והוא נרדם…

המשך יבוא…